עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/נו" (פסקה)

==א==

א) והנה דין זה תלוי עליו כל שלטי הגבורים בעל נוב"י ועצי אלמוגים והחת"ס וראש המדברים בזה הנוב"י, וקיצור דבריו כי העיקר אצלו דעת המתירין לגמרי, דמ"ש התוס' יבמות (כ"א.) שמא דורות אחרונים אסרוהו, הוכיח הנוב"י מהתוס' עצמם שם ע"ב בד"ה לא אסרו דאשת חמיו גם בדורות אחרונים מותר, אך אין בכחו לחלוק על התוס' והרא"ש, אך לאחר מיתה דעתו לדמותו לגר שנשא בגיותו אשה ובתה ונתגייר עמהם, מתה בתה מותר באמה, ומשום דלאחר מיתה קליש איסורא, והוקשה להנוב"י משניות דבי ר' חייא דמשמע אפי' לאחר מיתה אסורות, וניחא לי' דבשניות החשש באשה זו שאם נתיר לו קרובותי' הרחוקים יבא להתיר לו הקרובות גמורות שמה"ת אסורות, אבל בגר שאין חשש באשה זו שקרובותי' מותרות מה"ת דכקטן שנולד דמי, רק החשש דלא ליתי לאחלופי שילמדו מזה להתיר קרובות אחרות, בזה לא גזרו לאחר מיתה, וע"כ באשת חמיו שהחשש משום מראית העין ג"כ אין חשש בזה שנושא שיודע שאינה חמותו, ומשום אשת חמיו לא יבא להתיר חמותו, רק החשש שהעולם יטעו ויסברו שהיא חמותו, דומה ממש לגרים ולא גזרו אלא בחיי אשתו, ושוב חזר וצידד לאסור, דאין הטעם באשת חמיו משום לתא דחמותו אלא משום לתא דאשת אביו שיאמרו על חמיו שהוא אביו, ואין חילוק אשתו בחיים או לאחר מיתה, וראי' {{עוגן|נד:}}{{עוגן|נד־ג}}מבה"ג שדימה אשת חתנו לאשת חמיו והב"י כתב שטעמו שיסברו שהיא בתו וזה דוחק, אך אם הטעם אשת חמיו משום שיסברו על חמיו שהוא אביו ממילא יסברו על חתנו שהוא בנו, ויש באשתו מראית עין דכלתו, ועוד דגם דין זה דחמותו לאחר מיתה אינה בשריפה אינו ברור, ויש פוסקים כר' ישמעאל דבשריפה, ע"כ אין בידו להקל באשת חמיו עד שיעמיק העיון יותר,  עכ"ד הנוב"י: