עריכת הדף "אבן האזל/מעשה הקרבנות/ח" (פסקה)

== ב ==

'''אחד הבגד ואחד העור הרך ואחד השק טעונין כיבוס, אבל העור הקשה הרי הוא כעץ וגורד הדם מעליו, ואחד דם החטאת הנאכלת או דם חטאת הנשרפת, אבל לא דם חטאת העוף שנאמר תשחט החטאת בנשחטת הכתוב מדבר לא בנמלקת.''' 

''' אבל ''' העור הקשה, הלח"מ הקשה דהכא פסק כרבנן דבקשה ליכא כיבוס, ובהל' שבת פ' כ"ב גבי כיבוס מנעל כתב סתם אסור לכבס ולא חילק בין רך לקשה. ולבאר הענין נביא הגמ' בזבחים דף צ"ד אמתני' דאחד הבגד ואחד העור טעון כיבוס פריך מהא דתנן בשבת דף קמ"ב היתה עלי' לשלשלת מקנחה בסמרטוט, של עור נותן עליה מים עד שתכלה, ומשני אביי הא רבנן הא אחרים דתניא הבגד והשק מכבסו והעור מגרדו, אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסו והכלי מגרדו ופריך רבא מי איכא למ"ד עור לאו בר כיבוס הוא והא כתיב גבי נגעים כל כלי העור אשר תכובס, אלא קרא ומתני' ברכין וכי פליגי בקשין ופריך והא כרים וכסתות דרכין נינהו ותנן נותן עלי' מים עד שתכלה אלא אמר רבא כל כיבוס דלית לי' כיסכוס לא שמי' כיבוס והא דא"ר חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דרב ושכשיכי לי' מסאני במיא, שיכשוך אין אבל כיבוס לא, אי ברכין וכדברי הכל אי בקשין וכאחרים, דרש רבא מנעל מותר לכבסו בשבת, ופריך ר"פ מדר' חייא בר אשי ומסיק כך אמרו שיכשוך מותר כיבוס אסור.

''' והנה ''' כפי העולה מהך סוגיא מבואר דלדין שבת ברכין הוי איסור דאורייתא וחיוב חטאת בכיבוס גמור של כיסכוס, ובקשין לאחרים אסור ולרבנן מותר דהא אמר מעיקרא דהא דא"ר חייא בר אשי דכיבוס אסור הוא ברכין לרבנן, וא"כ ה"נ כן הוא במאי דמסיק במסקנא דהדר בי' רבא משום דרחב"א, וקשה על הרמב"ם בתרתי א' שלא חילק בפ' כ"ב גבי איסור כיבוס בין רך לקשה, ב' שבפ' ט' הל' י"א גבי חיוב חטאת כתב המכבס בגדים הרי הוא תולדות מלבן, והסוחט את הבגד עד שיוציא המים שבו הרי זה מכבס וחייב שהסחיטה מצרכי כיבוס הוא, ואין סחיטה בשער וה"ה לעור שאין חייבין על סחיטתו ולא חילק גם כן בין עור רך לקשה, וזה הקשה המנחת חנוך בכללי ל"ט מלאכות, אלא שכתב להקשות רק מזה שכתב דבעור אין חייבין על סחיטתו, וכתב על זה שנראה ג"כ דלא שייך כיבוס בעור, אבל באמת הוא מפורש דהא כתב המכבס בגדים ומוכח להדיא דבעור אין חייבין על כיבוסו, וכתב המנ"ח על קושיא א' דע"כ רבא דאמר מעיקרא מנעל מותר לכבסו בשבת איירי בקשין, דברכין הא גם לרבנן אסור דהא מחייבי בכיבוס בדם חטאת, וכיון דהלכה כרבנן ומ"מ הדר ביה רבא ואמר דכיבוס אסור, ע"כ צ"ל דהדר ממאי דאמר מעיקרא דר' חייא בר אשי דאסר בכיבוס איירי ברכין לרבנן דגם לרבנן אסור בשבת, אבל במה דמוכח מד' הרמב"ם דגם ברכין ליכא חיוב חטאת נשאר המנ"ח בקושיא.

''' ויש ''' להוסיף על ד' המנ"ח דאפי' נחלק בין כיבוס דדם חטאת ובין איסור כיבוס בשבת כמו שבאמת אנו מוכרחים לומר כן בדעת הרמב"ם וכמו שנבאר מ"מ א"א לומר כן דמעיקרא דדרש רבא דמנעל מותר לכבסו בשבת איירי ברכין דהא תנן להדיא נותן עלי' מים עד שתכלה ומוכח דלכבס אסור, וע"כ דמעיקרא מיירי בקשין, ור"פ דפריך לרבא מהא דר' חייא בר אשי ע"כ סבר דר' חייא בר אשי מיירי בקשין, ומ"מ אסר גם לרבנן ורבא דהדר ביה סבר נמי הכי דאפי' בקשין אסור בשבת, אכן צריך לבאר מה דסובר הרמב"ם דגם ברכין ליכא חיוב חטאת.

''' והנראה ''' בזה דסובר הרמב"ם דע"כ צריך לחלק בין כיבוס דדם חטאת ובין חיוב מכבס בשבת דחיובו משום מלבן, דהנה בהא דמשני רבא במה דתנן נותן עלי' מים עד שתכלה משום דכל כיבוס דלית ליה כסכוס לא שמיה כיבוס קשה דעכ"פ לא גרע נתינת מים מצרכי כיבוס וכמו דחייב על סחיטה דאף דכשסוחט מעט מים עוד לא גמר מלאכת הכיבוס ולא גמר הליבון, ומ"מ חייב שזהו מקצת הכיבוס ומצרכי הכיבוס וא"כ נתינת מים עד שתכלה הרי עשה עכ"פ קצת ליבון, ומכ"ש ר' חייא בר אשי שהתיר בשכשוך הא זהו בודאי מקצת כיבוס ולמה מותר והי' ראוי גם לחייב בזה, ומזה מוכח דעיקר מלאכת כיבוס דחיובו משום מלבן הוא דוקא היכי דצריך ואפשר להוציא הבלוע כמו בבגד, וזהו דאמר רבא שכל כיבוס דלית ליה כסכוס לא שמיה כיבוס והיינו דבכיסכוס שהוא שפשוף צד זה בזה יש בזה כיבוס גמור להוציא גם הבלוע, אבל בנתינת מים עד שתכלה דזהו רק מבחוץ לא שמיה כיבוס וזהו לענין שבת דחיובו משום מלבן דאם הי' אפשר להתחייב בזה משום מלבן לא הי' צריך להתיר נתינת מים שזהו תחלת הכיבוס, וכמו דאסר גבי בגד אפי' נתינת מים, ואף שהרמב"ם לא פסק דשריית בגד במים זהו כיבוסו לדין חיוב חטאת מ"מ הרי הוא אסור מדרבנן, כדמוכח במתני' דבבגד מקנחה בסמרטוט ובעור נותן עלי' מים וע"כ מוכח דבעור א"א לבוא כלל לידי מלבן, ומשום דאין סחיטה בעור לכן לא אסרו חכמים בנתינת מים ודוקא בדרך כיבוס אף שאין בעור משום מלבן מ"מ אסרו בשביל שהוא דומה לכיבוס.

''' ולפי ''' דברינו הי' צריך לומר דגבי כיבוס דדם חטאת חייב בכיבוס אף דאי אפשר אלא לכבס מבחוץ ושלא להוציא הבלוע מבפנים ומשום זה חייב בכיבוס בעור ומה דאינו חייב בכיבוס בעור קשה י"ל דעור קשה אינו צריך בכיבוס דאפשר בקל לנקותו ע"י גירוד כמו שמגרדין עץ, אבל באמת א"א לומר כן דהא בדף צ"ח ע"ב בעי רבא דם עולה למטה ודם חטאת למעלה מהו משום נוגע הוא והא נגע או דילמא משום בלוע הוא והא לא בלע ומסיק דאינו טעון כיבוס, ומוכח דבדם חטאת עיקר הכיבוס הוא להוציא הבלוע, וכיון דמחייבינן בעור רך מוכח דאפשר להוציא ע"י כיבוס הדם הבלוע, וא"כ שוב יקשה אמאי לא חילק הרמב"ם גבי חיוב חטאת בשבת בין רך לקשה, ולכן צריך לומר דאף דמהני כיבוס בעור רך להוציא הדם הניכר, אבל מ"מ ליבון גמור כמו גבי בגד ליכא בעור אפי' רך ולא ילפינן בעור מאב מלאכה מלבן דשבת דעיקרו במשכן בליבון הצמר שבזה שייך ליבון גמור, ומשום זה מחלקינן דגבי בגד אפי' מקצת ליבון חייב כמו סחיטת מים, אבל בעור כיון דלא שייך ביה ליבון גמור אינו חייב על ליבונו וסחיטתו, ועכשיו מבואר מה דאינו חייב בעור קשה בכיבוס דיש לומר דבעור קשה לא שייך לא בליעה ולא הוצאת בלוע ולכן א"צ אלא לגרדו.