עריכת הדף "אבן האזל/מעילה/ז" (פסקה)

== א ==

'''מי ששגג ולקה הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין, אם עשה השליח שליחותו המשלח הוא שמעל, ואם לא עשה שליחותו אלא עשה השליח מדעת עצמו השליח הוא שמעל, כיצד בעל הבית שאמר לשלוחו תן מאותו בשר לאורחין הלך ונתן להן ככר, או שאמר לו תן להן ככר ונתן להן בשר, אמר לשלוחו הבא לי מן החלון והביא לו מן המגדל, או שאמר הבא מן המגדל והביא לו מן החלון השליח מעל, וכן כל כיוצא בזה, הלך השליח והביא מן החלון כמו שאמר אע"פ שאמר השולח לא הי' בלבי אלא מן המגדל בעל הבית מעל שהרי עשה שליחות מאמרו ודברים שבלב אינן דברים, ואפי' היה השליח חרש או שוטה או קטן שאין להן שליחות אם עשה כמאמרו בעל הבית מעל, ואם לא עשה שליחותו בעל הבית פטור.''' 

''' אמר ''' לשלוחו הבא לי מן החלון, כן הוא במשנה, אבל אינו מבואר כאן אופן המעילה, דבאופן הקודם הוא פשוט שנתן לאורחים או שאמר להם ליטול בציוויו של בעה"ב, אבל כאן כפי"מ דתנן וכן כתב הרמב"ם שאמר להשליח הבא לי מן החלון והביא לו, משמע דלא הוציא השליח רק שהביא להבעה"ב, ובזה הא כתב בפ"ו דאם נטל אבן של הקדש לא מעל שהרי לא נהנה עדיין ודוקא בנתנה לחבירו, והקרן אורה הקשה עוד יותר דאם המעילה הוא במה שקבל הבעה"ב לרשותו מה עשה בזה השליח, ומה שייך כאן שליחות הלא לא הקנה השליח להבעה"ב ורק מעשה איצטבא עשה שקירב לו מה שהיה מונח בחלון, לכן מפרש מתני' כמו דתניא בתוספתא שאמר לשלוחו הבא פרוטה מן החלון והביא לו ונתנה לו שיוציא אותה והמעילה הוא אחר שהוציא השליח הפרוטה.

''' והנה ''' הקרן אורה לא כתב לפרש כן בד' הרמב"ם וצ"ע אם אפשר לפרש כן אף דתחילת דבריו הוא מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין, ואח"כ כתב כיצד והתחיל בעה"ב שאמר לשליח תן מאותו בשר לאורחין, וא"כ אח"כ כשכתב אמר לשלוחו הבא לי מן החלון, אם נאמר דהכונה כאן על עיקר הנתינה לבעה"ב אין זה דומה לתחלת דבריו שאמר לו להוציאו בתורת חולין, אלא דמ"מ אינו דומה ללשון המשנה דמקודם תנן תן בשר לאורחין וכו' ואח"כ הא דהבא לי מן החלון. ואח"כ תנן שלח ביד חש"ו אם עשו שליחותן בעה"ב מעל, לא עשו שליחותן החנוני מעל, וקשה דאיפוא הוזכר חנוני, וע"כ דצריך לפרש כפי' הרע"ב דשלח ביד חש"ו היינו ששלח על ידם פרוטה לקנות, וא"כ סיפא דמתני' מפרשה לרישא דהבא לי היינו הבא לי הפרוטה המונחת שם ותקנה מהחנוני, אבל הרמב"ם סידר באופן אחר דמקודם כתב תן בשר לאורחין, ואח"כ הבא לי מן החלון, ואח"כ תן לאורחין חתיכה חתיכה וכו', ואח"כ בהל' ג' הנותן פרוטת הקדש לשלוחו, ובהל' ה' השולח פרוטה ביד שליחו, א"כ הא דהביא לי מן החלון אינו מבואר דהכונה הביא לי פרוטה ואשלח לך לקנות, אלא דמ"מ כיון שהתחיל מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש להוציאו בתורת חולין, ובשכתב כיצד כתב רק שאמר תן בשר, א"כ ע"כ דבהביא לי מן החלון כונתו על המעות לקנות בהם, כמו שהתחיל דבריו שכתב להוציא בתורת חולין.

'''אמר לשלוחו תן לאורחין חתיכה חתיכה של בשר, הלך השליח ואמר להן טולו שתים שתים בעל הבית מעל שהרי נעשה דברו והשליח פטור מפני שהוא מוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר השליחות אבל אם אמר להן טולו שתים שתים מדעתי שניהן מעלו, נטלו האורחין שלש שלש אף האורחין מעלו מפני שכל אחד מהן עשה שליחות חבירו והוסיף מדעתו, נמצא חבירו חייב לפי שנעשו דבריו ולא נעקרה השליחות, והוא חייב על זה שהוסיף מדעתו.''' 

''' בעל ''' הבית מעל שהרי נעשה דברו והשליח פטור, מפני שהוא מוסיף על שליחות בעל הבית. הכ"מ תמה, דבגמ' במעילה מבואר דאם ס"ל דמוסיף הוא על דברי בעה"ב ניחא מתני' גם בלא אוקימתא דרב ששת דא"ל טולו אחת מדעתו ואחת מדעתי, וכן הוא בכתובות דף צ"ט, וכיון שהרמב"ם פסק בפ"א מהל' שלוחין דמוסיף על שליחותו הוי, למה פסק דבלא אמר לו כן השליח פטור, דהא תנן במתני' כולן מעלו, והביא הכ"מ תי' הר"י קורקוס שדעת רבינו דאוקימתא דרב ששת לא לדחויי דלא נילף דמוסיף הוי, אלא דלא תיקשי כיון שזה לא עקר השליחות למה מעל, דהא תנן עשה שליחותו בעה"ב מעל ולא השליח, ומשמע ליה אפי' הוסיף על מה שצוה, דלאו דוקא צוה כן אלא שלא יפחות, ותירוצו קשה דהא בהאי סוגיא בכתובות דצ"ט דמיבעי ליה אי מעביר על דבריו או מוסיף על דבריו, אמר להדיא דאם אמר ליה זבין לי לותכא וזבין ליה כורא, דאם מוסיף על דבריו הוי ליתכא מיהא קני, א"כ מפורש דכורא ודאי לא קני, וא"כ למה נאמר כאן דכשאומר לשלוחו ליתן לאורחין אחת אחת ונתן השליח שתים, אם הוא מוסיף על דבריו אמרינן דכל השתים הם בשליחות הבעה"ב וגם בסברא לא מסתבר כן.

''' ונראה ''' דבכתובות בעי מעיקרא בהאי דינא דזבין ליה ליתכא, ואח"כ אמר איכא דאמרי דבהא לא תיבעי לך דודאי מוסיף על דבריו, וכיון דקיי"ל כאיכא דאמרי א"כ קשה למה הוצרך רב ששת במעילה להעמיד כגון דאמר טלו אחת מדעתו ואחת מדעתי, ולכן צ"ל דבאמת בהך דינא דמעילה דאמר לו בעה"ב תן לאורחין, ובודאי צ"ל דאמר לו שיתן להם בתורת שליח דהא מהאי טעמא מעל בעה"ב משום שיש לו טובת הנאה ממה שנתן לאורחין, ואם השליח לא יתן להם בשליחות בעה"ב איזה טוה"נ יש לבעה"ב, וכיון שהשליח נותן להם בשליחות בעה"ב אם הי' נותן בפועל לא קשה אמאי מעל, אבל כיון דתנן טולו שתים והבעה"ב לא אמר לו שתים א"כ איזה דין מעילה יש על השליח כיון שרק הטעה אותם ולא הי' כאן שליחות להאורחין שיטלו שתים, לא שליחות בעה"ב ולא שליחות שלו, דהא לא אמר להם מדעתי אני אומר לכם טלו שתים, לכן מוקים רב ששת שאמר להם טלו אחת מדעת בעה"ב ואחת מדעתי, ולכן כתב הרמב"ם דאם לא אמר להם כן אלא שהבעה"ב אמר שיטלו שתים הבעה"ב מעל והשליח פטור.

''' ומה ''' שכתב הרמב"ם שאמר השליח טולו שתים מדעתי דהוא שלא כד' הגמ', אבל באמת אין כונת הרמב"ם שכל השתים הם מדעתו דבודאי מיירי באופן שהאורחין יודעין שבאו לבעה"ב, והשליח הוא עושה מדעת בעה"ב, ולכן כשאמר להם טלו שתים מדעתי הכונה שאמר שהבעה"ב נתן להם בשר ותקחו שתים שתים מדעתו, ובזה מבואר דאחת אחת נתן הבעה"ב, דהא אמר להם שיטלו הבשר בשם הבעה"ב רק שהוסיף שיקחו שתים מדעתי.