עריכת הדף "אבן האזל/איסורי מזבח/ז" (פסקה)

== א ==

'''לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחילה כיצד הי' חייב עולה לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום, ועל זה נאמר וארור נוכל וגו' אלא כל שיביא לקרבן יביא מן המובחר.''' 

''' בפ"א ''' הל' א' כתב מצות עשה להיות כל הקרבנות תמימים ומובחרים שנאמר תמים יהי' לרצון זו מצות עשה, וכתבתי שם דדין מובחרין לא שייך לדין תמימים דהא כתב בפ"ב הל' ח' יש שם ארבעה חוליים אחרים, אם נמצא אחד מהם בבהמה אין מקריבין אותה לפי שאינה מן המובחר, והכתוב אמר מבחר נדריך, וכתב שם ע"ז הרמב"ם ואם הקריבן יראה לי שהורצו ומוכח דאינו דומה לחסרון תמימים דבזה לא הורצו כדכתיב תמים יהי' לרצון, אכן שם הבאתי גם דברי הרמב"ם שבהל' שלפנינו דלא כל דבר שאינו פסול מביא אותן לכתחלה, וצרפתי כל דברי הרמב"ם בדין מן המובחר זה לזה שאינו אלא לכתחלה ואם הביא כשר, ובפ"ב הל' ח' במה שכתב הרמב"ם על זה שכתב יש שם ארבעה חוליים אחרים וכו' לפי שאינה מן המובחר, וכתב על זה ואם הקריבן יראה לי שהורצו, עמדתי על זה דלמה כתב יראה לי, דהא מבואר להדיא במנחות דף פ"ד דמה שאינו מן המובחר אם הביא קידש דהוי כמו כחוש בקדשים, וכתבתי שם דהוא דלא נימא דיש להם דין חולה דכתיב ביה הקריבהו נא לפחתך, עוד כתבתי שם שבא להוציא דלא נימא דיש בזה חסרון שאינם תמימים ע"ש.

''' אכן ''' עכשיו נראה לבאר באופן אחר דמה שכתב הרמב"ם לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחלה משמע דהוא דין חדש, וקשה דהא כבר כתב דין זה דמובחרין, ובפ"ג הל' י"א כתב נמצא כל האסורין למזבח הרי הן י"ד בע"מ ושאינו מן המובחר וכו', וא"כ מה בא לחדש כאן דין דכל שיביא לקרבן יביא מן המובחר, לכן נראה דבאמת יש שני דינים במן המובחר יש דין בשאינו מן המובחר שהוא אסור למזבח, ויש דין מובחר דאינו אלא למצוה, והנ"מ פשוטה דמה דאינו אלא למצוה ושאינו מובחר כמו כחוש בקדשים אין להקריבו אינו אלא אם יש לו אחר או אם נדר וחייב לקיים נדרו, דאז אפילו אין לו שה אחר חייב לקנות ולהביא מן המובחר, אבל בשביל זה שאינו מן המובחר אינו מן האסורין למזבח, וכל זה הוא מה שהוא כמו כחוש וכה"ג שאינו מן המובחר בשביל שיש בודאי מובחרין יותר, אבל אם יהי' שנות בצורת וכל הבהמות הם כחושים וא"א להביא מחוץ לארץ אין זה מעכב גם לכתחלה להביא קרבן כחוש, אבל יש דין שאינו מן המובחר שהוא מן האסורין למזבח וזהו בהמה שיש בה חסרון שהוא חולה וכה"ג שיש בהבהמה שינוי לגריעותא משאר בהמות או כה"ג בנסכים בזה החסרון שאינו מן המובחר גורם איסור שלא להקריבן, ונראה דהני דאסורין למזבח אפי' אם שחטן לא יזרוק דמן משא"כ בהני דלכתחלה דאם שחטן ודאי זורק דמן.

<small> -הערות רבנו בגיליון ספרו-</small>

''' בד"ה ''' אכן עכשיו במש"כ אבל יש דין שאינו מן המובחר שהוא מן האסורין למזבח, הרח"ק שי' אמר בזה ליישב ד' הספרי פ' ראה דדריש דגם בבכור ומעשר יש דין מובחר והוא פלא אבל לד' הרמב"ם מיושב דיש פסולים משום שאינו מן המובחר ואסור להקריבו ודריש אפי' בבכור ומעשר הוא כן, אח"כ שמעתי שכבר אמר זה הגריז"ס (שי') [זצ"ל]. <small> [עד כאן].</small>

''' ודברינו ''' מבוארים בדברי הרמב"ם כאן שכתב כיצד הי' חייב עולה ולא כתב בסתם דלא יקריב עולה כחושה, וע"כ דאין זה איסור בנדבה וזה מפורש בהכתוב שהביא ארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לד', איברא דהרמב"ם לא כתב דוקא אם יש לו אחר, ונראה דהרמב"ם מפרש דקרא מיירי בתרי גווני ואף דאיכא פלוגתא דתנאי אי בעינן או לחלק (ועיין תוס' בב"ק דף נ"ד ע"א מה שכתבו בזה לדינא) זהו בתורה אבל בדברי נביאים יש לומר דלא צריך או לחלק וגם הוא מחלק משום דמסתבר דאם יש בעדרו זכר ומביא משחת גם בנדבה הוא נוכל וכמו שראינו בקין שלא שעה ד' אל מנחתו בשביל שהביא מן הגרועים וכמו שהביא זה הרמב"ם בסוף הפרק, ולכן הקרא מתפרש כמו או נודר והיינו ארור נוכל ויש בעדרו זכר וזובח משחת, או נודר וזובח משחת, דאם נדר אף אם אין לו בעדרו שה אחר צריך לקנות ולקיים נדרו במן המובחר, ונמצא דגם בהני דאין אסורין למזבח איכא תרי גווני, בנודר אפי' אין לו מובחר צריך לקנות ובנדבה דוקא אם יש לו מובחר.

''' ומבואר ''' מה שכתב הרמב"ם יראה לי שהורצו, דהי' אפשר לומר דחסרון בשאינו מן המובחר באופן זה, יהי' פסול גם בדיעבד שהקרבן יהי' פסול, ומצינו כעין זה גבי בגדי כהונה בפ"ח מהל' כלי המקדש הל' ד' שכתב הרמב"ם בגדי כהונה מצותן שיהיו חדשים נאים ומשולשים כדרך בגדי הגדולים שנאמר לכבוד ולתפארת, היו מטושטשין או מקורעין וכו' עבודתו פסולה, היו משוחקים וכו' עבודתו כשרה, ובפ"א מהל' ביאת מקדש הל' י"ד כתב דקרוע בגדים שעבד עבודתו כשרה, וכתבתי דטעמא דמקורעים דעבודתו פסולה הוא כמו שהתחיל בההלכה דבעינן לכבוד ולתפארת, ולכן אף שאינו אלא למצוה ובמשוחקים עבודתו כשרה, מ"מ מקורעים כיון דהוא דרך בזיון הוי כבר היפוך ממה שצריכים להיות בגדי כהונה, ולא הוו בגדי כהונה כלל, אבל קרוע בגדים כיון שקרע על מתו אין זה דרך בזיון, ולכן אינו מחלל עבודה ע"ש שבארתי יותר, ולפי"ז הי' אפשר גם כאן לומר דהיכי דהוא להיפוך ממובחרין יהי' פסול לקרבן אפי' בדיעבד, וזהו שהוצרך הרמב"ם לכתוב ואם הקריבן יראה לי שהורצו והיינו דכיון דתנן ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה וכיון דלא תנן שאם שחטן פסולין, וכן לא הוזכר כן בגמ' סובר דרק לכתחלה אין שוחטין משום שאינו מן המובחר ואסורין להקריבן, אבל אם הקריבן הורצו ולא דמי למקורעין, דהוי חסרון בבגדי כהונה דהתם שהוא דרך בזיון אינם ראויים לבגדי כהונה, אבל גבי קרבן כיון דגבי מומין כתיב לא ירצו מוכח דמה שאין בה מום אם הקריבן הורצו.

''' ולפי"ז ''' כל מה דתנן במנחות דף פ"ו דאין מביאין ואם הביא כשר וכתב הרמב"ם בפ"ו הל' ט' יש לומר דבזה אסורי' לכתחלה להביאם אפי' אם אין לו אחרים, אלא דאם הביא כשר, ולכן סובר הרמב"ם דכיון דהני דתניא בברייתא בב"ב בפ' המוכר פירות לא הוזכרו במנחות ולא במשנה ולא בגמ', לכן מפרש דהני אינם אסורים לכתחלה אלא דלא יביא לכתחלה משום דהוי כמו כחוש בקדשים ונ"מ דאם אין אחרים אז מותר להביאם, יראי' לזה דהא כתב כאן הרמב"ם לא יביא כחוש וכעור, וקשה דמנין הוציא הרמב"ם דלא יביא כעור, לכן נראה שהוציא זה ממה דתניא שם דיין כושי לא יביא ויין כושי שהוא שחור אין חסרון בהיין אלא בהמראה, ומזה הוציא דגם כעור אינו מן המובחר ואף דשם בברייתא תניא נמי הלסטון וזה תנן במנחות בהדי כל הני דאין מביאין שכתבנו דהוי איסור לכתחלה להביאן צ"ל דר' חייא כלל בברייתא הני דאין מביאין אף דיש נ"מ ביניהם, ועכ"פ זה מוכח מיין כושי דאינו איסור להביא אלא משום דצריך מן המובחר כמו שכתב כאן הרמב"ם, וכיון שכן מיושב קושיית הלח"מ בפ"ו דלא הוצרך הרמב"ם להביא כל מה דתני ר' חייא בברייתא דסמך על מה שכתב כאן דלא כל מה שאינו פסול מביא אותו לכתחלה והיינו אפי' מה שאינו פסול להביא לכתחלה שאין איסור להביאו ג"כ אינו מביא לכתחלה אם אפשר להביא מן המובחר וכמו שהביא קרא דארור נוכל ויש בעדרו זכר וגו' וכמש"כ.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}