עריכת הדף "אבודרהם/סדר תפילות הפסח" (פסקה)

==סדר תפלות הפסח==

מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם איסור אכילתו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#טו|שמות יב טו]]}} אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ואמרינן בפרקא קמא דפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/ד/ב|ד:]]}} חמץ משש שעות ולמעלה מנא לן דאסור אמר רבא{{הערה|לפנינו: אביי.}} תרי קראי כתיבי כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#יט|שם פסוק יט]]}} שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#טו|שם פסוק טו]]}} אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, הא כיצד לרבות ארבעה עשר לביעור. ומקשי ואימא לרבות ליל ארבעה עשר לביעור. ומתרץ ביום כתיב. והדר מקשי ואימא מצפרא. ומתרץ אך חלק והוה ליה בתחלת שבע ועבדו רבנן הרחקה יתירה דלא ליגע באיסורא דאוריתא. פי' אך חלק משום דאכין ורקין מיעוטין הן אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר. והדרשנים אומרים אך הוא חץ בחלוף אותיות באלפא ביתא דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ{{הערה|רש"י שם {{ממ|[[רש"י/פסחים/ה/א|ה. ד"ה אך חלק]]}} הביא שני ביאורים אלו.}}. והשבתה זו האמורה בתורה היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר{{הערה|לשון הרמב"ם פ"ב מחמץ ומצה {{ממ|[[רמב"ם/חמץ ומצה/ב#ב|ה"ב]]}} והוא כדעת רש"י בפסחים {{ממ|[[רש"י/פסחים/ד/ב|ד: ד"ה בביטול]]}} שביטול מדאורייתא מדכתיב תשביתו, ודלא כדעת התוספות שם {{ממ|[[תוספות/פסחים/ד/ב|ד"ה מדאורייתא]]}} שסבירא להו דהאי השבתה הבערה היא וביטול מהני מדאורייתא כי מאחר שביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו ושלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה כדילפינן בגמרא {{ממ|[[בבלי/פסחים/ה/ב|פסחים ה:]]}}.}}.

ומדברי סופרים לחפש את החמץ במחבואות ובחורים בתחלת ליל ארבעה עשר בניסן לאור הנר מפני שבלילה כל העם מצוין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. והחמץ שמוצא מצניעו במקום אחד עד תחלת{{הערה|{{עוגן|הערה מקושרת 1|כן}} לשון הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/חמץ ומצה/ג#א|פ"ג מחו"מ ה"א]]}} ובכסף משנה {{ממ|[[כסף משנה/חמץ ומצה/א#ט|פ"א מחו"מ ה"ט]]}} הקשה דכיון שהגיע שעה ששית כבר אסור בהנאה מדרבנן ואם כן צריך להוציאו מביתו קודם שעה ששית, והביא לפסקי הרא"ש בשם תשובת רש"י שכתב ז"ל יש נוהגין לבטל בתחלת שעה ששית בשעת שריפה, ופירש הרא"ש דבתחלת שעה ששית פירושו סוף חמישית קודם שיתחיל זמן איסורו כי אחר שהתחיל זמן איסורו שוב אינו יכול לבטל, ואם כן יש לפרש גם בדברי הרמב"ם דתחילת שעה ששית לאו דוקא וסוף חמישית קאמר, אלא שצריך להמתין עד קרוב לתחילת שעה ששית להורות ששורפו מפני זמן האיסור שבא וזה מורה יותר שמקיים המצוה. עוד כתב דיש לומר דנהי דחמץ בשעה ששית אסור מדרבנן בהנאה מכל מקום לא חייבוהו להוציאו מביתו קודם אותה שעה וזה עיקר עכ"ל. וכדבריו יש לפרש גם בדעת רבינו.}} שעה ששית ביום ומבערו. ואם רצה לבערו בלילה מבער{{הערה| אך עי' הערה לעיל ([[#הערה מקושרת 1|בסמוך]]) מהכסף משנה {{ממ|[[כסף משנה/חמץ ומצה/א#ט|פ"א מחו"מ ה"ט]]}} שראוי להמתין עד קרוב לתחילת שעה ששית להורות ששורפו מפני זמן האיסור שבא וזה מורה יותר שמקיים המצוה.}}. וקודם שיבדוק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ. והטעם שאינו מברך על ביטול חמץ מפני שהביטול הוא תלוי בלב האדם ואין צריך להוציאו בשפתיו ואין בו מעשה כלל ואין מברכין על מצוה שאין בה מעשה כמו שכתבנו בהקדמת הספר הזה. וגם אין לברך על בדיקת חמץ מפני שהיא מדרבנן{{הערה|ובשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רפ"ח כ' הטעם משום שאין מברכין על הכנת המצוה אלא על תכליתה.}}.

ולאחר הבדיקה אומר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא ביערתיה ולא ידענא ביה יהא בטיל וחשיב כעפרא. ואין לומר דאיכא בביתא הדין אלא דאיכא ברשותי כי שמא יש לו בבית אחר.

ואם תאמר למה הצריכו לבדוק החמץ בחורין ולהוציאו מביתו יותר משאר איסורין כגון חלב ונבלות. ואם תאמר מפני שחלב ונבלות בני אדם בדלין מהם כל השנה אין אנו חוששין שמא יאכל מהם אבל בחמץ שאין בדלין ממנו יש לחוש{{הערה|כן כתבו תוס' בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/ב/א|ב. ד"ה אור]]}}.}}. עדיין קשה שהרי לנזיר לא הצריכו להוציא היין מרשותו אע"פ שאינו בדל ממנו כל השנה אלא ימי נזרו בלבד{{הערה|בתוספות {{ממ|[[תוספות/פסחים/ב/א|שם]]}} כתבו דנזיר איסורו מותר לאחרים ולכן לא הצריכוהו להסירו מביתו, ועי' מהרש"א {{ממ|[[מהרש"א/חידושי הלכות/פסחים/ב/א|שם]]}} שכתב דמנזיר לא קשה כיון דאינו אסור בהנאה, ואף התוס' לא הקשו מנזיר אלא מנדר בעלמא, ועיי' בצל"ח {{ממ|[[צל"ח/פסחים/ב/א|שם]]}} שהעמיד את הקושיה מנזיר לשיטת ריה"ג שאף חמץ מותר בהנאה ואף על פי כן צריכים לבערו ואם כן מפני מה נזיר אינו צריך לבער.}}. וגבי חדש גם כן שאסור עד ששה עשר בניסן ואפי' בחוצה לארץ ואין בדלין ממנו לא הצריכו להוציאו מביתו. וי"ל שהטעם בחמץ מפני שהזהירה בו התורה יותר משאר מצות ואסרה אותו בבל יראה ובל ימצא החמירו בו יותר והצריכו לבדקו כדי שלא יבא לידי מכשול{{הערה|גם ביאור זה כתבו תוס' בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/ב/א|ב. ד"ה אור]]}} ביישובם השני.}}. תדע שהרי בשאר איסורין אנו הולכים אחר הטעם ואפי' ביין נסך שאיסורו במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם ואלו בחמץ בין במינו בין שלא במינו במשהוא.