עריכת הדף "אבודרהם/ברכת נישואין ובתולים" (פסקה)

==ברכת נישואין== 

{{עוגןד|מברך תחלה על|'''מברך''' תחלה על}} הכוס בפ"ה. ואח"כ מברך ו' ברכות בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו. ע"ש עושה שלום ובורא את הכל פרש"י ברכה זו נתקנה לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד לכבוד המקו' זכר לחסדיו שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ומשעת אסיפה היא ראויה לברך ברכה זו אלא מכיון שיש שם ברכה על הכוס תקנו לסדרה עליו כמו ברכת בשמים וברכה על האור במוצאי שבת כדאמרי' בירוש' דברכו' דר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס ור' חייא היה מכנסן על הכוס הואיל ויש שם כוס וא"ת למה לא תקנו לברכה אף בבית האירוסין שגם שם נאספים העם וי"ל שאין מברכין אותה אלא על אסיפת שמחה ועדין אין שם שמחה עד שעת הנישואין. והרמ"ה פירש שנתקנה ברכ' זו כדי להזכיר סבת הזווג שהוא עיקר יצירת הועלם התחתון שלא נברא אלא לפריה ורביה שנא' לא תהו בראה לשבת יצרה וזהו כבודו של מקום שאין כבוד הבורא נודע אלא ע"י בריאותיו שנא' כל הנקרא בשמי ולכבודי וגו' כנגד שהכל ברא לכבודו יצרתיו כנגד יוצר האדם. אף עשיתיו כנגד אשר יצר את האדם.

{{עוגןד|ברוך אתה ה'|'''ברוך''' אתה ה'}} יוצר האדם ברכה זו נתקנה כנגד יצירת אדם הראשון עד שלא ניטלה ממנו הצלע ואחר כך מברך אשר יצר את האדם בצלמו כנגד יצירת אדם וחוה שאף יצירת האדם לא נגמרה אלא לאחר שנגמרה יצירת חוה שהרי כשנלקחה ממנו הצלע נשתנית בריאתו ממה שהיתה קודם לכן. ולפי' ברכ' זו פותחת בברוך ואינה נקראת סמוכה לחבירתה לפי שממנה מתחיל לדבר בענין זווג שהוא עיקר ברכות אלו. וכן מוכח בירוש' שלעולם אין ברכ' פותחת בברוך אלא כשהיא התחלת הדבר כמו שפירשנו למעלה בגאולה של פסח וגם ברכה זו כיון שהיא התחלת הדבר דהיינו הזווג אינה נקראת סמוכה ולפיכך פותחת בברוך. וב' ברכו' ראשונות הם מטבע קצר ולפי' פותחו' בברוך ואין חותמות בברוך כמו ברכת הפירו' וברכ' המצו'. אשר יצר את האדם בצלמו שנא' נעשה אדם בצלמנו. וכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם ור"ל על צורת הנפש שנאצלת מכבוד הבורא. והוסיף עוד ופי' בצלם דמות תבניתו שב אל האדם ור"ל דמות תבניתו שהוא צורת גופו יצר אותו בצלמו שהוא צורת הנפש וכל זה פי' לדחות הכפירה הרעה שתעו בה רבים שאמרו שעל תואר תבנית אדם נאמ' שנברא בצלמו כמו שביאר זה הענין הרמב"ם בתחלת מורה הנבוכים. והתקין לו ממנו מגופו מצלעותיו תקנה עשה לו הב"ה שנא' לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. בנין שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע. עדי עד כלומ' בנין נוהג לדורות והטעם שע"י שניהם מתקיים מין האדם.

{{עוגןד|שוש תשיש ברכה|'''שוש''' תשיש ברכה}} זו נתקנה כנגד שמחת ירושלם העתידה שנמשלה לזווג חתן וכלה כמו שנאמר ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך. והטעם שהקדימו ברכה זו קודם ברכת זווג חתונה משום שנאמר תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי וגם עיקר ברכה זו משום פסוק זה נתקנה. ותגל עקרה על שם רוני עקרה. בקבוץ בניה לתוכה על שם כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך וכתי' כי רבים בני שוממה. ואמ' בקבוץ בניה על שם שכתוב ברני עקרה וברחמים גדולים אקבצך. בשמחה ע"ש פצחי רנה וצהלי. בא"י משמח ציון בבניה פירשנוהו בברכת ההפטרה.

{{עוגןד|שמח תשמח רעים|'''שמח''' תשמח רעים}} אהובים אלו החתן והכלה שהם רעים אהובים זה על זה. כשמחך יצירך כאשר שמחת יציר שלך וזהו אדם הראשון. בגן עדן מקדם וישם שם את האדם. בא"י משמח חתן וכלה לקמן אפרשי.

{{עוגןד|בא"י אמ"ה אשר|'''בא"י''' אמ"ה אשר}} ברא ששון ושמחה משום דשייכא בריאה בחתן וכלה אמ' לשון בריאה בששון ושמחה. וברכה זו היא פותחת בברוך מפני שהיא נאמרה יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות ולפיכך אינה נקראת סמוכה והוצרכה לפתוח בברוך. מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וגו' פסוק הוא ובמקום קול אומרין הודו את ה' צבאות אומ' קול מצהלות חופות חתנים ממשתה על שם דאמרינן אין חופה בלא סעודה. ונערים מנגינתם ואינו אומ' ובחורים כמו שהוא לשון הפסוק לפי שמנגינת הנערים לא יבא לעולם הפסד ותקלה אלא מנגינת הבחורים באה חורבה לעולם שנאמ' זקנים משער שבתו מה טעם משום דבחורים מנגינתם כלומ' מנבלים את פיהם בפריצות. ואמרינן בפ"ק דברכות א"ר חלבו אמ' רב הונא כל הנהנה מסעוד חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות הנאמרות כאן פי' הרי זה מבזה חמשה קולות שנתבשרו בהן ישראל. ואם משמחו מה שכרו א"ר יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמ' ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד וכתיב ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול. ומקשי והא כתיב וכל העם רואים את הקולות אלמא טובא. ומתרץ הנך קולות דמעיקרא הוו פי' ששמעום קודם מתן תורה. והטעם בזה כי המחזק יד החתן ומשמחו שעוסק במצות פריה ורביה שממנו יצאו מקיימי התורה וזו היה כוונת הנשואי' להוליד בנים ולגדלם לתלמוד תורה. ועל כן יש בנשואים חמשה קולות כנגד ה' קולות שנתנה בהן התורה זוכה לתורה מדה כנגד מדה. ודע כי ברכת שמח תשמח היא דרך בקשה לבקש רחמים על חתן וכלה לשמחם בזיווגם ולהצילם במעשה ידיהם כשמח' זיווג אדם הראשון בג"ע, וברכה זו היא דרך שבח והודאה למקום על יצירת השמחה והזיווג בעולם לשעבר ולצעוק לעתיד לבא על שמחת ירושלם, ולפי' חותם באותה ברכה ראשונה משמח חתן וכלה מפני שהיא דרך בקשה וצריך לבקש רחמים על שניהם ואם היה חותם משמח החתן עם הכלה לא היה במשמע שמחה אלא לחתן בלבד שישמח בכלה אבל אינו משמע לשמח הכלה עם החתן, אבל ברכה זו שהיא דרך שבח והודאה על שמחת הזיווג חותם משמח חתן (וכלה) [עם הכלה] שמשמע החתן לבדו שישמח על עסקי הכלה שכן כתיב ומשוש חתן על כלה ועוד מפני שהבתולה יש לה צער בתולים ואיתא במדרש והיו לבשר אחד לבשר בגימטריא דם בתולים מלמד שלעולם לא יהיו לבשר אחד אלא בחור ובתולה וזהו שאמרו ז"ל אין האשה כורתת ברית אלא במי שעשאה כלי.

{{עוגןד|גרסינן בפרקא קמא|'''גרסינן''' בפרקא קמא}} דכתובות רב אסי איקלע לבי רב כהנה יומא קמא בריך כולהו מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות מברך כולהו ואי לא אפושי שמחה בעלמא הוא מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. ונחלקו המפרשי' בפי' פנים חדשות. י"מ שלא היו שם מאתמול שלשום. וי"מ שלא היו שם בשע' הנשואין. אבל הרמ"ה פי' שלא אכלו בחופה עד עתה אפי' היו שם בשע' ברכת נשואין אפי' היו שם בשעת החופה והביא ראיות הרבה לדבריו וכן הוא דעת רש"י ורי"ף והרא"ש. וכתב עוד הרא"ש ונראה דלא מיקרו פנים חדשות אלא לבני אדם שמרבים בשבילם שמחה יותר ואמרי' רבוות' אע"פ שאין שם פנים חדשות בשבת מברך ברכת חתנים ששבת עצמה היא כפנים חדשות כדאמרי' בב"ר ויכל אלקים ביום השביעי אמ' הב"ה בואו ואמרו שירה פנים חדשות באו לכאן וז"ש מזמור שיר ליום השבת וי"א שגם י"ט מקרי פנים חדשות ומברך בו ברכת חתנים. וכתב הרא"ש הא דאמרי' יומא קמא מברך כולהו י"מ סעודת' קיימת כדא' בפסחי' יומא קמא לא תלושו לי בחלבא דהיינו סעודת קמייתא, מי' אם לא אכלו עד הלילה מברכי' משום דלא גרע מפנים חדשו' כיון דאכתי לא אכלי בני חופה, ובשבת נראה דמברכין אף בסעודת שחרית אע"פ שבירך בליל שבת דכבוד שבת עדיף והוי כפנים חדשות אחרות עד כאן.

{{עוגןד|ויש מקשי' על|'''ויש''' מקשי' על}} הא דאמרי' מברך שהשמח' במעונו דמשמע שהי' ברכה בפני עצמה מדלא קאמ' מזכיר שהשמחה במעונו. והרמ"ה כתב דלאו למימרא דמברך לה ברכה בפני עצמה אלא דלימא הכי נברך לאלקינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ועונין השומעי' ברוך אלקינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו וכו' וכי מסיים לברכת מזון מברך בפ"ה כי אורחיה והדר מברך אשר ברא.

{{עוגןד|וכתב הרא"ש שהשמחה|'''וכתב''' הרא"ש שהשמחה}} במעונו לא בעינן י' ואשר ברא בעי י'. יש שכתבו שבעי י'. ויש שכתבו דלא בעינן י' דלא הוזכרו י' אלא כשמברכין ברכת הזיווג דומיא דבועז ומקור ישראל וכן מסתבר.

{{עוגןד|וכתב ה"ר גרשום|'''וכתב''' ה"ר גרשום}} ב"ר שלמה ובצרפת נהגו לברך ברכת חתנים בסעודה על כוס שני ולא על כוס של ברכת המזון וז' ברכות הם ב' עניינים וק"ל דאין עושין המצות חבילות ולאחר שהשלים ז' ברכות חוזר ומברך בפ"ה על כוס של ברכת המזון. וי"א שאין לשנות המנהג מזה הטעם שכיון שברכת המזון וז' ברכות מכח האכילה הם באם כענין א' הם נחשבים שהרי אם לא אכל לא היה חייב ברכת המזון ולא בז' ברכות ועכשיו שאכל הוא נתחייב באלו הילכך כענין אחד הם נחשבים ודומים לקידוש והבדלה שאין חוששין משום חבילות חבילות. וכן היא דעת בעל העיטור.

{{עוגןד|וכתב הרשב"א בתשובת|'''וכתב''' הרשב"א בתשובת}} שאלה ששני חתנים שהם בבית א' מברכין ברכת חתנים לשניהם (בשתי) [כשתי] חבורות שאוכלות זה לעצמה וזה לעצמה שמברכין ברכת מזון לשניהם כל שרואות זו את זו. וכן כת' הרמב"ם ז"ל יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחת ביום א' ומברך ברכת חתנים כאחת אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל א' וא' שמחה הראויה לה אם בתולה ז' ואם בעולה ג' ואין מערבין שמחה בשמחה עכ"ד.

{{עוגןד|ופי' שהשמחה במעונו|'''ופי'''' שהשמחה במעונו}} ר"ל שהשמחה שאנו משמחים לחתן ולכלה לא ממנו היא כי השמחה במעונו. על שם שאין לפניו עצבות שנא' עוז וחדוה במקומו. וכתב בעל העיטור ואבן הירחי שלכך תקנו שהשמח' במעונו ולא במכונו ולא בזבולו משום דאמרי' בחגיגה בפר' אין דורשין ז' רקיעין הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות ומפר' שם מעון שבו כתות של מלאכי השרת אומרות שירה לפני המקום. והשירה היא השמחה לפני המקום כמו שנאמר החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים. לפיכך אומרי' שהשמחה במעונו.

{{עוגןד|ואם עשה החתן|'''ואם''' עשה החתן}} סעודה אחר חופה כל שלשים יום אם היתה סעודה מחמת החופה אומר שהשמחה במעונו ואשר ברא ששון ושמחה. ואם לא היתה מחמת החופה אינו אומ' אלא שהשמחה במעונו בלבד. ולאחר ל' יום עד מלאת לו שנה תמימה אם היתה הסעודה מחמת החופה אומ' שהשמח' במעונו ולא אשר ברא שון ושמחה. ואם לא היתה מחמת החופה מברך כדרכו. וסימן לדבר נקי יהיה לביתו שנה א' ושמח.

{{עוגןד|מה שנהגו לזרוק|'''מה''' שנהגו לזרוק}} חטים לפני החתן והכלה ע"ש השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך משום שלום.