עריכת הדף "
תפארת ישראל - יכין/עבודה זרה/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{הועלה אוטומטית}} {{ניווט כללי עליון}} {{עוגןמ|א}} '''השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך''' <br> עכו"ם ששכר ישראל להוריק יי"נ או להוליכו: {{עוגןמ|ב}} '''שכרו אסור''' <br> וה"ה בסתם יינם. מיהו בזמה"ז לכתחילה לא ישכיר עצמו או בהמתו, ביתו, או כליו לסתם יינם. ובדיעבד מותר [קל"ג ש"ך ד'] וגם לכתחילה נהגו להקל וטוב להחמיר [קכ"ג א']: {{עוגןמ|ג}} '''שכרו מותר''' <br> מיהו בשכרו להעביר ק' חביות של שכר, והיה ביניהן חבית יי"נ, אם אמר לו העביר לי כל חבית בפרוטה, יקח מהעכו"ם רק צ"ט פרוטות, כדי שלא יתערב ביניהן הפרוטה שמיי"נ [ט"ז קל"ג סק"ז]. ולכתחילה אסור להשכיר לו כן. אבל בא"ל העביר לי ק' חביות בק' פרוטות, ולא אמר חבית חבית בפרוטה, כולן אסורות [שם ג'], ולא מהני השלכת הפרוטה לים המלח, כדשרינן בחבית יי"נ שנתערבה באחרות [משנה י']. דהכא שאני, דאפשר האי חבית דאיסורא גרמה כל השכר, דאולי אי לא רצה להעביר האיסור, לא היה העכו"ם שכרו כלל: {{עוגןמ|ד}} '''שכרה אסור''' <br> נקט הך בבא משום סיפא: {{עוגןמ|ה}} '''שכרה מותר''' <br> קמ"ל אף דמסתמא מתחילה שכרו להניח לגין יין שלו עליה, וסד"א דכשכרו מתחלה ליי"נ דמי. קמ"ל דעכ"פ אם לא יניח לגינו עליה לא ינכה משכרו כלום, להכי שרי [שם ס"ב]. [כך מייתי הצריכותא בש"ס [דס"ה א']. ול"מ נ"ל לפי מרי דמסיק הש"ס [דס"ב ב'] *) דבחמרין מדנפיש אגרייהו קנסינהו, אפשר לומר דצריך תנא למנקט ב' בבי ' דרישא קמ"ל דאף דבפועל לא נפיש אגר אפ"ה משום חומר דיי"נ קנסינהו. וקמ"ל סיפא בחמרין דאף דנפיש אגרייהו, אפ"ה בהבלעה שרי]: {{עוגןמ|ו}} '''יין נסך שנפל על גבי ענבים''' <br> ולא שהה עליהן מעל"ע: {{עוגןמ|ז}} '''ידיחן''' <br> בצוננים: {{עוגןמ|ח}} '''ואם היו מבוקעות''' <br> או שניטל עוקציהן: {{עוגןמ|ט}} '''אסורות''' <br> כשאין בהן ס' נגד היין שבלעו: {{עוגןמ|י}} '''או על גבי תמרים''' <br> שדרכן להיות בלי עוקץ [לא כענבים שדרכן להיות תלויין באשכול], ועי"ז הו"ל כמבוקעות: {{עוגןמ|יא}} '''אם יש בהן בנותן טעם''' <br> שאין בהן ס' נגד היי"נ: {{עוגןמ|יב}} '''אסור''' <br> מיהו יין בתאנים יבשים, נטל"פ הוא ומותר. [אמר המחבר, הנה בתוס' ורי"ף ורא"ש ל"ג הך בבא כלל. רק מרש"י בגמ' נראה שהיה גירסתו כגירסת הספר. ולפעד"נ דמדלא מקשה הש"ס לקמן [דס"ו א'] לרבא דמוקי לרישא דמתניתין בענבים מבוקעות דאסורות דתני, דמיירי בנ"ט, וק' א"כ למה שני תנא בלישני' למנקט ברישא אסור ובמציעתא בנפל ע"ג תאנים נקט בנ"ט, ש"מ טפי דרישא אסור במשהו קאמר. אע"כ דל"ג האי מציעתא כלל. ואפ"ה מקשי בש"ס שפיר לרבא מעשה לסתור, דלרבא דמי גרוגרת לענבים מבוקעות. מדאין להן עוקץ, וא"כ שניהן בנ"ט. וא"כ למה נקט במתני' בהמעשה דמותר. ולאביי י"ל מדאסור ברישא בענבים, ש"מ דבא"מ בנ"ט, ובהמעשה שרי לגמרי, ודו"ק]: {{עוגןמ|יג}} '''מעשה בביתס בן זונן שהביא גרוגרות''' <br> תאנים יבשים: {{עוגןמ|יד}} '''בספינה ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן ושאל לחכמים והתירום''' <br> מדנותן טעם לפגם: {{עוגןמ|טו}} '''כגון חומץ''' <br> של יין נסך: {{עוגןמ|טז}} '''שנפל על גבי גריסין''' <br> רותחין שפוגם טעמן. ודוקא באכלן רותחין. אבל בחזר וציננן, הרי פוגם ולבסוף השביח אסור. וכ"כ בנפל על גריסין צוננים שמשביחן אף שחזר והרתיחן, הרי השביח ולבסוף פוגם אסור [י"ד ק"ג]. [ונ"ל דמה"ט נמי נקט תנא "כגון", והרי פשוט מובן כל שאין נ"ט לשבח מותר. אלא דקמ"ל דאפילו בחומץ בגריסין דאינו נטל"פ מצ"ע, דהרי בצוננין משביח [עבש"ס דס"ז א'], ורק מצד שהן רותחין פוגם בהן החומץ, וסד"א דהו"ל כפוגם מחמת ד"א כש"ס לקמן, אפ"ה שרי, ועתוס' [דס"ו ב' בסוף העמוד]: {{עוגןמ|יז}} '''עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום''' <br> והן סתומות בפקק: {{עוגןמ|יח}} '''אם היה בחזקת המשתמר''' <br> שלא הודיעו הישראל שמפליג, ואפילו שהה אח"כ זמן רב: {{עוגןמ|יט}} '''מותר''' <br> אף דבקל יעביר הפקק, ירא הוא שיבוא הישראל פתאום: {{עוגןמ|כ}} '''אם הודיעו שהוא מפליג''' <br> ר"ל שאמר להעכו"ם שמתרחק ממנו, ושהה הישראל כדי וכו': {{עוגןמ|כא}} '''כדי שישתום''' <br> ר"ל שיפתח העכו"ם קצת מהמגופה [והוא מלשון שתום עין ר"ל פתוח עין קצת]: {{עוגןמ|כב}} '''ויסתום ויגוב''' <br> ר"ל ואם סתומה בטיט יבש צריך שישהה עד שיסתום. בטיט חדש, ושינגב ויתיבש אותו טיט, שלא ירגיש הישראל שסתמו מחדש אז נאסר היין. {{עוגןמ|כג}} '''רבן שמעון בן גמליאל אומר''' <br> אינו אסור עד שישהה כדי וכו'. {{עוגןמ|כד}} '''כדי שיפתח''' <br> כל המגופה: {{עוגןמ|כה}} '''ויגוף''' <br> שיעשה מגופה אחרת, שכשיפתח לגמרי, מתקלקל המגופה הראשונה. {{עוגןמ|כו}} '''ותיגוב''' <br> ותתיבש המגופה של טיט. והכי קיי"ל. מיהו בהפסד מרובה, בסתום במגופה שרי. ובחתום בחותם א ממש, שרי אפילו שלא בהפסד מרובה [קכ"ט א']: {{עוגןמ|כז}} '''המניח יינו בקרון''' <br> עגלה: {{עוגןמ|כח}} '''או בספינה''' <br> והיה עמו נכרי: {{עוגןמ|כט}} '''והלך לו בקפנדריא''' <br> ר"ל בדרך קצרה בשביל, וקרונו שלא יכול לילך בשביל, הניחו לילך לאחריו בדרך הגדול הארוך. או שנכנס וכו': {{עוגןמ|ל}} '''נכנס למדינה''' <br> ר"ל להעיר: {{עוגןמ|לא}} '''ורחץ''' <br> והקרון הניח לילך לפניו: {{עוגןמ|לב}} '''מותר''' <br> דמדמסופק הנכרי מתי יבוא, מתירא ליגע בהיין: {{עוגןמ|לג}} '''אם הודיעו שהוא מפליג''' <br> אז נאסר בשהה כדי וכו': {{עוגןמ|לד}} '''ויגוף ותיגוב''' <br> וצריכא, דסד"א דוקא מעביר דתני במשנה ג' שרי, מדעומד היין ונח במקומו, ירא העכו"ם שיראנו ישראל כשיגע בו. להכי קמ"ל דאפילו קרון וספינה, דאף שהולכים כל שעה ומתרחקים, אפ"ה לא חיישינן שכשיראה העכו"ם שהפליג יגע בו, דעכ"פ ירא שמא מצד אחר יבוא ויראנו. וקמ"ל חנות במשנה ד', דאף שכשירצה יסגור הדלת ויגע בהיין, וכשיסגור לא יהא נתפס כגנב, מדיש לו שייכות בבית, שישראל הניחו שם, אפ"ה מותר, דעכ"פ לא יסגור, דחייש שלא יחשדנו ישראל עי"ז. מיהו בסגר באמת הדלת, נאסר היין. ובכולהו קיי"ל כרשב"ג [קכ"ט]: {{עוגןמ|לה}} '''ולגינה על הדולבקי''' <br> הוא השולחן שעורכין עליו המאכלין והמשקות קודם שיביאום להשולחן שאוכלין עליו. ונקרא בלשון לאטיין [דעלפיקום]. ומיירי אפילו שכלי היין פתוחות על הדולבקי: {{עוגןמ|לו}} '''ומה שעל הדולבקי מותר''' <br> כשעומד הדולבקי חוץ לפישוט ידו: {{עוגןמ|לז}} '''אף שעל הדולבקי אסור''' <br> ומפרש תנא מה אסור אז. חביות וכו': {{עוגןמ|לח}} '''סתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב''' <br> סתמא כרשב"ג. מיהו בהפסד מרובה, יש להקל בסתום אף ששהה [שם ז']: {{עוגןמ|לט}} '''בלשת עובדי כוכבים''' <br> חיל מלחמה שבולשין ומחפשין ולוקחין מה שימצאו: {{עוגןמ|מ}} '''חביות פתוחות אסורות''' <br> אפילו היו פקוקות במגופה של עץ, ומצאן אח"כ ג"כ פקוקות כמו שהניחן מחשבו פתוחות, ואסורות. ולא אמרינן אילו לקחו יין משם לא היו מטריחין וחוזרין ופוקקין במגופה, דאמרינן דעשו כן מדכך דרך בני אדם: {{עוגןמ|מא}} '''סתומות''' <br> בטיט: {{עוגןמ|מב}} '''מותרות''' <br> דאילו פתחום, כולי האי וודאי לא היו מטריחין, לסתום שוב בטיט, דהרי אין אימת אדם עליהן: {{עוגןמ|מג}} '''בשעת מלחמה''' <br> שלחמו הבולשת על אותה עיר וסביבותיה וכבשוה: {{עוגןמ|מד}} '''אלו ואלו מותרות''' <br> אפילו היו חיל של אותה עיר: {{עוגןמ|מה}} '''לפי שאין פנאי לנסך''' <br> מיהו סתומות שמצאן פתוחות, אסורות: {{עוגןמ|מו}} '''מותרים לומר לו תן לנו את דמיה''' <br> אף שנכנסה לרשותן, כיון שלא נתרצו לקבל בשכרן, אין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחו [כח"מ ר']. וגם בסתם, אמרינן איסורא לא ניחא ליה דלקני [כב"מ דף צ"ו כ']: {{עוגןמ|מז}} '''ואם משנכנסה לרשותן''' <br> והתרצו בקבלתה: {{עוגןמ|מח}} '''אסור''' <br> ובזה"ז מותר בהנאה [קל"ג ג']: {{עוגןמ|מט}} '''המוכר יינו לעובד כוכבים''' <br> אע"ג דתנא דמכילתן ס"ל דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י [כפ"ד מ"ט] הכא מיירי שכבר מכר: {{עוגןמ|נ}} '''פסק''' <br> אם כבר קצב השער כמה יתן, בעד כל מדה ומדה: {{עוגןמ|נא}} '''דמיו מותרין''' <br> דמשפסק כבר סמכה דעתו לקנות, בהמעות שכבר נתן, ויי"נ לא הוה עד שיגע העכו"ם הקונה בהיין. נמצא דבשעת מכירה מותר היה היין. וזה לרש"י דבנכרי מעות קונה ולא משיכה. וכמו כן לר"ת דמשיכה קונה בעכו"ם ולא מעות. עכ"פ משמשך העכו"ם קנה, ויי"נ לא הוה עד שנוגע בהיין עצמו: {{עוגןמ|נב}} '''מדד עד שלא פסק''' <br> ונתנו להעכו"ם: {{עוגןמ|נג}} '''דמיו אסורין''' <br> דמשהמשיכו להעכו"ם אף שלא קנאו עדיין עד שיפסוק עמו השער, עכ"פ אז שוב לא נזהר ישראל בהעכו"ם. שלא יגע בהיין. מיהו אם נזהר הישראל שלא יגע בו, דמיו מותרים [קל"ב ש"ך סק"ב]. ובזה"ז מותר בדיעבד [קכ"ג א']: {{עוגןמ|נד}} '''נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים''' <br> ומעט י"נ היה כבר בשולי הצלוחית. {{עוגןמ|נה}} '''וחזר ומדד''' <br> באותו משפך: {{עוגןמ|נו}} '''אם יש בו עכבת יין''' <br> ר"ל שיש בהמשפך אוגנים שמעכב ומשאיר שם היין אחר ששפך אותו בו: {{עוגןמ|נז}} '''אסור''' <br> נאסר היין של הישראל שמדד בו אח"כ, מדמעורב בו הטפה שבמשפך שנשאר בו מבתחלה מדהיה מחובר עם היי"נ שבצלוחית ע"י נצוק חבור: {{עוגןמ|נח}} '''המערה מכלי אל כלי''' <br> ישראל שעירה יין שבידו לכלי שביד נכרי, או לכלי שיש בו סתם יינן: {{עוגןמ|נט}} '''מותר''' <br> היין שנשאר בכלי העליון שביד ישראל, מותר. ודוקא אם קודם שנגע הקלוח ביין התחתון, כבר נפסק הקלוח משפת כלי העליון. דאל"כ ניצוק חיבור, אם לא בהפסד מרובה [קכ"ו א']. מיהו דוקא במערה יין ליי"נ האסור בהנאה אמרינן שלא במקום הפ"מ ניצוק חיבור. אבל במערה לתוך סתם יינם, לא אמרינן שיחול איסור של כלי התחתון גם על העליון כאילו הוא עמו גוף א', רק הוא כמעורב התחתון בעליון ובטל בס' [שם ס"ה]: {{עוגןמ|ס}} '''ואת שעירה לתוכו''' <br> הקלוח בעצמו, אף שלא בא עדיין להכלי רק קצהו התחתון: {{עוגןמ|סא}} '''אסור ואוסר בכל שהוא''' <br> בנתנסך וודאי לע"ז מיירי. ודוקא בהורק היין המותר לתוך האיסור, אז אפילו יש ס' בהמותר, אפ"ה אסור בהנאה, משום דביי"נ כל שהאיסור עומד במקומו, הוא חשוב יותר מן ההיתר הבא עליו, ואוסרו במשהו. ורק בהפ"מ אם נפל היין ההיתר הרב, בפעם א' לתוך האיסור, ויש ס' בההיתר, שרי. אבל כשעירה יי"נ לתוך יין היתר, והיה הכלי שעירה ממנו פיו צר והקלוח דק, אז אמרינן קמא קמא דנפל בטל, דאע"ג דקיי"ל דניצוק חיבור. לא שיהיו נחשבים כמעורבים, רק שיהיה דין אותו יין שלא נתערב כדין היין שנתערב, מדמחוברים יחד בקלוח [ודו"ק]. מיהו דוקא בדאיכא ס' נגד כל מה שנפל שרינן בעירה האיסור מכלי שפיו צר [ש"ך קל"ד סק"א וג' וד']. מיהו סתם יינם שלנו די ביש ס' בלח, או ברוב ביבש, אפילו נתערב מין במינו [תוס' רמ"א שם]: {{עוגןמ|סב}} '''ומים במים''' <br> מים שנתנסכו לע"ז שנתערב במים של היתר: {{עוגןמ|סג}} '''בנותן טעם''' <br> ר"ל בטל בס'. וקיי"ל השתא בכל האיסורים המצויין בזה"ז בטלין בס' חוץ מדבר חשוב, בע"ח, בריה, חתיכה הראוי להתכבד, מעמיד, עביד לטעמא, עביד לחזותא, חמץ בפסח, ע"ז ומשמשיה ותקרובתה, כולן אינן בטלים כלל בין בלח בין ביבש, בין במינו או באינו מינו [ועי' מש"כ בס"ד בפירושינו ספ"ז דחולין]: {{עוגןמ|סד}} '''אלו אסורין ואוסרין בכל שהן''' <br> בנתערב דבר שבמניין מהן מין במינו יבש ביבש: {{עוגןמ|סה}} '''יין נסך''' <br> חבית א' באלף היתר לא בטל. ולדידן בטל [שם]: {{עוגןמ|סו}} '''ועורות לבובין''' <br> עי' פ"ב סי' ט"ז: {{עוגןמ|סז}} '''וצפורי מצורע''' <br> ב' צפרים שלוקח המצורע לטהרתו: {{עוגןמ|סח}} '''ושער נזיר''' <br> כל ימי נזירות., או בשעה שמגלח שערו לשלחן תחת הדוד של שלמים, אסורים בהנאה: {{עוגןמ|סט}} '''ופטר חמור''' <br> כל זמן שלא נפדה: {{עוגןמ|ע}} '''ובשר בחלב''' <br> חתיכת בשר שבלע חלב ונתערבה בחתיכת היתר: {{עוגןמ|עא}} '''ושעיר המשתלח''' <br> שמשלחו ביו"כ: {{עוגןמ|עב}} '''הרי אלו''' <br> הדר נקט הרי אלו וכו', למעוטי היכא דאסור בהנאה ואינו דבר שבמניין, או שהוא דבר שבמניין ומותר בהנאה: {{עוגןמ|עג}} '''יין נסך שנפל לבור''' <br> שנשפך חבית יי"נ בפעם א' לבור, דאי אפשר לומר קמא קמא בטל: {{עוגןמ|עד}} '''כולו אסור בהנאה''' <br> דיין שוודאי נתנסך לע"ז, ונתערב במינו אוסר בכל שהוא. אבל סתם יינן, מודה דימכר חוץ מדמי יין האסור: {{עוגןמ|עה}} '''רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו''' <br> עי' לעיל פ"ג מ"ט: {{עוגןמ|עו}} '''גת של אבן שזפתה עובד כוכבים''' <br> שטחה בפנים בזפת, שלא תשאב היין, ודרך ליתן לתוכו אח"כ מעט יין להעביר ריח הזפת: {{עוגןמ|עז}} '''מנגבה''' <br> מקנחן במים ואפר ואח"כ שוב במים ואפר, והיינו בשהכלי יבש ואם הוא לח מקנח באפר ומים, ואח"כ שוב אפר ומים [קל"ח ס"י]: {{עוגןמ|עח}} '''ושל עץ''' <br> דבעי זפת טובא, ובלע חמרי טובא: {{עוגןמ|עט}} '''רבי אומר ינגב''' <br> ואח"כ ינגבו. וכ"ש דמהני עירוי: {{עוגןמ|פ}} '''הרי זו אסורה''' <br> וצריכים עירוי ג' ימים [ועי' פ"ב סי' כ"ד]: {{עוגןמ|פא}} '''את שדרכו להטביל יטביל''' <br> אם הם כלי סעודה של מתכת או זכוכית, אע"ג שהם חדשים צריך להטבילן במקוה כשירה. מיהו כלי חרס א"צ טבילה, רק המצופין אבר [גלאזירט] מבפנים או בחוץ או בשניהן יחד, יטביל בלא ברכה. ובאפשר יטבילם עם כלים הצריכים ברכה וודאי. וכל הצריך הגעלה או ליבון, מגעילן או מלבנן ואח"כ מטבילן [ק"כ א'] וטבילת כלים כל שלא לטומאה הוא מד"ס, [כרמב"ם פי"ז ממאכלות] ודלא כבאר הגולה: {{עוגןמ|פב}} '''להגעיל''' <br> כגון יורות וקדרות של מתכות שמבשל בהן: {{עוגןמ|פג}} '''יגעיל''' <br> שאחר שינקן היטב ע"י שפשוף מבפנים ובחוץ, ואחר שיסיר כל חלודה שבתוך הכלי, יכניסן ליורה רותחת [א"ח תנ"א רט"ז י']: {{עוגןמ|פד}} '''ללבן באור''' <br> כשפודין ואסכלאות ישנים, שנתנו עליהן המאכל על האש בלי רוטב: {{עוגןמ|פה}} '''ילבן באור''' <br> עד שיהיו נצוצות נתזין ממנו [שם ס"ד]. {{עוגןמ|פו}} '''והאסכלה''' <br> [ראסט] שצולין עליו: {{עוגןמ|פז}} '''מלבנן באור''' <br> אף דכבר תנא את שדרכו ללבן ילבן. קמ"ל שפוד ואסכלא, אף דבקדשים סגי להו הגעלה [כזבחים פי"א מי"א], התם התירא בלע: {{עוגןמ|פח}} '''שפה''' <br> משחיזה במשחזת, או נועצה בקרקע קשה, עשר פעמים במקומות מחולפין: {{עוגןמ|פט}} '''והיא טהורה''' <br> דאח"כ מותר להשתמש בה דרך עראי בצונן חריף. ואף דלכל צונן בהדחה בעלמא סגי, הכא שאני דאיכא דוחקא דסכינא וחריף. מיהו לתשמיש קבע, אפילו לצונן שאינו חריף, צריך שילבן סכין של איסור ולהטבילה אחר כך. ובמשחיזה במשחזת ומגעיל, הוה כמו ליבון. והוא שיכול לנקות הקתא יפה [א"ח תנ"א ח"י י"ד]: {{שולי הגליון}} {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף