עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/מכשירין/ג" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''שק שהוא מלא פירות''' <br> ר"ל זרעים שדרכן לשאוב מים:


{{עוגןמ|ב}} '''או על מעלות המערה''' <br> שיש בה מים:


{{עוגןמ|ג}} '''כל ששאבו בכי יותן''' <br> דניחא ליה שישאבו מים וישארו רטובים עי"ז:


{{עוגןמ|ד}} '''וכל שאינו כנגד המים''' <br> אף שנתלחלחו. עכ"פ מדלא הניח גם אותן כנגד המים. לא מוכחא מילתא דלשם כך הניחן:


{{עוגןמ|ה}} '''חבית''' <br> של חרס שדרכו לשאוב דרך כתליו:


{{עוגןמ|ו}} '''ובחומץ''' <br> שאלו נשאבים דרך כותלי כלי. מדהן דקים:


{{עוגןמ|ז}} '''ושאר כל המשקין''' <br> מז' משקין שמכשירין:


{{עוגןמ|ח}} '''טהורין''' <br> ר"ל לא הוכשרו. דמדהן עבים. אין נשאבים. ותלינן לחלוח בדבר אחר ולא הוכשרו:


{{עוגןמ|ט}} '''הרודה פת חמה''' <br> שנילש במי פירות שאין מכשירין:


{{עוגןמ|י}} '''ונתנה על פי חבית של יין ר"מ מטמא''' <br> ר"ל הוכשר הלחם מיין ששאב:


{{עוגןמ|יא}} '''המרבץ''' <br> זילף מים להשכיב האבק:


{{עוגןמ|יב}} '''וטננו''' <br> נתלחלחו:


{{עוגןמ|יג}} '''ואם מחמת הסלע''' <br> רצפת הבית:


{{עוגןמ|יד}} '''נתן בה חטים''' <br> אחר שכבס בה:


{{עוגןמ|טו}} '''המטנן בחול''' <br> נתן פירות בחול כדי שיתרטבו:


{{עוגןמ|טז}} '''המטנן בטיט הנגוב''' <br> יבש:


{{עוגןמ|יז}} '''אינו חושש שמא נתן בה חטים וטנגו''' <br> ר"ל אם הניח שם חטין וטיננו. אינו חושש. דלא ניחא ליה. ומ"ש הרמב"ם אע"פ ששמח עכשו. תמוה מרפ"ק דסופן בלא תחלתן סגי כ"ש הכא דאיכא תרתי. דהרי נתלשו מעיקרא בכוונה לרבץ הגורן. ונ"ל כיון דלצורך תקון הגורן נתלשו. הו"ל כנתלשו לצורך מחובר. דאינו מכשיר רק בדניחא ליה שיפלו הפירות לשם [כרש"י חוליו ט"ז ע"א]. ורמב"ם לשיטתיה שהבאתי בפ"ק סי' ג' דתלישה לרצון בכל גוונא בעי ודו"ק:


{{עוגןמ|יח}} '''להטן''' <br> לטנן:


{{עוגןמ|יט}} '''אם נתכוין לכך''' <br> לטל שעליהן:


{{עוגןמ|כ}} '''רבי יהודה אומר א"א שלא לשמוח''' <br> ודאי שמח הוא. ואפ"ה אינו מכשיר:


{{עוגןמ|כא}} '''אלא אם עמד''' <br> דמעשה קצת בעי. שיתעכב כדי שירדו עליו:


{{עוגןמ|כב}} '''אלא אם פקק את הצנור''' <br> שלא יצאו המים מהגג:


{{עוגןמ|כג}} '''או אם חלחל לתוכן''' <br> ר"ל שניער והפך הזיתים במים שיתלחלחו היטב:


{{עוגןמ|כד}} '''החמרין''' <br> מוליכי תבואה:


{{עוגןמ|כה}} '''אלא אם הפכו''' <br> שיתלכלכו מכל צד:


{{עוגןמ|כו}} '''אם שמח בכי יותן''' <br> אם נפלו מים מרגליו אפירות. מדנתלשו תחלה לרצון:


{{עוגןמ|כז}} '''אלא אם עמד''' <br> בנהר:


{{עוגןמ|כח}} '''והדיח''' <br> ורק בבהמה טהורה פליג וכדמסיק:


{{עוגןמ|כט}} '''לעולם טמא''' <br> אפילו לא עביד מעשה. מדקפיד טפי אלכלוך שבגופו. ותשמישי גופו. כבהמה טמאה העשויה לרכיבה:


{{עוגןמ|ל}} '''המוריד את הגלגלים''' <br> אופן עגלה:


{{עוגןמ|לא}} '''ואת כלי הבקר בשעת הקדים''' <br> שמתיבשים בחום:


{{עוגןמ|לב}} '''בשכיל שיחוצו''' <br> שיתהדקו הסדקים במים:


{{עוגןמ|לג}} '''המים העולים בפיה בכי יותן''' <br> בנפלו אח"כ הפירות. הואיל ומתחלה נתלשו ברצון:


{{עוגןמ|לד}} '''וברגליה אינן בכי יותן''' <br> דלא ניחא ליה בהו. דהעפר נדבק בהן:


{{עוגןמ|לה}} '''בשעת היחף''' <br> שהבהמה עיפה. וניחא ליה שיתלחלחו ויקררו רגליה:


{{עוגןמ|לו}} '''והדיש''' <br> דבשעה שדיש עם הבהמה. רוצה שיהיו רגליה נקיים:


{{עוגןמ|לז}} '''לעולם טמא''' <br> מכשיר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}