עריכת הדף "תפארת ישראל - יכין/חולין/ז" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''גיד הנשה''' <br> שאסור ברגלים האחרונים:


{{עוגןמ|ב}} '''בפני הבית''' <br> כולהו אגב תנינהו. מדאצטריך למתני דנוהג במוקדשים. אף באותן שאין נאכלין:


{{עוגןמ|ג}} '''בחולין ובמוקדשים''' <br> אפילו בעולה שכולה כליל. ומעלה הירך שלימה למזבח. מדאין מדרך הכבוד שיעלנה מפורעת. ושם למעלה מוציא הגיד ומשליכו על גל האפר שעל אמצעית המזבח:


{{עוגןמ|ד}} '''מפני שאין לו כף''' <br> ר"ל בשר שסביב הקולית של עוף. אינו מקיפו בעיגול סביב העצם כבבהמה. רק מונח שם רדוד. מיהו ביש לו כף אסור גידו:


{{עוגןמ|ה}} '''ונוהג בשליל''' <br> כל ששלמו חדשיו ומצאו חי [ס"ה]:


{{עוגןמ|ו}} '''רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל''' <br> וקיי"ל כת"ק בגיד הנשה להחמיר:


{{עוגןמ|ז}} '''וחלבו''' <br> של שליל:


{{עוגןמ|ח}} '''ואין הטבחין נאמנין על גיד הנשה''' <br> לומר שהוציאוהו. דמדיש להם הרבה בהמות טריחא להו מלתא לחטט אחריו בכל אחת. ותו מדיש להם הפסד ממון עי"ז:


{{עוגןמ|ט}} '''וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב''' <br> חלב דעלמא דגם בניקור החלב חייש ר"מ דמשום טרחא לא יחטטו אחריו. וקיי"ל כרבנן. ואפ"ה אין לוקחין אפילו בשר מטבח ששוחט ומוכר בעצמו. אא"כ מוחזק בכשרות ביותר [ס"ה]:


{{עוגןמ|י}} '''שגיד הנשה בתוכה''' <br> מיירי בשאומר הישראל לנכרי שהיא כשרה. דאז אין השומע דבריו צריך לחוש דלמא משקר. דהרי אסור לגנוב דעתו של נכרי. ואפ"ה אין חוששין שמא השומע דבריו יקננה מנכרי ויאכלנה בגידה:


{{עוגןמ|יא}} '''מפני שמקומו ניכר''' <br> אם היה נחטט ממנה [והא דלא נקט שחוטי חלב בתוכה. נ"ל דלא מבעייא קאמר לא מבעייא חלב שידוע לכל אופן ניקורו. אלא אפילו גידין שאין הכל בקיאין בניקורו. וסד"א דאפילו שלימה לא נשדר. שמא יחשוב שניטל גידו מבפנים. או שמא יעשה בה עכו"ם בכיוון כעין שחותך ישראל ליטל הגיד. קמ"ל דחתוכה דעכו"ם מידע ידיע]:


{{עוגןמ|יב}} '''כדי לקיים בו מצות נטילה''' <br> ר"ל קולפה מלמעלה כעובי אצבע בצד פנימי של ירך. וקיי"ל דצריך לחטט אחריו. מיהו ב' גידין הן. א'. בצד פנימי של ירך. סמוך לעצם. ואסור מן התורה. ב'. בצד חיצון של ירך סמוך לבשר. ואסורה רק מדרבנן. אבל הענפים שמסתעפים מהפנימי ומהחיצון. שניהן אסורין רק מדרבנן. וגם שמנן של ב' הגידין רק מדרבנן אסורין [ס"ה]:


{{עוגןמ|יג}} '''האוכל מגיד הנשה כזית''' <br> מהפנימי:


{{עוגןמ|יד}} '''אכלו''' <br> כולו:


{{עוגןמ|טו}} '''חייב''' <br> מדהוא בריה. דכל שהוא איסור שלם. ושהיה בו חיות. וצורתו גורמת איסורו [סי' שחץ]. הו"ל בריה. וחייב עליו בכל שהוא:


{{עוגןמ|טז}} '''ומזה כזית''' <br> ר"ל כזית מגיד שבירך ימין וכזית מגיד שבירך שמאל:


{{עוגןמ|יז}} '''סופג שמונים''' <br> אפילו בהתראה אחת מיירי. ואע"ג דבאוכל חלב וחלב מב' בהמות בהתראה אחת חייב רק מ' [כרמב"ם פ"ו משגגות ה"ב]. הכא מדאחד הוא של ימין ואחד של שמאל. חשיב ליה כב' מיני איסורים. ולפ"ז באכל ב' זיתים מב' ימיניים מב' בהמות גרע טפי. והו"ל כחלב וחלב מב' בהמות דאינו חייב רק מ'. אמנם לי"א [שהביא רמ"מ פ"ח ממ"א ה"ג] מיירי הכא בב' התראות דוקא. ואפילו מירך א' חייב פ' על ב' זיתים. רק נקט מב' ירכות משום ר' יהודה דס"ל דבב' ירכות חייב רק מ':


{{עוגןמ|יח}} '''רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים''' <br> דס"ל דנוהג רק בימין. מיהו מדלא פליג רק לעניין מלקות. נ"ל דר"י מודה דגם בשמאל אסור עכ"פ מדרבנן וקיי"ל כרבנן [שם]:


{{עוגןמ|יט}} '''אם יש בה בנותן טעם''' <br> בהירך:


{{עוגןמ|כ}} '''כבשר בלפת''' <br> אילו היה בשר כשיעור הגיד. וכשיעור הירך לפת. היה נותן בה טעם. אסור. ואף דאילו היה הירך מין אחר. היה צריך פחות או יותר משיעור גודל הגיד. אעפ"כ הלממ"ס הוא דבהכי משערינן. מיהו אנן קיי"ל דאין בגידין בנותן טעם. אבל נגד השומן והקנוקנות צריך ס'. ונוהגין דאפילו במליחה צריך ס' וגם כדי נטילה [ש"ך ק"ה סקי"ב]:


{{עוגןמ|כא}} '''גיד הנשה שנתבשל עם הגידים''' <br> המותרים:


{{עוגןמ|כב}} '''בזמן שמכירו בנותן טעם''' <br> דבלא נתן טעם. דהיינו שיש ס' כנגדו. משליכו והאחרים מותרים:


{{עוגןמ|כג}} '''ואם לאו כולן אסורין''' <br> ולא בטל ברוב. מדהוא בריה. וכלעיל סי' ט"ו [ח']:


{{עוגןמ|כד}} '''והרוטב בנותן טעם''' <br> דאף ע"ג שכל התערובות אסור מדאינו מכיר האיסור. אפ"ה בשיש בהרוטב עם החתיכות ס' נגד האיסור. מותר הרוטב:


{{עוגןמ|כה}} '''שנתבשלו עם החתיכות''' <br> קמ"ל דלא מבעיי' גיד דהו"ל אבר שלם. מחשב ברי' ולא בטל. אלא גם חתיכה אפשר שלא תתבטל. כגון דהו"ל חתיכה הראוייה להתכבד [כש"ס ד"ק ע"א]:


{{עוגןמ|כו}} '''ואם לאו כולן אסורות''' <br> ואין חתיכת האיסור בטל ברוב. דחתיכה הראויה להתכבד לא בטל [ק"א]:


{{עוגןמ|כז}} '''והרוטב בנותן טעם''' <br> אף שהתערובות אסור מדאינו מכיר האיסור. אפ"ה הרוטב ניכר שאין בו איסור ומדיש ס' נגד חתיכת האיסור מותרת. ופסק הלכה בזה עי' בסוף פרקן:


{{עוגןמ|כח}} '''נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה''' <br> שכשאכל גיד הנשה של בהמה טמאה. פטור מכלום. למאי דקיי"ל אין בגידין בנ"ט. ולמ"ד יש בגידין בנותן טעם. לוקה משום טמאה לבד ולא משום גיד:


{{עוגןמ|כט}} '''ועדיין בהמה טמאה מותרת להן''' <br> מדלא ניתנה התורה עדיין:


{{עוגןמ|ל}} '''אמרו לו בסיני נאמר''' <br> אותו פסוק שמזהיר עליו מלאכלו:


{{עוגןמ|לא}} '''אלא שנכתב במקומו''' <br> דכשניתנה תורה. נכתב במקום המעשה. למה נאסר אחר מתן תורה. וקיי"ל כחכמים. [אמר המפרש מאחר שראיתי שרבינו הר"ב ז"ל החל להביא לעיל כמשנה ה' כללי איסור והיתר ובטולן. לכן אמרתי לילך בעקבותיו גם אני. אולם לאשר הביא הכל בקצירת האומר מאד. וגם כמה דברים לא הזכירם כלל. ובל"ז (בכמה) [בשני] דברים אחמ"כ אינן אליבא דהלכתא. לכן אמינא. אפתח אנא פתחא לנפשאי בס"ד. לסדר כל הענינים כראוי באר היטיב. וד' יהיה לי לתשועה לבאר כל הסתעפות עניינים אלה בקיצור מדוייק. וכאשר מורין בבי מדרשא כוותן. ורק לבלי להפסיק בין הפרקים שם בהרחבה כזו. לכן הבאתים כאן בסוף הפרק. ונאמר כי ביאור זה נחלק לג' חלקים. א) צריך לבאר איזה דבר בטל ברוב ואיזהו שבטל בטעם. ב) באיזה אופן יתבטל הטעם. ג) איזה דברים הם שאינן בטלין כלל. ונחל בעזהש"י].<br>א) [דברים שבטלים ברוב או בטעם]. יש בעניין זה ד' אופנים. (א) יבש ביבש שנתערבו מין במינו. ולא נתבשלו יחד. בטל ברוב. ואפילו מדרבנן סגי בהכי. מדלא יכול לבוא ע"י בישול לנ"ט [ק"ט א']. ואפילו חד בתרי א"צ. רק סגי בשיש משהו יותר בהיתר מבהאיסור [ש"ך ק"ט סק"ו ופר"ח שם. וכ"מ במג"א תנ"ה סקט"ו]. ומשכחת לה בב' חתיכות גדולות וא' קטנה. או אחד גדולה וב' קטנות. והב' הקטנות הם יחד יותר מהגדולה. אז כשאינו יודע איזה מהג' חתיכות הוא האיסור בטלה ברוב [וי"ח]. ומותר אדם א' לאכול כולם זא"ז. רק שלא יאכל כל הג' חתיכות בבת א'. דאז בולע וודאי איסור. וראוי להחמיר שלא יאכלם אדם א' אפילו זא"ז. רק יאכלום ב' בנ"א. ואם משליך א' או נתנו לנכרי. עדיף טפי. ודוקא כשאכלן כך מבלי שיבשלם. אבל אסור לבשלם יחד עד שיוסיף עד ס' נגד חתיכת האיסור. *) (וה"ה ברוצה לבשל כל א' מהן לבד. יוסיף עד ס' נגד כל חתיכה. כדי שלא תתן טעם במים ובקדירה). מיהו בדיעבד אם בישל כל התערובות בקדירה א' אף אחר שנתבטלו ביבש ברוב. ואין ס' נגד חתיכת האיסור. אסור. דהרי יש כאן וודאי טעם איסור. אבל אם בישל התערובות בב' קדירות. מותר אף שאין ס' נגד החתיכה שבקדירה. מדכבר נתבטלו. ולרא"ש אפילו בבישל כל התערובת בקדירה א' אחר שנודע התערובות ונתבטלה ברוב. מותר אפילו אין ס'. מדכבר נתבטלה אין כאן איסור. והכי קיי"ל במקום הפסד [שם]. (ב) יבש ביבש שנתערבו מין בשאינו מינו [ומשכח"ל נמי בשאינו יודע איזהו מהן הוא איסור]. מדאורייתא גם זה בטל ברוב אבל מדרבנן צריך ס'. גזירה שמא יבשלם ויתן טעם [ק"ט ש"ך סק"י]. מיהו באיסור דרבנן באינו מינו יבש ביבש. בטל ברוב [ק"ט ש"ך סק"ט]. וי"א דעכ"פ בכה"ג צריך ס' מדרבנן [מנחת יעקב כלל ל"ט סק"י]. (ג) לח בלח מין במינו שנתערבו. מדאורייתא ברובא בטל. ומדרבנן צריך ס' אפילו לא נתבשלו יחד. דעכ"פ מדמתערב יפה. הרי יהיב טעמא. וגזרינן אטו אינו מינו דאז טעם כעיקר דאורייתא. ואפילו למ"ד לאו דאורייתא. גזרינן אטו בנתערב באינו מינו כזית בכדי אכילת פרס דהוי לכ"ע דאורייתא. [ופרס הוא לרמב"ם [פי"ד ממ"א] ג' ביצים. ולרש"י [כריתות די"ב ב'] ד' ביצים. וכזית הוא מעט פחות מחצי ביצה] [רמג"א תפ"ו]. אבל יבש ביבש מין במינו לא גזרינן אטו אינו מינו ואטו יבשלם. מדהו"ל גזירה לגזירה [שפתי דעת ק"ט]. ואפילו לח בלח במין במינו באיסור דרבנן. נמי צריך ס' מדרבנן [שם]. (ד) לח בלח שנתערב באינו מינו. מדאורייתא צריך ס' אפילו לא נתבשל יחד. דטעם כעיקר דאורייתא בכל איסורין. ולרש"י ורמב"ם [פט"ו ממ"א] רק בבו"ח הוה טכ"ע דאורייתא אבל בשאר איסורין אסור רק מדרבנן. ולא קיי"ל כן [י"ד צ"ח].<br>ב) באיזה אופן יתבטל הטעם. (ה) זה אפשר ע"י ג' אופנים. (א) ע"י שהאיסור נטל"פ בהיתר [י"ד ק"ג]. (ב) ע"י טעימת קפילה עכומ"ז [ר"ל מבשל עכומ"ז הבקי להרגיש הטעם]. (ג) ע"י ביטול בס' [וסימן קנס]. שכך שיערו חז"ל שרוב מאכלים כשנתבטלו בס' שוב אין נותנין טעם. אבל אנן לא סמכינן על טעימת קפילה. ואפילו הוא ג"כ מסיח לפי תומו. וגם כשיש בו גם חזקת אומן לא מרעי אומנתיה. אפ"ה לא סמכינן עליה [צ"ח א' וב']. מיהו על ישראל סומכין. אפילו אינו קפילא. ואפילו בפחות מס' ואומר שאינו מרגיש טעם האיסור. מותר. וכגון דבר שנדר ממנו אדם. שנפל לתוך התבשיל [צ"ח ורט"ז בש"ך סקכ"ו]. או בחתך צנון בסכין של בשר [צ"ו ש"ך סק"ה]. טועמו הישראל. וכשאינו מרגיש טעם איסור בו. שרי. ובמרגיש טעם האיסור. אפילו נתבטל כבר בס' אסור [צ"ח ח']. (ו) בטול בששים שייך בכל האיסורים שבתורה. מיהו גם איסור דרבנן צריך ששים. מלבד כחל שבשלה עם שאר בשר. סגי בתשע וחמישים. ויש כמה טעמים בזה [סי' צ'. וצ"ח ח']. ומלבד ביצה שיש בה אפרוח או שנמצא בה קורט דם. ונתבשלה עם שאר ביצים צריך ס"א. משום דיש ביצים גדולים וקטנים. אבל בנתבשלה עם שאר תבשיל. סגי בס' [פ"ו ה'. וצ"ח ז']. ודוקא כשידוע שהיה הקורט דם שבביצה על קשר החלמון וגם על החלבון. דאל"כ. אפילו נימא דם ביצים אסור מדאורייתא. וא"כ אם היה הדם במקום שאסר. מדשדי תכלא בכולה. מחשבה כולה כדם. אפ"ה גם בנתערב בחד בחד עם ביצה אחרת. ונטרפו יחד. גם בלא נתבשלו בטל. מדיש כאן ספק ספיקא. דשמא לא היה הדם במקום שאסרה כל הביצה. ושמא הביצה האחרת רבה עליה. והו"ל ספק ספיקא נגד איסור תורה. ואף דעכ"פ אף שיש רוב. אסור מדרבנן. כיון דליכא ס' נגד הביצה האסורה. אפ"ה אינו רק ספק דרבנן. דשמא לא היה הדם במקום שנאסרה כל הביצה. וטפת הדם כבר נתבטלה. אולם בנתערב הביצה עם אינו מינו. כגון עם קמח. אז הו"ל ספק דאורייתא. וצריך ס' נגד הביצה [ש"ך ס"ו סק"י]. אמנם ביצה שמסופק בה אם היה הדם במקום שאוסרה. שנתערבה עם ביצים אחרים וקמח. אמרינן סליק את הקמח שהוא אינו מינו. כמי שאינו. ושאר הביצים שהן מינה רבין עליו ומבטלו. וא"כ ליכא איסור תורה. ושמא לא היה הדם במקום שאוסר הביצה. והו"ל ספק דרבנן ולקולא [הט"ז ס"ו סק"ה]. ומכ"ש בנתערבו תחלה הביצים לבד. ואח"כ שמו התערובות בקמח. אף דליכא רק רוב קמח נגד הביצה האסורה. שרי. מדכבר נתבטל [משבצות שם]. וכל זה בנודע תערובות קודם שנתבשלה הביצה. אבל בלא נודע שנתערב האיסור רק אחר שנתבשלה התערובות יחד. אפילו לא נתערב הביצה האסורה רק עם אינו מינו. דהיינו בקמח לבד. אפ"ה בטל ברוב. דהרי אף אם היה הדם במקום שאוסרה. ושדי תיכלא בכולה. ומחשב עי"ז כאילו כל הביצה כולה דם. עכ"פ הרי דם שבשלו אסור רק מדרבנן ומדיש ספק שמא לא היה הדם במקום שאוסרה הביצה. הדר הו"ל ספק דרבנן אפילו למ"ד דם ביצים דאורייתא. דרק כשלא נתערב אסורה מצד המנהג [שפתי דעת ס"ו סק"י]. (ז) כל האיסורין שמשערין בס'. משערין בכל מה שבקדירה. דאם הכל ס' נגד האיסור. מותר. ולעולם משערים ההיתר והאיסור כמו שבאין לפנינו. אף שנתמעטו בבישול [צ"ט ד']. מיהו אסורי הנאה שנתנו טעם בקדירה. אף שאין ס' נגד האיסור ואסור באכילה. אעפ"כ מותר בהנאה. דאין העכומ"ז נותן יותר עבור שקבל הטעם [משבצות פ"ז סק"ב]. מיהו פשוט בבו"ח שנתערבו. אף שאין העכומ"ז נותן יותר עבור מעט החלב שנתערב בהבשר. או בעבור שהגיסו בהבשר בכף תולבת. על כ"פ מדאין ס'. הבשר בעצמו נאסר בהנאה. (ח) סוגר הדברים מהעניינים שדברנו. הוא שכל האיסורים בטלים מדאורייתא ברוב. חוץ מלח בלח באינו מינו. דמדאורייתא צריך ס'. וכל האיסורים צריכין מדרבנן ששים חוץ ממין במינו שנתערב יבש ביבש. שגם מדרבנן בטל ברוב. אבל יש שאמרו רבנן שאינן בטלין כלל. וכמו שנבארם בחלק ג'. אבל כל זה מדרבנן. דמדאורייתא כל האיסורים שבעולם בטלין ברוב או בס'. וכלעיל [וכפרי חדש ק' סק"ג].<br>ג) דברים שאינן סותרין אף שנתבטל הטעם. (ט) יש דברים שהצריכו חכמים בהן לבטולן יותר מס' בין בלח בין ביבש. כשנתערבו במינן. וזה משום דחמיר איסורן. ואלו הן. התרומה. והחלה. והבכורים בטלין במינן. בק"א [ערלה פ"ב מ"א. וי"ד שכ"ג א']. ערלה וכלאי כרם בטלין במינן בר"א [שם]. אבל בשאינן מינן דין כל אלו כשאר אסורין. ובטלין בס' [רמב"ם פי"ג מתרומות ה"ב. וי"ד שכ"ג]. (י) יש דברים שבמינן אינן בטלין מדרבנן ואפילו באלף. ושלא במינן בטלין בס'. ואלו הן. השביעית [רמב"ם פט"ו ממאכלות ה"ח]. טבל ויי"נ [ע"ז דע"ג ב']. אבל סתם יינן בטל בס' אף במינן. ובלבד שיוליך הנאה לים המלח [ש"ך קל"ד סקט"ו]. אמנם יין אף דלפי מה שאמרנו דכשנתערב באינו מינו בטל בס' [וכש"ך קל"ד סקכ"א]. עכ"פ בנתערב יין במים בטל בששה חלקים [שם]. וי"א דאף בנתערב בשאר משקין. כל שנפסד טעם היין בהתערובות. בטל בו' חלקים [י"ד קי"ד הט"ז שם סק"ד. וכן כ' רמג"א סי' ר"ב סק"ג. ור"ד סקט"ז]. דבר שיש לו מתירין . ג"כ רק במינו באלף לא בטל. אבל באינו מינו בטל בס' [ק"ב]. (יא) מיהו כל איסורין שאוסרים ע"י טעמן. ר"ל שמתבטלין בס' בכל גוונא. כמו שבארנו בחלק ב'. באלו אזלינן במין במינו שלהן בתר טעמא . דכל השוה להאיסור בטעם נקרא מינו. אבל אותן האיסורין שצריך לבטולן מדרבנן יותר מס'. ככל האיסורין שזכרנו בזה החלק. כתרומה וכו' עד דשיל"מ. בכולן אזלינן בתר שמא . דרק השוין בשמא נקרא מינו [ש"ך צ"ח ורפ"ח שם. וק"ב ש"ך סק"ג]. (יב) יש איסורין שהחמירו בהם חז"ל ואמרו שאין מתבטלין אפילו באלף. בין בנתערבו במינן או שלא במינן. בין בלח או ביבש. והן עשרה דברים. ואלו הן (א) דבר חשוב [ק"י ש"ך סק"א]. (ב) בעלי חיים. אפילו קטן וכחוש [שפתי דעת ק"י סק"ז]. (ג) בריה [תנאיה מבוארים בסי' ק']. (ד) חתיכה הראויה להתכבד [עי' תנאיה בסי' ק"א]. (ה) דבר המעמיד. כשאסור מצד עצמו [פ"ז ש"ך סק"ל ול"ה. אמנם לרמג"א [א"ח תמ"ב סק"ט] מעמיד מדאורייתא לא בטל. דהו"ל כאילו הוה האיסור בעין. ולחק יעקב גם זה רק מדרבנן לא בטל. מיהו בזה וזה גורם. גם דבר המעמיד בטל [רמג"א שם]. וי"א דכל האיסורין שאוסרין במשהו. אם העמידו בצירוף היתר. אף שנסתלק אח"כ האיסור והו"ל רק זוז"ג. אפ"ה אסור [א"ח תמ"ה רמג"א סק"ה וסק"ו]. (ו) כל דעביד לטעמא לא בטיל. אם הוא אסור מעצמו וחריף. [צ"ח הט"ז סקי"א]. אמנם לפר"ח ולכרו"פ [שם סקכ"ז]. כל דלטעמא עביד מדאורייתא לא בטל. אבל לש"ך [צ"ח סקכ"ט]. גם הוא רק מדרבנן. (ז) חזותא [י"ד סי' ק"ב א'. וא"ח (קי"ג) [תי"ג] ג']. ולפר"ח [שם סק"ה]. אין חזותא אוסר עד שיהא עשוי לחזותא. ונתנו למאכל אדעתא דחזותא. ולמנחת יעקב [כלל ע"ד ה'] חזותא אינו אוסר במאכל. ורק בבגד אוסר הצבע שנצבע באיסור. ובמשבצות [בי"ד ק' א'] קיהה בדבריו. ובאיסור דרבנן אינו אוסר חזותא [נדה (ד"ט) [ד"ס] ב' וב"ק דק"א] ורק בנולד שהחמירו כבדאורייתא. (ח) חמץ בפסח [א"ח תמ"ז]. (ט) ע"ז או תקרובת שלה [י"ד ק"מ]. (י) הקדש ר"ל נתחי הקרבנות [ועי' יבמות דפ"א ב' ורש"י שם. ועי' ברמב"ם פ"ו מפסוהמו"ק]. [ונ"ל הטעם משום חשיבות. ועי' תוס' חולין [ד"ק ע"א ד"ה ושאני]. אבל אי"ל משום דאפשר למתשל עלה לא בטל [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ואף אחר שנזרק דמן ישנן בשאלה [כר"ן נדרים דע"ח א' ד"ה לומר]. דא"כ תרומה נמי ישנה בשאלה. אע"כ דעכ"פ לא מצוה לאתשולי עלה [כנדרים דנ"ט א']. א"כ מי גריעי קדשים מתרומה. וכמ"ש הר"ן שם]:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}