עריכת הדף "תפארת יעקב/גיטין/עו/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ע"ו ע"א'''}}

בתוס' בד"ה בשלמא לרבא, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה לר"י וכו' ונראה לר"י כו'. כבר כתבתי ליישב דברי רש"י על נכון ודברי התוס' בד"ה מת הבן צ"ע ע"ש, אמנם דברי ר"י בכאן צריכין ביאור ואני אפרש דס"ל לר"י דכללא הוא כל מה שיאמר צריכה לקיים דהכל דוקא הוא אפילו אין לנו הוכחה דלא איצטריך רק היכא דיש הוכחה דלהרווחה איכוין אז מהני מת, והשתא ברישא בסתם יש הוכחה דלהרווחה לכך סתם שתניק כל זמן שצריך אבל אי לא נתכוין להרווחה כלל וכן אפי' שלא לצורך בנו [כמ"ש התוס' לעיל] רק לצערה בלבד הוי לי' להגביל זמן ומדלא הגביל להרווחה איכוין כל זמן שצריך אבל בסיפא דליכא הוכחה אמרינן לצעורא וכמו כן להך סברא דכתבו לעיל דאפילו לצעורה דוקא לצורך בנו מ"מ בעינן הוכחה לזה דאל"כ הוי לי' להגביל זמן אבל בהגביל זמן דליכא הוכחה אמרינן לצעורא:

והנה הרב מהרש"א הקשה דנימא לחלק לרב אשי דסיפא להחמיר רישא להקל בא כמ"ש התוס' לעיל, והוא תמוה דע"כ לא כתבו התוס' לעיל רק אי סתם ב' שנים הרי במאמרו זה יום אחד בא להקל עליה א"כ ס"ד אפילו מת אבל בלא פירש כלל רק סתם יום אחד א"כ וכי בשביל שלא החמיר רק יום אחד נימא אפילו מת ואיזה שיעור יש בדבר כמה הוא צריך להחמיר והרי כל דבריו להחמיר רק שלא החמיר יותר מיום אחד אבל לעיל היכי דסתם שתי שנים והוא פירש יום אחד הרי בא בדיבור זה להקל עליה מה שבלא זה היתה צריכה יותר, וזה ברור ולא קשי' מידי:, ויתר הדברים בענינים הללו מבואר אצלי בחידושי לא"הע סי' קמ"ג:

בגמרא איכא דאמרי לר"מ קאמר לי' פירש"י כדמתרצינן. להו בקודושין, ולדעתי נראה דס"ל בהך לישנא שלא אמרו שני כתובין אין מלמדין רק בגוונא שהביאו התוס' ריש קידושין דשוה כסף ככסף הלכך אף דכתיב בניזקין וע"ע שני כתובין אין למידין בשאר מקום כגון קידושין אבל כאן כיון דמצינו בתנאים כפול איזה תנאי לא נלמוד ואיזה נלמוד וע"כ אנו צריכין ללמוד דבכל תנאי בעי כפול, ועמ"ש בתוס' בד"ה והוי להו:. שם מת האב או מת הבן אינו גט דברי ר"מ. כבר כתבתי שיש לדקדק מת האב למה לא יהא גט מ"ש ממת הבן דרישא דלכ"ע מהני במתניתין ומ"ש מת האב בסיפא דמה בכך דפירש הא איצטריך ליפרושי להקל עליה תדע דאם התנה שתניק ו' חדשים דעת הטור סימן קמ"ג דמת הבן לא איכפת לן אפילו בסיפא כיון שבא להקל דסתם ב' שנים וא"כ מת האב לעולם להקל בא כיון דכל ימי חייו הוא בסתם ולעיל כתבתי דר"מ ס"ל סתם יום אחד, וכן הוא באמת בתוספת' אלא דמ"מ עדיין יש לדקדק לרבא דמוקי ברייתא במפרש יום אחד א"כ לדידי' ליכא למ"ד דסתם יום אחד דאל"כ למה לי' לאוקמא במפרש יום אחד וע"כ דמוקי להך תוספת' ג"כ בפריש יום אחד אבל בסתם הוי כל ימי חייו א"כ בפי' שתי שנים הרי בא להקל עליה ולמה פליג ר"מ במת האב מ"ש ממת הבן ופירש ו' חדשים דהוי גט להטור הנ"ל:

לכן נראה לי דטעמא דר"מ דאזיל לטעמי' דס"ל על מנת אינו כמעכשיו דהא פליג לעיל בעל מנת דבעי כפול דוקא הלכך כיון שלא אמר שיהא גט רק כשיתקיים א"כ היאך יועיל מת כיון שאי אפשר שיהא גט רק כשתשמש שתי שנים ותניק ב' שנים אבל כל שלא נתקיים אינו גט כלל, אבל לדידן דס"ל על מנת כאומר מעכשיו ועכשיו הוי גט רק שהתנה שתעשה כך הלכך כיון שמת אינה צריכה לקיים והוי גט מעכשיו, אבל כל שאמר שהגט יהא אחר קיומו של תנאי אי אפשר שיהא גט רק כשתקיים ולא מהני מת ומהאי טעמא פליג ר"מ ברישא אפילו במת הבן כדמוכח בתוספתא להדי' דאפילו בסתם פליג ר"מ דכיון שתלה הגט אחר שתניק א"כ אי אפשר שיהא גט רק שתניק או תשמש ובסיפא ב' שנים אבל לדידן לא פליגי רבנן במתניתין רק במת הבן כיון דבא להחמיר אבל במת האב דבא להקל לא פליגי רבנן וכן ברישא לא פליגי רבנן ורשב"ג פליג לעולם דהוי עכבה שאינה הימנה, כנ"ל:

ולפי זה אני חוכך מאד בהך רישא דמתניתין דקתני מת האב והבן הרי זה גט דהיינו דוקא בעל מנת דכיון דהגט חל מיד שייך לומר דמת מהני דלא איצטריך אבל אי התנה עלי' באם דלא הוי מעכשיו רק הגט יהא חל אחר קיום התנאי א"כ היאך יועיל מת האב והבן דכיון שלא נתקיים התנאי היאך יחול הגט דאטו בשביל שלא נתקיים יחול מיד מה שלא אמר רק שיחול אחר קיום התנאי ואי אפשר לגט שיחול רק אחר קיום התנאי כי אז קבע זמן לחלות הגט כן נ"ל, וצ"ע בזה כי לא ראיתי מי שכתב כך:

בתוס' בד"ה והוי להו, וי"ל דהתם כאיכא דאמרי וכו' ועוד דשפיר מצריך להו כו' דבריהם צריכין ביאור דתירוץ ראשון ותירוץ ג' חדא הוא, דכיון דכאיכא דאמרי הוא ממילא מצרכינן להו כמו שפירש"י דאל"כ הוי להו ב' כתובים באמת ורחב"ג התם דמצריך להו ממילא הוי כאיכא דאמרי הכא, ונ"ל דהם לא ס"ל לפרש כפירש"י בד"ה ואיכא דאמרי משום דמצרכינן להו רק כמו שכתבתי בגמרא דהך איכא דאמרי ס"ל דהנך שני כתובים לא דמי כלל לדעלמא כמו שכתבתי מילתא בטעמא, וכבר הקשה הר"ר אלחנן בלא"ה לפירש"י הללו, ובזה דברי התוס' מבוארין:

בד"ה וגמרינן מינייהו, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה להרב ר' אלחנן וכו'. אבל באמת כוונת רש"י פשוט דכיון דבפרק האומר כלהו מצרכינן להו, א"כ נהי דמאן דבעי כפול לא צריך כולהו אבל מ"מ שפיר יש לומר דלא הוי ב' כתובים דכלהו צריכי לבר מחד דגמרינן מיני', ומ"ש דיש בהן שום צריכותא כוונתם לא הך צריכותא דהתם דא"כ כלהו צריכי רק שיש שום צריכותא דלפי צריכות זה אכתי חד מיותר ונילף מיני':

בגמרא ת"ר אמר לה בפני שנים וכו' ב' שנים וכו' מאתים זוז וכו'. יש לחקור בענין זה אי אמר על מנת שתשמשי סתם וחזר ואמר ב' שנים אי הוי כמו סיפא מאתים וג' מאות או לא, ונראה לי דתלי' במחלוקת רבא ורב אשי לעיל דלרבא דס"ל סתם כל ימי חייו א"כ שפיר יש לומר דבהא נמי לא ביטל אחרון לראשון דראשון להחמיר מצד אחד אי האב חי דצריכה לשמש כל ימי חייו ומצד אחד להקל אי מת האב אינה צריכה כלום והוי גט אפילו לא שימשה רק יום אחד או למ"ד דלא בעינן הנקה במת כלל אפילו לא הניקה כלום וסיפא הוי להחמיר במת דאינו גט כל שלא השלימה שתי שנים ולהקל בחי שאינה צריכה רק שתי שנים, ושפיר אמרינן רצתה מקבלת עליה תנאי ראשון רצתה תנאי השני, אבל לרב אשי דס"ל סתם יום אחד א"כ לעולם הוי תנאי השני להחמיר מראשון א"כ ודאי בטלו דבריו האחרונים לראשונים והוי ממש כמו ב' מאות וג' מאות:

עוד אני מסתפק השתא דנקט תנאי השני במאתים זוז למה לי דנקט תנאי ראשון ב' שנים הוי לי' לומר בשימוש סתם דשימוש ומאתים זוז ודאי שני ענינים הם, ויש לי לומר דדוקא כה"ג הוא דאמרינן לא ביטל דהם דבר שיש לו קצבה ולא מהני בהו מת אבל באמר על מנת שתשמשי סתם לא מבעי' למ"ד יום אחד ואפילו שעה אחת א"כ ודאי תנאי השני להחמיר הוא אלא אפי' למ"ד כל ימי חייו מ"מ כיון דבהא אי מת הוי גט ובהא לא הוי גט ודאי חזרה הוא כיון שאין ענינם שוה בדיניהם אבל השתא תרווייהו שוין בדיניהם רק זה בשימוש וזה במעות ונראה דאפילו לרשב"ג דס"ל אפילו בב' שנים מהני מת היינו דוקא במתניתין דהוי עכבה שאינה ממנה אבל כאן כיון שיכולה לקיים התנאי במאתים זוז לא הוי עכבה שאינה הימנה ואי מת צריכה ליתן מאתים זוז לקיים תנאה:

ועל דרך זה ממילא יש לומר גם בספק הראשון דאפילו לרבא דס"ל סתם כל ימי חייו מ"מ אי אמר מעיקרא סתם והדר שתי שנים ביטל אחרון לראשון דכיון שחידש בתנאי השני דבר מה שאינו בתנאי הראשון דהא במת בראשון הוי גט ובשני לא ממילא חידוש הוא שחידש עליה וביטל לראשון לגמרי:

והנה בעיקר פי' הברייתא פירש"י שלא מסר הגט בתנאי הראשון רק בשני והר"ן והרמב"ן הקשו עליו דאי מסר בשני ראוי שיתבטל ראשון לגמרי כיון שמסר לה על תנאי זה ומלבד שאין סברא זו מוכרחת אין הכרח ברש"י דמסר לה בעת אמירת התנאי רק כלפי מה שאמר קודם שלא מסר דאי מסר לא הוי מהני כלל תנאי, על זה אמר דאחר תנאי השני מסרו לה דאי לא מסרו לה עדיין יכול לשנותו לכל מה שירצה:

אמנם הר"ן הביא יש מפרשים דמיירי שמסר לה הגט ומ"מ מהני אם שניהם נתרצו לבטלו להוסיף. על שלש מאות והר"ן הקשה עליהם דכיון דעל מנת כאומר מעכשיו לא מהני ריצוי שניהם לשנות התנאי, וזה דעת הרב בהג"ה בא"הע סימן קמ"ג והב"ש ס"ק י"ט הקשה על הרב ממה דפסק בסימן ל"ח דיכול להוסיף ולגרוע התנאי אפילו בעל מנת, ולי אין זו קושי' שנראה לי שלא אמרו שם רק היכי דההוספה או הגירעון הוו חיזוק לקידושין כגון שאמר על מנת שאתן לך מאתים וחזרו על מנת שיתן ק' או נ' דבזה נתחזקו הקדושין יותר והיינו לגרוע ולהוסיף כגון שאמר אם אבוא אחר יב"ח וחזרו שיבוא אחר שתי שנים דבזה נתחזקו הקידושין אבל לשנות תנאי שגורם ביטול הגט או הקידושין מה שלא הי' זה קודם בודאי לא מהני כלום לבטל הגט, ועוד כתבתי בא"הע סי' ל"ח לחלק בזה:

אמנם בעיקרא דמילתא לולא דמסתפינא הוי אמינא דבר חדש דמשונה תנאי זה שתתן לו מאתים מכל תנאי כמו שאבאר והוא בשום לב למה שאמרו לעיל דף ע"ד ע"א דאי אשמועינן גבי גירושין משום דלא כסיף למיתבעי' וכו', והדבר תמוה מאי ענין תביעה לכאן וכי יכול לתבוע אותה הלא זמנה כל אימת שתרצה שהרי לא ניתן גבול לנתינת המאתים זוז וכיצד יוכל לתבוע אותה שתתן:

ועוד קשי' לי דבעי לעיל מחולין לך מהו ומה ענין מחולין לכאן וכי מגיע לו ממנה שום דבר עד שיהא חל עליו מחילה והרי אינה חייבת לו כלום גם היאך פשיט לו אינה מגורשת והרי במשנה אמרו הרי זו מגורשת ותתן הרי אף שלא נתנה עדיין נקראת מגורשת ובשביל דלא מהני מחולין קראה אינה מגורשת הא לא גרע מלא מחל כלל ולא נתנה דמ"מ מגורשת היא רק שתתן גם היאך מספקא לן בנתינה בע"כ וכי יכול אדם ליתן מתנה לחבירו בע"כ, גם תמוה מאד על מה שהקשו התוס' לעיל דף ע"ה ע"ב בד"ה כלל דמ"ש מת הבן ואב לרשב"ג ממחולין לך. והדבר תמוה מה ענין עכבה שאינה הימנה למחולין לך דבמת האב והבן שוב אינה יכולה לקיים התנאי אבל במחולין הרי יכולה לקיים וכי בשביל שאנו אומרים דמחילה לא הוי קיום התנאי שוב אינה יכולה לקיימו עד שנחשוב אותה למעוכבת בעכבה שאינה הימנה והוא תמוה מאד לכאורה:

לכן נראה לי דהך תנאי על מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן הרי זו מגורשת ותתן דעל מנת כמעכשיו דמגורשת מיד היינו שהוא מתנה עליה על מנת שתהא חייבת לו מאתים זוז ותפרע אותם לו ותיכף צריכה לקבל עליה חיוב מאתים זוז ואז מגורשת מיד רק צריכה לקיים להחזיר לו, הלכך כל שלא קיבלה עליה חיוב מאתים ואמרה שאינה רוצה להתחייב בזה כלל תיכף אינו גט ולכ"ע אינו גט רק כשמקבלת על עצמה חיוב מאתים זוז אז מגורשת תיכף וקיום התנאי להחזיר יכולה לקיים אח"כ והיינו דאמרינן דלא כסיף למיתבעי' דכיון דחייבת לו מאתים זוז צריכה לשלם לו תיכף כדין כל מחייב עצמו לחבירו, ואפילו אי הוי כסתם הלואה זמנה ל' יום רק כל אימת שתפרע קיימה תנאה לענין הגט אבל הוא יכול לתבוע אותה בדין כל אימת שירצה כיון שנתחייבה לו ונתגרשה חייבת לו המעות, והיינו דבעי באמר מחולין לך שמחל לה החוב אי מחילה זו כנתינה או לא ופשט לו אינה מגורשת דלא הוי כנתינה ומ"מ החוב בודאי נמחל א"כ שוב אי אפשר לקיים תנאה שלא התנה עליה שתתן לו מתנה והחוב כבר נמחל, והיינו דמספקא לי' אי מהני נתינה בעל כרחו דכיון דחוב הוא מהני כמו כל בעל חוב, או אפשר כיון דלא הלוה לה מעות לא מהני בעל כרחו, והשתא שפיר הקשו התוס' לעיל דהוי עכבה שאינה ממנה דכיון שאינה יכולה שוב לקיים הוי כמו מת הבן והאב:

והשתא הכא נמי יש לפרש בפשיטות דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים ולא רצתה לקבל עליה חיוב מאתים והחזירה לו הגט וחזר ואמר על מנת שתתן לו ג' מאות דכיון דלא רצתה מעיקרא ולא נתחייבה לא חלו הגירושין כלל ואי הי' כה"ג דרישא הוי מהני דמ"מ היא לא עקר תנאי הראשון רק נתרצה או זה או זה ויכולה לקיים אח"כ איזה שתרצה אבל עכשיו דביטל הראשון שוב צריכה ליתן שלש מאות דגט ראשון נתבטל כנ"ל וכן מורה לשון הרי זה גיטך דבכל תנאי מסר לה הגט והיינו כמו שכתבתי:

ודע שיש לדקדק במה שאמרו ביטל אחרון את הראשון דמקמ"ל הא פשיטא שאין לומר דהי' כוונתו איזה שתרצה או שתתן מאתים או שתתן שלש מאות, ונראה לי דמכאן ראיה דכל המתנה על מנת שתתן לו מאתים זוז צריכה ליתן נתינה של מאתים אבל אי נתנה לו מקצת ולאחר זמן מקצת אין מצטרפין, תדע דלרבנן לא מהני באיצטלת אפילו ליתן לו אלף פעמים שווי' דאמרינן לצעורה קא מיכוין וצריכה לקיים דוקא כמו שאמר ובודאי לא נתכוין שתתן לו פרוטה בכל שבוע עד שיצטרפו למאתים כיון דלצעורה מיכוין ביקש שתתן לו מאתים בשלימות הלכך הכא ס"ד דלא ביטל הראשון שתתן מאתים רק שהוסיף שתתן עוד מנה ויכולה ליתן מאתים ולאחר זמן מנה רק דאמרינן דביטל לראשון לגמרי ונתבטל נתינה של מאתים רק נתינה של שלש מאות, כנ"ל:

שם הרי בטל, אלא ארישא פשיטא פי' דבעלמא בע"א אומר מנה בניסן ואחד באייר דמצטרפין לחד מנה, היינו כיון דאי היו שנים על כל מנה הי' מחויב ב' עכשיו דאין כאן רק אחד על כל מנה חייב לשלם מנה אבל כאן אפילו יש ב' עדים על כל תנאי אינה מחוייבת רק תנאי אחד א"כ אי אפשר לחייב על פי אחד מה שעל פי שנים לא הי' מחויב יותר והא דמקשה מעיקרא הרי בטל ובתר הכי מקשה פשיטא דברישא אי היו שנים על כל תנאי בטל ראשון לגמרי וא"כ תנאי ראשון אינו כלל א"כ אין לדון רק על הב' בלבד ואין כאן רק אחד אבל בסיפא ס"ד טפי דהא רצתה מקיימת ראשון רצתה מקיימת שני רק דמ"מ מקשה פשיטא דאין מצטרפין ומשני דבאמת ס"ד לקיומה תנאי מצטרפין ועמ"ש בא"הע סי' קמ"ג בזה:

במשנה הרי זה גיטך וכו' הגיע לאנטיפרס וכו'. יש לתמוה לפי מה שפירש"י בגמ' דבהדי' קאמר תרי תנאי אי מטינא לגליל לאלתר יהא גט ואי ישהה שלשים יום אפילו לא יגיע לגליל לא יהא גט א"כ אין לומר דעיקר דקמש"ל מתניתין דרק על מהלך הראשון היתה כוונתו דזה הי' יכול להשמיענו בתנאי אחד בלבד, גם למה לי תלתא בבי ואי דקמש"ל גבולות של א"י יהודה וגליל ומדה"י לא הוי לי' לומר רק הך תנאי דגליל וכפר עותנאי בלבד ולמה לו שיהוי שלשים יום:

לכן נראה לי דוקא אם התנה תרי תנאי גליל וגם שלשים יום אז אמרינן דנתכוין בתנאי גליל בפעם הראשון וכל שלא הגיע לגליל במהלך ראשון ביטל תנאו והיינו כיון שהתנה תנאי של ל' יום ג"כ, וכמו דבהך תנאי נתכוין בודאי דכל שיבוא בטל כמו כן הך תנאי דגליל אבל במתנה תנאי של גליל ויהודה בלבד אפילו בפעם ראשון לא הגיע לגליל כל שיגיע לגליל אח"כ נתקיים התנאי שלא נתבטל במה שלא בא בפעם ראשון, אבל זה שכלל ביאתו של שלשים והגיעתו לגליל בשני תנאים אמרינן דבתרווייהו נתכוין שכל שלא יתקיים בפעם ראשון יתבטל הגט, וקמש"ל שפיר הנך שלש גבולות לענין זה ודוקא במתנה שני תנאים כנ"ל, והפוסקים השמיטו כל הנך בבי ולא ידעתי למה, בפרט לפי מה שביארנו איכא נפקותא לדינא לדידן ג"כ:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>