עריכת הדף "תורת נתנאל/יא" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''אם מותר להניח מקום השמות פנוי ואחר כך לכתוב על פי סוד''' 

'''שאלה.''' 

{{עוגןד|ירא דבר ה'|'''ירא''' דבר ה'}} מרבים שרוצה לכתוב ספר תורה כתיקונה וכהלכתה ובכתיבת השם ע"פ הסוד וכוונת האר"י, באשר שרשב"י בפרשת ויקרא <small>(דף ב' ע"א וי' ע"ב)</small> החמיר מאוד בכוונת כתיבת השם. ועדיין לא עלתה תאוותו בידו שנהירין לו שבילי דרקיע כשבילי דנהר דעה ובינה להשכיל במחשבותיו, ובאוונתא דליביה כל הכוונות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כל פרטים ודקדוקים על כל קוץ וקוץ כרשום בכתב אמת. בכן נשאלה שאלה זו אם לכתוב כל הספר תורה ויניח חלק כל מקום השמות עד שיבא לכלל הדעת וילמד סדר הקבלה על נכון, או פסול לעשות כן דמחזי כמנומר, דהכתב ס"ת יהיה מיושן מכתב האזכרות. ואם תאמר שאין פסול בדיעבד, אם לכתחלה שרי לכתוב ס"ת על דרך זה, או עדיפא מיניה לכתוב הס"ת עם השמות עם כוונות דרך כלל אף שאינו יודע הכוונות על בוריים בכל פרטיהם וחלקיהם.

'''תשובה.''' 

{{עוגןד|אשיב על ראשון|'''אשיב''' על ראשון}} ראשון, מהא דגרסינן בגמ' דגיטין פרק הניזקין (גיטין דף נ"ד ע"ב), ההוא דאתא לקמיה דר' אמי, א"ל ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי לשמן, אמר ליה ספר תורה ביד מי, א"ל ביד לוקח, א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת כו', ופריך וליעבר עליה קולמוס ולקדשיה, כמאן דלא כרבי יהודה, אפילו תימא רבי יהודה עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמחזי כמנומר. וכתב ר"ח דהך עובדא כפירוקא דרבא, מדאמר ספר תורה ביד מי, דאילו לאביי אפילו היה ס"ת ביד מוכר לא היה נאמן דאזכרות שבו כבר היו כתובים ושוב לא היה יכול לכתוב שלא לשמן. והרשב"א בחידושיו השיג עליו דאתיא כפירוקא דאביי, והא דבעי מיניה ס"ת ביד מי, דאילו היה ביד מוכר היה בידו לאסור שיכול ליטול האזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב, והלכך אי לאו דס"ת ביד לוקח אפילו לאביי נאמן, דמה לי אם יכול לפסול ולכתוב שלא לשמן מתחילה או שיכול לגרור ולכתוב שלא לשמן. ע"כ דאפילו כל האזכרות נכתבו בזמן אחר כתיבת התורה לא מיקרי מנומר, דאי לא תימא הכי אין זה מיגו, דהא לפי מה דמסיק שם דאינו נאמן האיכא למימר דמשקר ונתכוון להקניטו וטעה בדר' ירמיה שלא יפסיד אלא שכר אזכרות כר' ירמיה אבל אם יגרור האזכרות ויכתוב על נייר מחדש מנומר הוא ויודע הוא שיפסיד כל שכרו.

{{עוגןד|אבל אין זה|'''אבל''' אין זה}} ראיה כלל, דהא לפי טעותו שטעה בדרבי ירמיה וסבר שלא יפסיד אלא שכר האזכרות, תיפוק ליה שלא נכתבו אזכרות לשמן כל הספר פסול. וצריך לומר שטעה שיכול להעביר האזכרות בהעברות קולמוס ולקדשם ואותו שכר הכתיבה יפסיד, תיפוק ליה דהוי מנומר. וע"כ צריך לומר דטעה בזה וסבר מנומר כשר א"כ שפיר יש לו מיגו, אבל לפי מה דקיימא לן מנומר פסול איכא למימר דזה גם כן מנומר מקרי, ודו"ק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}