עריכת הדף "תורת נתנאל/טז" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''קושיא אחת בחושן משפט סימן קצ"ה וגם על נוסח השבעת כתובה''' 

{{עוגןד|מהרב המופלא החרוץ|'''מהרב''' המופלא החרוץ}} מהור"ר זעליג אב"ד דק"ק עדיקהובין והמדינה 

'''שאלה.''' 

פרי צדיק, עץ חיים נצחיים, נודע בשערים, רמי דיקולא דמיא, וזקיף לבינה, החרש והמסגר, לשון זהב סגור, ופותח ויורד כוון לאמת ואמונה, אמון פדגוג, אמון מופלא, הפלא ופלא, בקופא דמחטא מעייל פילא, ה"ה הרב הגאון הגדול המאיר לארץ ולדרים, זקן ויושב בישיבה, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, כש"ת כמהור"ר נתנאל נר"ו יאיר לנצח, ורוב גיל ושלום עד בלי ירח.

{{עוגןד|אמרתי אעלה אל|'''אמרתי''' אעלה אל}} במתי אב בחכמה רמה, אפלה במסילה קנה העולה בית אל, שר וגאון ישראל בעמק שאלה הגבה למעלה. אם כי מהראוי היה לשפל ברך כמוני למשוך ידי אחור, ומי אנכי תולעת, בער מדעת לבא הלום, איך יעלה שועל ופורץ גדר בין אריות גברו, שה אובד תועה בשדה איך ידלג שור ירוץ גדוד, וגם לא מייתבי דעתאי בכותבו"ת הגס"ה, בעיטור לשון של זהורית, לאחוז בשב"ח קרני הוד פ"מ, לאמן ידי לאמונה כראוי לכמותו י"ב. וסעיפי הערוני לא אחשה עוד מלהציע לפני גדול הכנפים וארך האבר מהדברים אשר עלה במצודתי בים הגדול ורחב ידים אשר הקשיתי עצמי לדעת הדברים על בוריין, אמרתי לשאול ממנו, מזיו הודו יאצל עלי, עיני בדבר שאלתי להאירה, ומי כמוהו ישרה, נתיבות המשפט ודרך ישרה, וזו תורה וזו שכרה, להוציא תעלומה לאורה. בעברי על לימודי בטור חושן משפט סימן קצ"ה נשתוממתי על הדבר.

{{עוגןד|בסימן קצ"ה ס"ג|'''בסימן''' קצ"ה ס"ג}} בהג"ה, והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה וכיוצא בו דוודאי ניחא ליה, אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה ושניהם חוזרים, עכ"ל. ומקור דין זה ממהרי"ו <small>(סימן ד')</small>, וז"ל, אבל מכר דצריך הקונה ליתן מעות דלמא לא ניחא ליה לקנות ולהוציא מעות, אע"ג לכשיודע לו אומר ניחא ליה, מ"מ כיון שבשעת הקנין לא איתבריר לו הקנין לאו כלום הוא, ודמיא למשך עד שלא פסק לא קנה <small>(בבא בתרא פה ע"ב)</small> משום דלא סמכה דעתו, ה"נ לא סמכה דעתו של המוכר דאמר מי יימר דניחא ליה לקונה לקנות <small>(בעד)</small> [בהני] מעות, אע"ג דבתר הכי שמעינן מן הקונה דניחא ליה, מכל מקום כבר הדרא סודרא למרא ולא מהני, ואם נפשך לומר דהכא כבר שמעינן מן הקונה דניחא ליה לקנות בעד מעות זו וא"כ המקנה גמר ומקנה, מ"מ כיון דביד הקונה למיהדר ביה לא עדיף מאסמכתא כיון דהקונה יכול לחזור, ובוודאי שדעת המקנה לא היה רק אם ירצה הקונה, א"כ לא גמר ומקנה אלא כשיתרצה הקונה, וכשיתרצה כבר הדרא סודרא למרא, עכ"ל מהרי"ו.

{{עוגןד|וקשיא לי טובא|'''וקשיא''' לי טובא}} על זה, דבבבא מציעא דף י"ג פריך על הך דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו, וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין, אמר רב אסי בשטרי הקנאה דמשעת כתיבה שיעבד נפשיה, ופירש רש"י בין ילוה ובין לא ילוה, והרי"ף חולק על פי' רש"י ומפרש בשטר הקנאה שטר שיש בו קנין, עיי"ש, ולכך כיון שיש בו קנין נשתעבדו נכסי לוה למלוה. וקשה דהא הך קנין הוא שלא בפני המלוה דהא תנן כותבין שטר למלוה אע"פ שאין מלוה עמו, וא"כ בשעה שנעשה הקנין לא איתבריר ללוה דדלמא לא ניחא למלוה לקנות שיעבוד נכסים ולהלות לו מעות, ואע"ג דבתר הכי שמעינן מן המלוה דניחא ליה, מ"מ כשיתרצה כבר הדרא סודרא למרא והקנין אינו כלום. בשלמא אי אמרינן כשיטת רש"י ניחא, דמפרש בשטר הקנאה בין ילוה ובין לא ילוה, וא"כ כיון דהלוה מחייב ומשעבד נכסיו אף בלא ילוה לו כלל הוי כמו מתנה ובמתנה בוודאי ניחא ליה וחל הקנין אף שלא בפני המלוה, אבל שיטת הרי"ף דמפרש בשטר הקנאה בשטר שיש בו קנין ולא כשיטת רש"י, הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתי.

{{עוגןד|ואין לומר דמתניתין|'''ואין''' לומר דמתניתין}} דכותבין שטר ללוה איירי כגון דידעינן בשעת הקנין דניחא ליה למלוה, כמ"ש הסמ"ע בסימן קצ"ה <small>(ס"ק י"א)</small> ששלחו העדים למלוה להודיעו להקנות, עיי"ש, זה אינו דמתני' קתני אעפ"י שאין מלוה עמו, ומבואר בש"ע סימן מ"ט <small>(ס"ב)</small> דפירושו אע"ג שאין העדים מכירין כלל המלוה מי הוא רק שהלוה אומר שפלוני המלוה רוצה להלוות לו, וכן מוכח מן הרשב"א הביאו בית יוסף <small>(סי' ל"ט)</small> בסעיף י"ט במה שהקשה על הרמב"ן דא"כ איך כותבין שטר ללוה אע"ג שאין מלוה עמו הלא לזה מחייבין המלוה להלוות ע"ש, מבואר להדיא דכותבין שטר ללוה אע"ג שלא ידענו מעולם אם מלוה זה רוצה להלוות לו כלל. ולפ"ז הדרא קושיא הנ"ל למקומה איך יחול הקנין כיון שיש ספק אז שמא לא ירצה בקנין שיעבוד נכסי' ולהלוות מעותיו חוצה. ועפ"ז הי' שיטת רש"י נכון וברור, אבל לשיטת הרי"ף הדרא הקושיא לדוכתי'. ואין ליישב כי אם בשנימא דהרי"ף סבירא ליה ג"כ כרש"י, וכמ"ש הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל"ט דהרי"ף ס"ל כיון שיש בו קנין מקנה לו בקנין שיעבוד נכסיו היום בין ילוה או לא ילוה, וא"כ דמקנה לו בין ילוה או לא ילוה ה"ל מתנה ובמתנה בוודאי ניחא ליה לכן מהני הקנין שלא בפני המלוה.

{{עוגןד|אבל עדיין אינו|'''אבל''' עדיין אינו}} מיושב כל צרכו, דהא מ"ש <small>(הרמ"א בסימן קצ"ה שם)</small> דבמתנה ודאי ניחא ליה וקנה, כתב הסמ"ע <small>(שם ס"ק י"א)</small> דקאי לאותו דיעה דס"ל דניחא ליה לזכות המתנה, והוא דעת הרא"ש, אבל הרי"ף והרמב"ם פסקו לעיל בסימן קע"א סעיף י' כרשב"ג דלא ניחא ליה לזכות ביה משום שונא מתנות יחיה, וא"כ אף הכא לא קנה במתנה, וכמ"ש הסמ"ע בשם מהרי"ו, וא"כ קושיא הנ"ל במקומה עומדת איך מהני שטרי הקנאה שלא בפני הקונה, וצ"ע.

{{עוגןד|ובאמת מה שכתב|'''ובאמת''' מה שכתב}} הסמ"ע דהא דאמרינן דבמתנה ניחא ליה דקנה היינו לאותו דיעה בסימן קע"א דניחא ליה במתנה אבל להרי"ף והרמב"ם דפסקו כרשב"ג גם הכא אינו קונה, דבריו לקוחין מדרכי משה שכתב כן להדיא. ולולי פה קדוש הנ"ל אמרתי דאין לדמות להדדי, דדוקא בסימן קע"א דקאי התם על חצר שאין בו דין חלוקה דקיי"ל דאינו יכול לכופו לחלוק, ולהכי אם רוצה ליתן לחבירו ב' חלקים במתנה והוא לא יטול רק חלק א' כדי שיהיה לחבירו שיעור חלוקה, אין שומעין לו בזה, כי אף שהוא זכות לחבירו, מ"מ כיון שחבירו עומד לפנינו ומוחה להדיא וצווח מעיקרא שאין חפץ במתנה פשיטא שאינו יכול לכופו שיזכה במתנה, רק שלא נימא כיון דיש לו שיעור חלוקה למה לא יחלוק החצר דה"ל מדת סדום וכופין על כך, לכן אמרינן שם דיכול לטעון שונא מתנות יחיה ולא ה"ל מדת סדום כשאינו רוצה לזכות במתנה, והיינו כשעומד וצווח שאינו חפץ במתנה. אבל הכא בנדון דידן פשיטא שאם מזכה לו מתנה ע"י אחר אף בלי ידיעת המקבל דזכה לו, דזכות הוא לו לקבל מתנה. וראיה, דקיימא לן בסימן רמ"ג <small>(סעיף י"ח)</small> דזכין לקטן, נימא נמי דלמא כשיגדיל לא ירצה לקבל מתנה משום שונא מתנות יחיה, אלא ודאי ליתיה לדברי הסמ"ע ודרכי משה הנ"ל.

{{עוגןד|ועוד ראיה דבגיטין|'''ועוד''' ראיה דבגיטין}} דף מ' ע"ב גרסינן, כתבתי ונתתי שדה לפלוני והוא אומר לא נתת לי, הולכין אחר דברי הנותן, דאיכא למימר זיכה לו ע"י אחר, ואין בעל חוב של הנותן גובה ממנו. וכתב הסמ"ע <small>(סימן רמ"ה ס"ק ז')</small> הטעם, דמיירי דהמקבל רוצה עכשיו במתנה אלא שאומר האמת שלא נתן לו, וזכה בהודאתו של הנותן ואין הנותן יכול לחזור בו, והא דאזלינן בתר דברי הנותן ולא בתר דברי המקבל משום דאיכא לומר דברי שניהם אמת שזה זיכה לו ע"י אחר ולא נודע להמקבל עד עתה, עכ"ל, הרי להדיא דאף שלא ידע כלל מ"מ קנה לו המתנה. וכן בפרק השולח <small>(גיטין לז ע"א)</small> גבי פרוזבול, אמרו דאין כותבין פרוזבול אלא ע"ג קרקע, ואם אין ללוה קרקע מזכהו בתוך שדהו כל שהוא. וכתב הר"ן, וז"ל, ומסתברא דמאי דאמרינן מזכהו [בשדהו] כל שהוא שאם היה שם וצווח לא מהני, שאין אדם זוכה בעל כרחו, ומיהו אם לא היה שם משמע דמהני, עכ"ל. מכל הלין נראה לכאורה דלא כדרכי משה והסמ"ע הנ"ל, דלדבריהם דזה תליא בפלוגתא בסימן קע"א הוה ספיקא דדינא, ולפי מ"ש הדברים ברורים לכ"ע ולית כאן ספיקא.

{{עוגןד|עוד אחת אמרתי|'''עוד''' אחת אמרתי}} לשאול, דבר הנהוג ומתרחיש בכל עידן ועידן וכן ראיתי מורין ונוהגין, להשביע האשה על כתובתה בנוסח זה הנדפס בנחלת שבעה <small>(סימן י"ז)</small>, שלא מחלה כתובתה לא כולה ולא קצתה ושלא מכרה כתובתה כו' ושלא תפסה צררי ושלא גנבה כו' ושלא אתפיסה בעלה צררי כו'. וקשה לי טובא דבסימן צ"ו <small>(סי"ט)</small> מבואר דאין להשביע לאלמנה אלא חוץ לבית דין, שאינה בשם ולא בנקיטת חפץ, והאידנא דמשביעין האלמנה בבית דין מפני שמשביעים אותה שתאמר אח"כ האמת ואם תשקר אח"כ אין עונשה כ"כ מרובה, וזו הלכה פסוקה בשלחן ערוך <small>(שם סעיף כ"א)</small>. ונוסחא הנ"ל של הנחלת שבעה היא שבועה שמשביעין אותה על לשעבר, ואינה נכונה דאין להשביעה כי אם שתאמר האמת, ואם אח"כ לא תודה ותשקר אין העונש מרובה כל כך. והבית יוסף הביא ממש נוסחא זו כאשר אכתוב לקמן ע"ש, וכתב על נוסחא זו דצריך לדקדק שלא להשביע אלא באופן שכשתצא השבועה מפיה לא תהיה לשקר, וכמ"ש בסעיף זה.

{{עוגןד|ועוד קשה דהבית|'''ועוד''' קשה דהבית}} שמואל בס"ק ל"ח כתב בשם הט"ז דאין צריך נקיטת חפץ בשבועה זו שמשביעין אותה על להבא שתאמר אח"כ האמת, ובחושן משפט סימן פ"ז כתב בהג"ה דאשה נשבעת על כתובתה בספר תורה, והגאון מהר"צ אשכנזי זצ"ל <small>(בהגהת הט"ז שם)</small> השביע בתפילין, הלא בשבועה זו שמשביעין אותה על להבא א"צ נקיטת חפץ.

{{עוגןד|ועוד קשה לי|'''ועוד''' קשה לי}} על הנוסחא של הנחלת שבעה הנ"ל, שמשביעין האשה שלא תפסה צררי ואח"כ שלא אתפסה בעלה צררי, הלא עיקר השבועה היא לרוב הפוסקים שלא אתפסה בעלה צררי, אבל שלא תפסה היא צררי איננה חייבת רק מצד גלגול, כמ"ש בסימן צ"ו בחלקת מחוקק בס"ק י', והבית שמואל בסימן צ"ז <small>(סק"א)</small> האריך בזה. וזה ידוע כל היכי שחייב ב' שבועות חייב לישבע על החמורה תחילה, ובפרט היכי דשניה איננה רק ע"י גלגול, כמבואר בטור חושן משפט סימן ע"ב, והבית חדש שם בסימן ס"ד האריך בזה, וא"כ עיקר שבועה מתחילה היא שלא אתפסה בעלה צררי ואח"כ שלא תפסה היא צררי. ומטעם זה קשה לי גם על נוסחה של הנחלת שבעה הנ"ל שתשבע היא מתחילה שלא מחלה כתובתה או מכרה כתובתה כו', הלא חששא דשמא מכרה או מחלה הכתובה איננה חייבת לישבע עליהם רק מצד גלגול שבועה נגעו בה, כמ"ש בסימן צ"ו בחלקת מחוקק ס"ק י"א, וא"כ מתחילה תשבע היא על שלא אתפסה בעלה צררי, ואח"כ על מכרה או מחלה כתובתה. שוב עיינתי בסוף סימן צ"ו בבית יוסף כתב וז"ל מצאתי כתב נוסח שבועת אלמנה כו' שלא גבתה כתובתה ושלא התפיסה בעלה צררי בכתובתה ושלא גנבה משל בעלה ולא תפסה בכתובתה לא כולה לא קצתה כו' ושלא מכרה ושלא נתנה כו', עכ"ל, הרי להדיא כי בעל נוסחא זו כיוון לכל דברי הנ"ל, ולכן כתב שתשבע תחילה שלא אתפסה בעלה צררי שזו העיקר שבועה ואח"כ תשבע היא מצד גלגול שלא תפסה היא צררי ושלא מכרה או נתנה מכתובתה כו' וכנ"ל, אבל לנוסחא של הבעל נחלת שבעה צריך עיון טובא לכמוני.

{{עוגןד|נא אל יהיה|'''נא''' אל יהיה}} לו לטורח דברי אלה, קמי שמיא גליא כי זה ימים כביר נדון בי רוחי אם לנסוג אחור ואם לקרוב הלום, אין הלום אלא כו', כי עלו במזלג עיוני דברים הרבה אשר עמדתי בהם משתומם ומשומם, ואין פותח כו', ולא מצאתי לבי לבא מול הדרת פניו אפי רברבי ולהטריחו בדברים אשר נעלמו מנגד עיני, מהם העלמת טעם על ראשונים נ"נ, מהם דברים חדשים אשר לא עמדו עליהן והאיר ד' עיני לדרוך על אדני פז כפי אשר עלתה בכח התחכמוני, כאשר המה בכתובים באוצרי ולבי, וסעיפי לזה הערוני מה לך נרדם קום קרא אל האיש הבינים, בונה עולם עושה ציצין ופרחים לתורה פרח שושן עמק עומקא של הלכה, חד חד מרפס איגרן עליות ותחתיות אשר נהירין ליה שבילי דנהר דעה, דין גליא רזיא מבאר תורה לעמו כמין חומרתא דקטיפתא בכל משלח ידו הרחבה והמלאה, במקום גדולתו שם ענותנותו, יטה אוזן לדבר הנ"ל. האמנם אצלו יהיו הדברים הנ"ל בדוין וסתורין, אבל מפחיתות ערכי אצלי המה נעלמין וטמירין, לא מתבררין ומתחוורין, אף לא ברירין וצהירין. לכן יהיו נא אמרי לפניו לרצון, להשיבני דבר להעמידני על האמת, יגלה לי סתריו, להביאני את חדריו, להודיעני דבריו, והיה כי יקרב אלי דבריו הנחמדים רביד לראשי אענדנו. ואם יעלה על לבו הטהור לפקדני בדברי התשובה, יוכל למסור הכתב ליד מחו' הקצין ר' ליב עטלינגי, והוא ישלחנו על ידי ציר מיוחד ההולך כל שבוע ושבוע משם עד סמוך לעדקהובין לכפר ראהט. או אם ישלחנו על הבי דואר, יוכל לכתוב האדרעס שלי, הערין זעליג לאנד ראבינור אין עדיקהובין בייא נייאשט אן דער הארט, ויגיע לנכון לידי בלי כושל. ואסיים מעין הפתיחה, נפשי בבקשתי, להוציאני ממחשכי, להאיר עיני בספיקי, לחלוק מכבודו על שפל ערך כמוני, וכל ימי חלדי יהיה חקוק על לוח לבי. אני אני המדבר אל אלקים אשים דברתי, יהוי ארכא לשלוותי' כחמרא דיתיב על דורדייא, מן קדם מרא דארעא ודשמיא.

{{עוגןד|כנפשו הרמה החסידה|'''כנפשו''' הרמה החסידה}} הזכה והטהורה, וכנפש אהובו ידידו הכותב מרחוק מול הדרת קדשו, ויוצא דרך אחוריו באמירת שים שלום מאדון העולם, הלא כה דברי יונק ועולל מארץ ציה, בן גפן פוריה הצעיר והדל בישראל.

{{עוגןד|אבי עזרי זעליג|'''אבי''' עזרי זעליג}} פה עדיקהובין ומצ"פ אל ק"ק ברושווייליר והמדינות יע"א


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}