עריכת הדף "תורת נתנאל/ד" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''אשה שמצאה קרטין אדומים וגם אם יש לסמוך ארופאים''' 

{{עוגןד|מן מחותני הרב|'''מן''' מחותני הרב}} המופלא כהן צדק מחזיק בדק מהור"ר איצק נר"ו אב"ד דק"ק זולץ בורג

'''שאלה.''' 

{{עוגןד|באשה אחת מעיר|'''באשה''' אחת מעיר}} זולצבורג הנצבת פה עמדי והיא מר לה על נפשה האומללה זה ימים רבים שיש לה ארח ככל הנשים דהיינו פעמים לחמשה שבועות ופעמים לששה שבועות אבל לא פחות, ולא קבעה ווסת שלשה פעמים, רק לזמנים הנ"ל הדמים שופכת ממנה כקיתון וממש הדם שותת והולך עד יום הששי ויכולו קצת ופוחת והולך עד שהלבן והאדום פתוך ומעורב זה בזה, ויהי ביום השביעי אזל סומקא ואתא חיוורא שתוכל להפסיק בטהרה יפה וברה, ואינה רואה בין ווסת לווסת שום דם צלול או מראה טמאה חוץ וזולת בעד שהיא בודקת בימי לבונה מצאה קרטין קטנים ומראיהן שחור, לפעמים בתוך ליחה לבונה ולפעמים לבד, פעמים הם קטנים בדוחק שעין שולטת בהן ופעמים הם גדולים כמין שעורים, גם לפעמים בתוך מי רגלים ופעמים לאחר הטלת מי רגלים זמן ארוך, ובעת ההיא רובא דרובא מרגשת כאב בגבה ובכריסה והיא מתנוונת והולכת לפעמים כל היום אבל אינה מרגשת שנפתח מקורה, גם לפי דבריה אינם נימוחים אפילו כשממעכה בצפורן. וקודם הלידה מיום נישואים שלה לא הרגישה כלום אותן קרטין ושעורים רק מיום לידתה ואילך, ובימים שעברו מצאה ג"כ לפעמים טיפים קטנים אדומים כמו גלדי מכה אבל לא נמצא שום ליחה ודם כלל וגם היה לפעמים הקרטין הנ"ל אדומים ועכשיו נשתנו מעליות' ולא מצאה רק בגוונים הנ"ל. וזה ימים הרבה לערך שנה תמימה שאינה יכולה לטהר לבעלה, רק לערך רביעית שנה ויותר בתוך משך זמן הנ"ל עסקה ברפואות ונתרפאה, ועכשיו חוזר הדבר ליושנה וחוזר ונוער כבתחילה דהיינו כמבואר לעיל, וכאשר עיניו יחזינה במישרים בתוך שני עדים המונחים בתוך הכתב הלז שמצאה בימים אחרונים בתוך הבדיקה כמה טיפים קטנים אדומים בתוך ליחה לבונה. ושאלה האשה לרופא שלא מבני עמינו דהיינו שלא בידיעתו וגם מילדת נכרית, והסכימו יחדיו שאותה מילדת שהיתה בעת קישוי לידתה שרטט בצפורנה הגיד שקורין בולסאדר וממנה באים הטיפים הנ"ל, והמילדת בדקה אותה בגופה ומצאה שכדבריה כן הוא, והקרטין באים מן המכה שבגופה שקורין בלאסטן, והאשה בעצמה הגידה שהיא מרגשת אותו בלאסט בתוך בדיקתה ויכולה היא לדחו' אותו מלמעלה למטה וכן להיפך, ובתוך אותו בלאט בא לפעמים הזרע והיא נשרפת מרוב החמימה בתוכו וממנה באים הקרטין שחורים הנ"ל. הנה האשה העלובה הזאת בקשה ממני להודיע צערה לרבים ולמצוא עזר ותרופה למכתה, עד כאן לשון השאלה.

'''תשובה.''' 

{{עוגןד|בדיני נפשות פותחין|'''בדיני''' נפשות פותחין}} בזכות, וטרם כל מבורר אצלי שהאשה הזאת נחשבה אותה להאשה שיש לה ווסת, דהא עכ"פ לא ראתה פחות מחמשה שבועות, שכ"כ תרומת הדשן בשו"ת סי' רמ"ז, והובא בשלחן ערוך לפסק הלכה סי' קפ"ו סעיף ג'. ואף גם זאת שהאשה הזאת יש לה מכה בגופה שהגידה שהיא מרגשת בלאסט בל"א בתוך בדיקתה ומנתקת אותה מלמטה למעלה והיפוכו, ומצורף לזה שנשתנה בגופה אחר לידתה, שכן לתלות במכת הלידה, שנתחלשה והוכו הצדדים ונכאב, כמ"ש בשערי דורא  בשם ר' יוחנן בן מתתי', ע"ש. ואם שאל החכם אותה אם ידוע לה שמכתה מוציאה דם ואמרה הן, היתה שאלת חכם תשובה שלימה ולית דין צריך לפנים שאז יכולה לתלות שלא בשעת ווסתה במכתה כאשר ערוך על השולחן סי' קפ"ז <small>(סעיפ' ה' ו')</small>, ומותרת לבעלה בין ווסת לווסת בלי שום פקפוק כלל, ועוד חזון למועד בשאלת פיה, ואם אומרת שידוע לה שמכתה מוציאה דם, מותרת לבעלה ולית דין צריך בשש. יען וביען צריכין אנו לדון אף שתשיב אמריה לו שאין ידוע לה את כל זאת שמכתה מוציא דם, מ"מ אצבעותי מוכנים למצוא עזר ותרופה לטהר אשה לבעלה בעז"ה, כי לפי דעת רמ"א סי' קפ"ז <small>(ס"ה)</small> וב"ח <small>(ד"ה והמרדכי כתב)</small> מצדדים להתיר באשה שיש לה ווסת קבוע שיכולה לתלות שלא בשעת ווסתה במכתה אפילו שאינה יודעת בוודאי שמכתה הוציאה דם, גם בעל תרומת הדשן <small>(פסקי מהרא"י סי' מ"ז)</small> הבין כן, וכתב <small>(הש"ך בס"ק כ')</small> דאף הפוסקים החולקים אהמרדכי <small>(סי' תשל"ה)</small> שלא תלינן שהוא דם טהור בין ווסת לווסת, מ"מ מודים כאן דאיכא עוד צד היתר שיש לה מכה שתולין במכתה שלא בשעת ווסתה. גם הש"ך שהשיג על הב"ח וכתב שלא לסמוך אהמרדכי אלא שלא להחזיק ברואה מחמת תשמיש ולאסור על בעלה ומשום עגונה הקילו, אבל מ"מ צריכה לישב שבעה נקיים, כל זה באשה שיכולה לספור שבעה נקיים, איברא האשה הזאת שא"א לספור שבעה נקיים וצריך אתה לאסרה על בעלה כל ימיה, בזה הש"ך ג"כ מודה דראוי לסמוך על המרדכי, כמ"ש הרב ב"י סימן קפ"ז בשם הר"ש בר צמח אשה שיש לה מכות ופצעים יעשה לה תקנה כו' ואם א"א בתקנה זו תצא מתחת בעלה כדי שלא יתבטל מפריה ורביה כדין אשה שרואה דם מחמת תשמיש שכתבו המפרשים שצריך לגרשה אם אין לו אשה אחרת, ע"כ.

{{עוגןד|ואחר כך ראיתי|'''ואחר''' כך ראיתי}} בשו"ת שב יעקב סימן מ', וז"ל, ואהני מה דיש לה וסת קבוע לסמוך שלא בשעת ווסתה על מכתה אפי' אין וודאי שמכתה מוציאה דם, וה"ה בנדון דידן שהיה לה קצת כאב במקום הכליות ובמי רגלים נמצא הרבה חול, והרופא אמר שבאין הטיפות ע"י היזק של חול יש לצדד להקל שלא בשעת ווסתה. גם בתשובת אמונת שמואל סי' א' היקל ברואה מחמת תשמיש אם יש לה ווסת קבוע אפילו אין לה מכה, רק בצירוף מה שאומרות הנשים הפקחות שלפעמים מחמת ארס דם ווסת מתקלקלין הצדדים, מכ"ש שיש לסמוך בנדון דידן ע"ד רופא מומחה כנזכר בשאלה. רק בש"ך ס"ק ך' החמיר וכתב שאין להקל בזה רק שלא להחזיק ברואה מחמת תשמיש שאין לה תקנה כלל דמשום עגונה הקילו אבל מ"מ צריכה שבעה נקיים ובזה אין לסמוך אמרדכי. מיהו בנ"ד אם באנו לטמא כל הטיפי דם שנמצאת הוי נמי א"א לספור ז' נקיים והוי ממש א"א לטהר, ובפרט הב"ח מתיר בכל ענין כדהביא הש"ך. גם הביא הב"ח בשו"ת סוף סימן פ"ה, וז"ל, ואצ"ל היכא דלא אפשר בבדיקה כגון שאין רואה מחמת תשמיש אלא בלא תשמיש רואה בין ווסת לווסת דפשיטא וכו' אעפ"י שאין מכתה מוציאה דם, וכן אנו עושים מעשים בכל יום פה ק"ק קראקא ואין בזה נדנוד וספק כלל, עכ"ל <small>(שב יעקב)</small>.

{{עוגןד|הרי לפניך שגדולי|'''הרי''' לפניך שגדולי}} ישראל פסקו כוותן בלי שום פיקפוק, גם המרדכי לדעת הש"ך וב"י, גם בשו"ת פני יהושע <small>(חלק א', יורה דעה סימן א')</small> שחיבר הגאון מוהר"ר יהושע מורו של הש"ך, שתולה שלא בשעת ווסתה אפילו שלא הי' לה מכה כלל פשיטא דאשה זו מותרת דהרי יש לה ווסת קבוע. אלא שבשו"ת שב יעקב סי' מ' שדי ביה נרגא מהמתני' פרק כל היד (נדה דף י"ד) <small>(ע"א)</small> נמצא על שלו או שלה, א"כ לפי מרדכי הנ"ל לדעת הש"ך כיון שי"ל דבא מן הצדדים מחמת מיעוך התשמיש למה יהי' טמא וחייב בקרבן, וליכא לאוקמיה המתניתין באין לה ווסת, ע"ש שהאריך. וחלילה להשוות כל הני גדולי' פוסקים לטועה בדבר משנה, ברם לית כאן קושיא כלל, דמתני' כל היד מיירי בשמשה עמה סמוך לווסתה, וכמ"ש הרמב"ם להדיא בפ"ה מהלכות שגגות <small>(ה"ו)</small>, וז"ל, ואם עבר ובא עליה סמוך לוסתה ודימה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם וראתה בשעת תשמיש חייבים בקרבן, ע"ש, ואדרבא מדברי הרמב"ם מוכח כפי' הש"ך, דווקא כששמשה סמוך לווסתה אז אמרינן חזקה אורח בזמנו בא ורוב דמים שאשה רואה מן המקור ולא תלינן במיעוך התשמיש אבל בין ווסת לווסת תולין במיעוך התשמיש, דאשה חזקת טהרה יש לה ורוב נשים אינם רואים בין ווסת לווסת כמ"ש הרשב"א. והא דפריך הש"ס וניחוש דילמא מאכולת היא, הא מתני' בשימוש סמוך לווסתה, א"כ נגד דם מאכולת יש רובא וחזקה, י"ל כמ"ש תוס' <small>(ד"ה וליחוש)</small> בשם ר"ח דפריך אנמצא על שלו, וכיון דלא נמצא על שלה אמאי מטמאין כיון דאיכא הוכחה דלא אתי מגופה, ומסתברא דר"ח פי' בהברייתא אם יש לה ווסת כפי' המרדכי וע"כ צריך לאוקמי לפי' זה המתני' דכל היד בשמשה סמוך לווסתה, משו"ה נאיד מפי' רש"י ומפרש דפריך אימא דם מאכולת קאי על עד שלו, אבל רש"י פי' הברייתא אם יש לה ווסת כפי פירושו ומשו"ה שפיר מפרש דפריך אפי' על עד שלה דלא איירי מתניתין ששמשה סמוך לווסתה להאי פירושא ונכון. כל צדדי התירים הללו אפילו רואה דם ממש בין ווסת לווסת, כיון שהאשה אומרת שיש לה מכה במעיה.

{{עוגןד|ועתה נחפשה בחיפוש|'''ועתה''' נחפשה בחיפוש}} ונרות נר תורה לטהר אשה לבעלה, אף שהיא משנה שאינה צריכה לנדון דידן, מ"מ נברר הדין זה כי היכי דנסמוך עלה למחר ע"פ הגדת הרופא וחכמה שע"י קורת הלידה והמילדת אירע לה מקרה זה. ודעתי נוטה להתיר אשה ע"י רופאים אף שהמה אינם נימולים, כי סתמא קאמר תלמודא <small>(נדה כב ע"ב)</small> וחכמים שאלו לרופאים, והלא הש"ס מורה שצריך שני רופאים, ועובדא דידן הרי רופא וחכמה נחשבת ג"כ לרופא ועדיפא מיניה כי אין חכם כבעל נסיון, כי היא יודעת ובקיאה טפי, מחמת שרגילה בה בכל יום ואינה בושה לבדוק היטב, ואינה דומה ראות עין השכל לרואה עין ממש. וזה יתד שלא תמוט ששאלת הרופאים יהיה ע"י חקרי לב, כדקאמר וחכמים שאלו לרופאים.

{{עוגןד|אלא שהרא"ש הקשה|'''אלא''' שהרא"ש הקשה}} להרשב"א  מהא דנדה דף כ"ב <small>(ע"ב)</small> אשה זו מכה יש לה במעיה וממנה מפלת כמין קליפות ואמרו חכמים תטיל למים אם נמוחו טמאה, ואם יש נאמנות להרופאים, למה תטילו במים לבחון דבריהם אם אמת הוא. ומה שתירץ מר ע"פ מה שכתב הש"ך סימן קפ"ז ס"ק כ' דמ"מ צריכה לישב שבעה נקיים, והא דקאמר אם נמוחו טמאה לענין שתשב שבעה נקיים. אשתבש כהנא, דעיקר קושית הרא"ש אם יש נאמנות לרופא, דלא גרע עד א' מהיא גופא שנאמנת לומר מכה יש במעיה שממנה דם זה, כמו כן הרופא נאמן לומר אשה זו מכה יש במעיה שממנה מפלת כמין קליפות, ובהאי דינא שנאמנת אשה לומר מכה יש במעיה שממנה מוציאה דם כ"ע מודים שטהורה לבעלה בלא ז' נקיים, וא"כ למה אמרו חכמים תטיל למים.

{{עוגןד|וקושית הרא"ש יש|'''וקושית''' הרא"ש יש}} לתרץ ע"פ דרך זה, וודאי סמכינן אדברי רופאים, אמנם לא עדיף מחזקה דסמכינן עלה, ואם נוכל לברר לא סמכינן אחזקה כמ"ש רמ"א ביורה דעה סימן א', וכדאמרינן לענין חמץ <small>(פסחים ד ע"א)</small> השוכר בית בי"ד בחזקת בדוק, וכמה מקומות בש"ס ופוסקים. ואח"כ מצאתי כדברי בס' שו"ת פנים מאירות <small>(סי' א')</small> [חלק א' סי' י"ב]. והרופאים אמרו שאשה מן מכה שיש לה במעיה שממנה מפלת כמין קליפות ולאו דם הוא, ע"כ בחנו וחקרו במים אם כדבריהם כן הוא דהלא אית להו לברורי.

{{עוגןד|ובשו"ת עטרת צבי|'''ובשו"ת''' עטרת צבי}}  מסיק להלכה דאין לסמוך אפילו ארופא ישראל מהא דבכורות <small>(דף כח ע"ב)</small> שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא כו'. ראיה זה איני מכיר, הלא לאמת דבריו אמר כן ומעשה רב.

{{עוגןד|אמנם ראיה שניה|'''אמנם''' ראיה שניה}} שהביא בשו"ת לכאורה מעלייתא הוא, מהא דאיתא בטור יורה דעה סימן מ"ה בשם זקינו ראב"ן באם ניקב השלפוחית כשרה לפי שלא מצינו טריפות זו בתלמוד, שמענו שיש בני אדם שמי רגלים שלהם יוצאין תמיד ואומרים כל הרופאים שהשלפוחית שלהם נקבה או נטלה, ואותן בני אדם חיו יחיו כמה שנים <small>(עכ"ד הרא"ש)</small>, והפוסקים הכריעו להטריף, ש"מ דלא סמכינן ארופאים.

{{עוגןד|ואין לומר דיש|'''ואין''' לומר דיש}} לחלק בין טריפות אדם דאית ליה מזלא, לבהמה דלית לה מזלא <small>(שבת נג ע"ב)</small>, זה אינו דהא מסיק תוס' בפרק אלו טריפות (חולין דף מ"ב) <small>(ע"ב)</small> ד"ה ואמר דליכא לחלק בין חיי' אדם לחיי' בהמה רק בנקיבת הגלגולת לחוד דבאדם הקרום התחתון קשה וחזק יותר מן הבהמה. והב"ח בסימן מ"ה מחלק בין טריפות אדם לבהמה דאדם אית ליה מזלא, סכין מהירות פולטתו, דהא תוס' בפרק אלו טריפות הוכיחו בראיות ברורות שא"א לחלק בסברא זו. איברא נראה לקיים דברי חכמים שיהיו קיימים, דתוס' כתבו, וז"ל, בדבר השוה בזה ובזה אין לחלק ביניהם כלל, רק בגלגולת יש סברא לחלק. כמו כן נאמר שיש סברא לחלק בניקב השלפוחית או ניטל, דבאדם שהולך בקומה זקופה המים מתמצין מן הגוף יוצאים מיד בהגיעם למקום השלפוחית ואינם חוזרים לתוך הגוף, כמו שמצינו שכמה בני אדם חיו כמה שנים בחולי זו שתמיד מטפטפים מי רגלים שלהן, משא"כ בהמה שהולכת על ארבע אם ניקב השלפוחית או נטולה מכל זאת א"א לצאת אלא חוזרים לתוך הגוף, וחריפי' מי רגלים מנקבים ומרקיבים הבני מעים. ורא"ש וראב"ן רוצים לדמות לנקבה החלחולת, ואינו דומה, דהתם יש לה שביל אחר, וכיון דכח המדחה דוחה לצאת א"א להחזיר בשום פנים כשברכים מעמידים אותו ויש לו מקום לצאת, משא"כ במי רגלים, לא די בזה דהא עינינו רואים כשמטילה גללים עומדת הבהמה על עומדה ונוח הגללים לצאת, אבל בהשתנת מי רגלים צריכה לכרוע ואינם יוצאים ממילא, וודאי אם אין לבהמה כלי הוצאת מי רגלים א"א לצאת. ומעולם לא שמענו וראינו שיש לבהמה חולי זאת שתמיד מוציאה מי רגלים כמו באדם, וסברא זו נכונה וישרה למוצאי דעת.

{{עוגןד|עולה מזה שבוודאי|'''עולה''' מזה שבוודאי}} יש לסמוך על הרופאים, ועל דבר זה אני אומר כדברי רבי יהודה בן בבא <small>(יבמות קכ ע"א)</small> לא כל האדם ולא כל השעות ולא כל המקומות שווים, דחכם צריך לשאול הרופאים ולא כל אדם שווין בזה. וכן לאו כל הרופאים שוים בזה, מה שנקראו בפי בני אדם רופאים כמו אצל עמי הארצים כולם נקרא בשם רבי בלימוד התורה, אף שאינו יודע צורתא דשמעתא, רק אם הוא חכם נקרא אצל לומדים ובעלי דעת אשר יאמר עליו כי הוא זה ובר סמכא הוא, כמו כן צריך להיות הרופא מומחה לרבים ויש לו דעת ישרה, ויש לו שם בחכמת הניתוח. כמו כן החכמה אם היא מלומדת אצלו מומחת יותר מרופא, כיון שיכולה למשמש ולראות בדיקת אשה ואינו בושה לראות. גם אין כל השעות שוות, אם רואת דם ממש צריך מתינות גדול להצטרף דעת רופא. יען וביען הנדון דידן אשר כל מי שיש לו מוח בקדקדו רואה שנשתנה ראיה זו, דבשעת ווסת שופכת כקיתון, ובין ווסת לווסת נולדים קרטין, זו וודאי קרוב לאמת שנולדים ממכה שיש לה בבני מעיה. ולא כל המקומות שווין באשה, שאם יאמר הרופא על אשה שיש לה מכה במקומות שא"א לראות ממנה דם בפני' וכ"ה אם לא ע"י ידי גידי ועצבים של מקור ואם שלה, ג"כ א"א לטהרה דהא מקום מקור טמא, ומ"ש דם זה משאר דם נדה. או אם יש לה מכה באם שע"י חולשת האם אין מספקת להבשיל ולהחזיק דמה עם  עת פקודתה, בזה הענין ג"כ טמאה היא. אמנם בנדון דידן הלא רגלים לדברי רופא, ע"כ שאל ישאל מכ' הרופא בעצמו, גם לחכמה, ונראה לי שדי בזה אם הוא מומחה. וה' יצילני משגיאות לבל אכשל בהלכה לטהר את הטמא ולטמא את הטהור.

{{עוגןד|נתנאל אשכנזי ווייל|'''נתנאל''' אשכנזי ווייל}} מפראג


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}