עריכת הדף "תוספות הרי"ד/שבת/יג/ג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
א"ל תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך א"א הוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה י"ח בפסח ז"א דאין גופו עבירה אלא הוא עבר עבירה. והשוחט בשבת לא חשוב מהבב"ע אלא בכלל כל מילתא דא"ר ל"ח בזה יש להבין ולתרץ שיטת ר"ת ז"ל מקושית הר"י ז"ל דמובא בכמה מקומות במס' ב"ק דף ס"ז ובמס' גיטין דף נ"ה ובכמה מקומות דר"ת ז"ל מתרץ דבכ"מ ס"ל לעולא דיאוש קונה רק לענין קרבן וז"ל ז"ל במס' גיטין הנ"ל דבכ"מ ס"ל לעולא יאוש קונה רק לענין קרבן שיהא כשר להקרבה קאמר הכא ובמרובה דלא קני משום מצוה הבב"ע וכו' וכו' והקשה הר"י ז"ל דא"כ מאי פריך לעיל אביי מרבא קרבנו ולא הגזול דילמא בקרבנו מודה רבה כמו עולא וכ"ת דסבר אביי דאין חילוק כו' דל"ל טעמא דמצוה הבב"ע הא ע"כ א"ל דאל"ה כו' ע"כ נראה לר"י ז"ל דבכ"מ לעולא יאוש לא קני וההיא דהגוזל בתרא דף קי"ד הוי יאוש ושינוי השם כו' ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושינוי השם כדאמר לעיל מעיקרא חולין והשתא הקדש מ"מ כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היה קנוי לו קודם פסלי' רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה ומיהו אי היה קנוי לו קודם הקדש לא חשוב מצוה הבב"ע כדמוכח פ' לולב הגזול כו' עיין שם ועיי' בתוס' ז"ל במס' ב"ק דף ס"ו ע"ב ד"ה שמ"מ וז"ל ז"ל דאי קני א"כ חשוב שפיר קרבנו ולא מיפסיל משום מצוה הבאה בעבירה הואיל וקנוי לו קודם שהקדישו וכו' אבל אי לא קני ביאוש מיפסיל ומ"מ קדוש הוא ומשום הכא איצטריך קרא להורות שאינו עולה משום מצוה הבאה בעבירה. נ"ב הועתק מחילופי גירסאות עכ"ל ז"ל וע"פ דברינו יש מקום לתרץ שיטת ר"ת ז"ל ונדקדק דקדוק אחד בלשון התוס' ז"ל במס' גיטין בלשון ר"ת ז"ל דבכ"מ לעולא יאוש קונה רק לענין קרבן שיהא כשר להקרבה קאמר הכא ובמרובה דלא קני תיבת שיהא כשר להקרבה לכאורה מיותר והכי הול"ל רק לענין קרבן קאמר הכא דלא קני ועל פי הירושלמי הזה דלא נקרא מצוה הבב"ע אלא בגופו עבירה אבל בשאין גופו עבירה אלא הוא עבר עבירה לא הוי מהבב"ע יש לתרץ שפיר קושית הר"י ז"ל ויהיה מדוקדק לשון ר"ת ז"ל דכתב לשון שיהא כשר להקרבה דגרסינן במס' מנחות דף ס"ח ע"ב במתניתין העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש אין מביאין מנחות וביכורים כו' קודם לעומר. אם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא אם הביא כשר ובגמ' יתיב ר"ע וקא קשיא לי' מה בין קודם לעומר לקודם לשתי הלחם אמר לפניו יהודא בר נחמי' לא אם אמרת קודם לעומר שכן לא הותר מכללי' אצל הדיוט תאמר בשתי הלחם שהותר מכללי' אצל הדיוט כו' ובתוס' ז"ל ד"ה לא כו' משום דבעינן ממשקה ישראל כו' עיין שם. ונראה להוכיח מהאי סוגיא דהא דקי"ל מצוה הבאה בעבירה בעלמא היינו רק דא"י י"ח אבל גוף הקרבן כשר דאלת"ה אם כן קשה מאי מקשה מרישא לסיפא הא ברישא הוי מצוה הבאה בעבירה דגופו עבירה כמו מצה מטבל ובפירוש כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ה' מהל' איסורי מזבח הלכה ט' דלא יביא מנחה קודם לעומר מן החדש משום דהוי מצוה הבאה בעבירה אבל קודם לשתי הלחם לא הוי מצוה הבאה בעבירה דהא אין גופו עבירה אלא הוא עבר עבירה דה"ל להביא לשתי הלחם תחלה והיא עבר עבירה אבל אין גופו עבירה. ואם כן מעיקרא לא קשה כלל מרישא לסיפא דברישא הוי מהבב"ע וע"כ פסול ובסיפא דלא הוי מהבב"ע כשר אלא ע"כ דמשום מצוה הבאה בעבירה לא הול"ל אלא דלא יצאו ידי חובתן אבל אינו ענין שיהא פסול גוף הקרבן ע"כ פריך מרישא לסיפא ומשני משום שלא הותר מכלל אצל הדיוט ע"כ פסול. ומוכח מכאן דאם היה מותר מכללו אף במהבב"ע היה כשר גוף הקרבן רק דלא נפיק י"ח. ועל פי זה מתורץ שיטת ר"ת ז"ל דלכאורה קשה שיטת ר"ת ז"ל הא ע"כ דלדידי' לא ס"ל לעולא כמסקנת הר"י ז"ל דהיכי דקני ליה לא הוי מהבב"ע דאל"כ קשה מנ"ל לעולא דיאוש לא קנה גבי מצוה הבאה בעבירה הא אדרבא דהיכי דקני ליה לא חשוב מהבב"ע וצריך להיות דקונה ולא יהיה מהבב"ע ואלא דגזה"כ הוא ואי דסבירא ליה דאפילו קונה מכל מקום הוי מהבב"ע אם קשה אמאי קאמר מנין ליאוש שאינו קונה הול"ל מנין למצוה הבאה בעבירה וע"כ דלעולא לא סבירא לי' להאי כללא דהיכי דקנה לא חשוב מהבב"ע אם כן קשה כ"ז מנין לעולא להוכיח דיאוש אינו קונה משום מהבב"ע והמצוה הבאה בעבירה מבטל הקרן אימא דלא מבטל הקנין ומכל מקום פסול משום מהבב"ע ואי דסבירא לי' גם לעולא דהיכי דקני לא חשוב מהבב"ע זה ע"כ לא סבירא ליה לעולא דאי ס"ד דסבירא ליה אם כן לפי זה ע"כ דהמצוה הבאה בעבירה לא מבטל הקרן והראיה דקא קנו ליה ולא הוי חשיב מהבב"ע וא"כ אמאי מבטל הכא הקנין כיון דסוף סוף לא משכח"ל לעולא האי כללא דהיכי דקני לא הוי מהבב"ע. אם כן מנ"ל דיאוש אינו קונה דמצוה הבאה בעבירה מבטל הקנין אימא אף על פי דקונה מכל מקום הוי מהבב"ע דהא ע"כ חד מהני סבירא לי' לעולא או דמצוה הבאה בעבירה פועל לבטל הקנין או דאף על פי דקני מכל מקום הוי מהבב"ע אם כן קשה מנין דמהבב"ע מחדש ביטול הקנין דילמא אף על פי דקנו מ"מ מהבב"ע דהא סוף סוף לא משכח"ל לדידי' ההיכי תמצא דהיכי דקני לא הוי מצוה הבאה בעבירה ועל פי דברינו ניחא דמצוה הבאה בעבירה אינה חשובה אלא שלא יצא י"ח אבל גוף הקרבן כשר זולת במקום דלא הותר מכללה אצל הדיוט אז פסול גוף הקרבן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל הנ"ל גבי מנחה מן החדש ואם הביא לא נתקדשו להיות ראוין לקרבן אבל נתקדשו להפסל ויהיה כקדשים שנפסלה עכ"ל ז"ל והוא דווקא בחדש שלא הותר מכללו אבל בשהותר מכללו אצל הדיוט אין קדוש לפסול ועולא יליף מקרא דוהבאתם גזול את הפיסח וגו' מה פיסח ל"ל תקנתא וכשהקריב פיסח הוי קדשים פסולין דאפילו הקדשי בע"מ לכתחלה ה"ה קדוש כדאיתא במס' תמורה דף ד' ע"ב עיין שם וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהל' אמז"ב. ואם כן כשהקריבו הוי קדשים פסולין וכיון דיאוש בעלמא קני והכא גם כן קני גבי הקדש ולא הוי אלא מצוה הבאה בעבירה אם כן קשה אמאי פסול הא במצוה הבאה בעבירה אינו אלא דלא נפיק ידי חובתו אבל גוף הקרבן כשר ואם כן אמאי הוי דומיא דפיסח דפסול הא במצוה הבאה בעבירה גוף הקרבן כשר היכי דהותרה מכללו והכא הותרה מכללו להדיוט דהא בהדיוט שרי כיון דיאוש קונה אלא ע"כ מדדמי לפיסח דפסול ע"כ הוא משום דלא קני לי' ביאוש. ואי דלא קנה אותו לא היה קדוש כלל אפילו לפסול אם כן היכי פסול. אבל ז"א דאינו קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל והיינו דמדייק ר"ת ז"ל רק לענין קרבן שיהא כשר להקרבה לא קנו כלומר דלא קני ליקרב אבל מכיון דיאוש קונה ע"כ קדוש ליפסל. דכל עיקר הטעם הוא דלא קני יאוש אע"ג דבעלמא קנה הוא העיקר משום דמצוה הבאה בעבירה מבטל הקנין והעבירה הוא על הקרבה ע"כ לענין הקרבה לא קני ולא קדש אבל פשיטא דקדוש לפסול וכיון דקדוש הוא ואינו כשר בהקרבה ע"כ הוי קדשים פסולין כמו בע"מ. אם כן ע"כ דלעולא דהקרבן אינו קדוש ליקרב אפילו כשיש כאן יאוש ושינוי השם מ"מ לענין מצוה הבאה בעבירה לא קני ומוכרח היא דלא קני דאי קני ומשום מצוה הבאה בעבירה לחוד היה הקרבן כשר כשהותר מכללו. וכיון דע"כ לא קני לענין מהבב"ע הרי דע"כ אף ביאוש ושינוי השם דליכא למ"ד בעלמא דלא קני מכל מקום הכא לא קני אם כן ע"כ דליכא למילף בכ"מ מקרבן דנימא כי היכי דבקרבן לא קני יאוש ה"ה בכ"מ וליכא להקשות מדחזינן בקרבן דלא קני ה"ה בעלמא דאי ס"ד דקני בעלמא למה לא יקנה גם גבי קרבן ומדחזינן בקרבן דלא קני ה"ה בעלמא ז"א דאפילו יאוש בעלמא לא קני מכל מקום עם שינוי השם קני והכא בקרבן לא קנה. אם כן ע"כ דלענין מצוה הבאה בעבירה שאני דלא קני אפילו עם שינויי השם ואם כן איכא למימר דבעלמא קני יאוש גרידה ומקרבן לא ילפינן וכ"ז הוא לשיטת עולא אבל רבא דיליף מקרבנו. ולא הגזול. וס"ל שפיר דקני להקרבן משום יאוש ושינוי השם אך מכיון שבא הקנין מחמת ההקדש הוי מצוה הבאה בעבירה. ובאמת דאינו פסול רק דאינו עולה לכתחלה ואינו עולה לרצון ושם חובה. כדאיתא בתוס' ז"ל דף ס"ו ע"ב הועתק מחילופי גירסאות בצדו דקני לי' מ"מ הורה דאינו עולה משום מצוה הבאה בעבירה ורק דאינו עולה אבל אינו פסול גוף הקרבן והיכן מצינו מקרבנו ולא הגזול. דפסול בדיעבד גוף הקרבן וא"כ אינו אלא משום מצוה הבאה בעבירה ולעולם דקני ליה ביאוש ושינוי השם כמו בעלמא וע"כ פריך שפיר דאי ס"ד דיאוש קני בעלמא יקנה ג"כ כאן ולא יהיה מצוה הבאה בעבירה ול"ל דקרבן חידוש הוא דהא אפילו דיאוש בעלמא לא קני מ"מ עם שינוי השם קני והכא לא קני ז"א דהא הכא קני גם כן כמו בעלמא ואי ס"ד דיאוש בעלמא קני יקנה ג"כ כאן ולא יהיה מהבב"ע אלא ע"כ דיאוש בעלמא לא קני. וע"כ לא קני כאן וש"מ דיאוש לא קני משא"כ לעולא קרבן חידוש הוא ולא קשה מבכ"מ אקרבן. ודו"ק:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>