עריכת הדף "תוספות הרי"ד/גיטין/ז/ג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|מהיום}} ולאחר מיתתי אינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת פי' המפרשים ז"ל כלומר גט ואינו גט כגי' הבבלי.''' ונוסח המשנה בירושלמי הוא דלא כנוסחת הבבלי. ונראה לפענ"ד דכן הוא בע"כ. דהנה כבר הקשה הרשב"א ז"ל במס' קידושין דף ס' על ר"י דס"ל דהוי קידושי שיור היך תנינן במתניתין מקודשת ואינה מקודשת בשלמא למ"ד ספק תנאי ספק חזרה ניחא משא"כ לר"י הוי קידושין ודאים הוא לשניהם ומסתברא לר"י לאו מקודשת ואינה מקודשת ודאית קאמר אלא מקודשת לשניהם ואינה מקודשת לשני לבדו. עכ"ל ז"ל עיי"ש ובדף ס' ע"א גרסינן מתיב ר"ח מהיום ולאח"מ גט ואינו גט כו' אלא לר"י כל גיטא דמשייר לאו כלום היא יבומי נמי תתיבם וכו' אלא אמר אביי גזירה משום מהיום כו' עיי"ש הרי דחלוק קידושין מגיטין אליבא דר"י דבקידושין מקודשת קידושי ודאי ואילו בגירושין לא הוי כלל גט אלא משום גזירה דרבנן לפיכך גי' הירושלמי במתניתין לשיטת התלמודא בירושלמי ההיא רק לשיטת ר"י לחוד גבי גט מהיום ולאח"מ אינו גט ומ"מ אם מת חולצת ולא מתיבמת והוא משום גזירה דרבנן ודוק:

'''{{עוגן1|אר"י}} רבנן ורבותינו מתיבין כו' עיי' בדברינו בפנים.''' ועי"ז יתבאר לנו היטב שיטת רש"י ז"ל בדף ע"ד ע"א דגרסינן שם אר"ז כי הוינן בבבל כו' אשכחי' לר"א דקאמר משמי' דר"י הכל מודים באומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא במהיום ולאח"מ פרש"י ז"ל דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי או חזרה הוי. ולרבי תנאה הוי עכ"ל ז"ל וכתב הרשב"א ז"ל בשם התוס' ז"ל דקשה לשיטת רש"י ז"ל דהא אנן קיימינן בדר' יוחנן ור"י אית לי' במס' קידושין דף ס' דטעמא דרבנן היא דהוי קידושי שיור ובדין הוא דמצי להתיבם אך אינה מתיבמת משום גזירה כדאיתא שם א"כ קשה למה פירש הכא משום ספק תנאי ספק חזרה. וזהו באמת קושיא עצומה אולם לפי הירושלמי הזאת דמבואר דמהיום היא ע"מ יתפרש היטב דהא בסוגיא הזאת מביא הגמ' ראי' דכו"ע ע"מ כאומר מעכשיו דמי מהא דתניא מהיום ולאח"מ גט וא"ג רבי אומר כזה גט כפרש"י ז"ל דהיא ראי' דבע"מ מודי. וטעמא דרבנן משום דע"מ הוי כאומר מעכשיו ומהיום הוי כאומר ע"מ רק דמספקא לן שמא הוי חזרה וחזר מן ע"מ ורצונו דווקא לאח"מ. ואי ס"ד דע"מ גופי' ספוקי מספקא לן כרב יהודא שמא הוי מעכשיו או לא הוי מעכשיו למה נחלקו במהיום והספק היא שמא חזר מן ע"מ הא אפילו בע"מ גופי' דלא הוי ספק חזרה ג"כ הוי ספק בעיקר ע"מ אי הוי מעכשיו או לא. וא"כ למה קמשמע לן הברייתא לחדש על המשנה הפלוגתא דרבי לרבותא דלא הוי חזרה. לאשמועינן רבותא לרבנן בע"מ גופי'. והוי ילפינן מהיום מכ"ש דהוי רק ספק גירושין ואי משום שלא תימר דלא הוי גירושין כלל זה ידעינן ממתניתין וכדאיתא בתוס' ז"ל ד"ה אדמיפליגי ועיי' במהרש"א ז"ל עיי"ש וא"כ אימת שייך זאת הנפ"מ כשהטעם דרבנן הוא משום ספק אי חזר בי' מע"מ או לא והוי ספק גירושין ע"כ הוי ראי' דע"כ ס"ל דע"מ כמעכשיו דמי דאי ס"ד דבע"מ גופי' מספקי להו אי כמעכשיו או לא. הו"ל למיתני הדין הזה בע"מ וידעינן ק"ו למהיום. אבל אי נימא דטעמא דרבנן הוא. משום דמהיום הוי שיור ולא הוי ע"מ כלל א"כ הוי פלוגתא אחריתי אם מהיום הוי ע"מ כל עיקר או לא ולא שייך למילף מהיום מק"ו מע"מ דהא בע"מ הוי ספק גירושין ומהיום לא הוי' גירושין כלל. והיכי שייך למביא ראי' דע"כ רבנן ס"ל דע"מ הוי מעכשיו דאי ס"ד סיפוקי מספקינן לי' ליתני הדין בע"מ לחוד בלא מהיום והוי נמי הך דינא דהוי ספק אם היא מעכשיו או לאח"מ ז"א דהא הכא דין אחריתי הוא בפי' דמהיום אי הוי ע"מ כל עיקר או דפירושו שיור ולא הוי גט כלל רק משום גזירה והיכי שייך למימר דאותו פלוגתא דפליגי רבי ורבנן במהיום אי הוי גירושין גמורים אי לא הוי גירושין כלל. אלא מדרבנן יפלגו בדין אחר בע"מ דלרבי הוי גירושין ודאים ולרבנן הוי ספק גירושין מאי שייכות הוא זל"ז דהא ענין אחר הוא ודין אחר ולא בגירושין ודאי וגירושין ספק מן התורה ז"א אלא בגירושין מן התורה או מדרבנן והיכי שייך למימר למביא ראי' דע"כ לא פליגי רבנן על רבי בע"מ דאל"כ במקום דמיפליגי בפלוגתא אחרת בדין אחרת במקום זה לפלוגי בדין הזה וידעינן דין זה בק"ו דז"א כיון דהוי דין אחר ולא שייך הדין אחרת לדין הזה לדון ק"ו א"ו ברור דמיפליגי בפלוגתא הזה בע"מ דמהיום וס"ל לרב יהודא ובבבל דרבנן דפליגי על רבי בע"מ דמהיום הוא דלרבי הוי ע"מ כאומר מעכשיו ולרבנן מספקא להו אי הוי ע"מ כמעכשיו או לאחר מיתה ופליגי בע"מ דמהיום דרבנן פליגי על ע"מ גופי' דמספקא לן אי הוי כמעכשיו או לא. וס"ל לרב יהודא דמספקא להו רק בתנאי דע"מ גופי' שמא היא לאחר מיתה ולא מעכשיו כדגרסינן ולרב יהודא דאמר בע"מ פליגי ולא גרסינן נמי [כגי' הרשב"א ז"ל דע"מ נמי פליגי'] ע"ז מהדר ר' אסי משמי' דר"י דז"א דלא פליגי רק משוס מהיום. וזהו הפי' של לא נחלקו כמו בכל מקום דבאותו ענין לא נחלק כך אלא כך. ודוגמא לא נחלקו ב"ש וב"ה שמוליכין את הסולם משובך לשובך כו' במס' ביצה דף י' עיי"ש הפי' דבענין שובך דנחלקו לא נחלקו באופן זה אלא באופן זה וה"נ דכותי'. לא נחלקו בע"מ רק בע"מ דמהיום בזה ס"ל לרבנן דספק הוא אם מעכשיו או לאח"מ כדפירש"י ז"ל במס' קידושין דף ס' לא נחלקו כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אלא במהיום ולאח"מ עכ"ל ז"ל פי' דבמה דנחלקו רבנן אם היא מעכשיו או לאח"מ הוא רק במהיום אבל בע"מ לחוד. מודי ע"כ דהוי מעכשיו ומביא ראי' דהא תניא מחלוקתן רק בע"מ דמהיום ואי ס"ד דבע"מ לחוד נמי פליגי בהאידינא ליפליגי בע"מ לחוד לרבותא דרבנן כנ"ל וידעינן האי דינא בק"ו על מהיום:

והא דבאמת ס"ל לר' יוחנן דלרבנן הוי רק גירושי שיור ולא הוי גט כלל הוא לאו לר' אסי משמי' דר' יוחנן. כי זה הדיוק מדברי ר' יוחנן דס"ל דהוי שיור הוא רב משרשיא ברי' דר"א. כדגרסינן במס' קידושין דף ס' ע"א וכן אמר ר' אסי אר"י אפילו קידושי מאה תופסין בה. א"ל רב משרשיא ברי' דר"א לר"א אסברה לך טעמא דר"י שוי נפשי' כשרגא דליבני כו' וכפירש"י ז"ל דהוא מסבר לר' אסי דר"י לאו משום ספק תנאי ספק חזרה קאמר ומשמע להאי תנאי ולהאי חזרה ז"א אלא שיש צד קידושין ומדייק מלשון תופסין. אבל רב אסי גופי' לא קאמר משום ר"י דהוי משום שיור אלא משום ספק תנאי ספק חזרה. ומתבאר לנו מן הירושלמי הזאת דמהיום ולאח"מ דפליגי רבי ורבנן הוא כל האומר ע"מ ויש ספק בפלוגתתן או דפליגי בע"מ לחוד ג"כ אי הוי כמעכשיו או לא אי דווקא בע"מ דמהיום משוה ספק חזרה. וזהו שיטת רש"י ז"ל דבר"ה אמר רבי ה"ל לרב יהודא ובבבל דרבנן פליגי עלה וס"ל דלאו כמעכשיו דמי היא הפליגתא דמהיום ולאח"מ דהוי כאומר ע"מ וגי' רש"י ז"ל ולרב יהודא דאמר בע"מ פליגין ולא גרס נמי. ור"י ס"ל דלאו משום דפליגי בע"מ לחוד דמספקא להו אי הוי כמעכשיו ז"א אלא בע"מ דמהיום משום דהוי ספק חזרה. ואדרבה מוכח מזה דהוי כמעכשיו בע"מ לחוד ע"כ מביא ראי' מזאת הברייתא גופי' דלא פליגי רק במהיום ומשום דהוי ספק חזרה הא לא"ה הוי מעכשיו. אבל שיטת התוס' ז"ל דהא דגרסינן והתניא אינו מביא ראי' להדין דע"מ במעכשיו דמי לרבנן ז"א אלא דבבבלי הוינן אמרינן דרבנן פליגי על רבי בע"מ כן היתה קבלה בידם. וגירסתם ולרב יהודא דאמר בע"מ נמי כגי' הרשב"א ז"ל ור"י פליג ע"ז וס"ל דלא אשכחן שום פלוגתא בין רבי ורבנן אי הוי מעכשיו או לא אלא בדבר אחד מהיום ולאח"מ בזה מצינו פלוגתא דרבי ס"ל דהוי מעכשיו ורבנן ס"ל דלא הוי מעכשיו אלא שיור היא אבל לא מצינו שום פלוגתא במקום אחר בענין אי הוי כמעכשיו או לא בין רבנן ורבי אלא בענין מהיום ולאח"מ. והתניא מהיום ולאח"מ כו' פי' דהגמ' מביא ראי' הא דאמר ר"י דיש פלוגתא בין רבי ורבנן במהיום ולאח"מ דתניא בתוספתא כן דנחלקו רבי ורבנן בזה אבל לא דהוא ראי' דבע"מ מודו רבנן לרבי דהוי כמעכשיו. דאל"כ ליפליגי בע"מ והוי ידעינן האי דינא בק"ו למהיום ז"א דהא לר"י אין ראי' כנ"ל דהא לא מצינן למילף ק"ו מהיום מן ע"מ דזה דינו כך וזה דינו כך דילמא בע"מ הוי ספק גירושין ובמהיום הוי ודאי אין גט כלל כנ"ל. ולא פריך רק על רב יהודא לפליגי בע"מ דהוי ספק חזרה והוי ספק גירושין ע"כ ליפליגי בע"מ לחוד דהוי ג"כ ספק קידושין והוי רבותא יותר דהוי ספק גירושין אפילו בלא ספק חזרה וידעינן בק"ו דכן הדין במהיום. אבל והתניא דמביא ראי' לר"י אין שום ראי' דבע"מ מודי רבנן דהוי מעכשיו כנ"ל. אלא דמביא ראי' דכן מצינו כדאמר ר"ז דפליגי רבי ורבנן במהיום. אבל רש"י ז"ל דמפרש דהא דרב יהודא והוינן בבבל דהוינן אמרינן דרבנן פליגי על רבי היא לא קבלה בידם כן אלא דילפינן מהיום ולאח"מ כנ"ל בירושלמי. ע"כ והתניא היא לראי' דמודו רבנן בע"מ דל"ל דמביא ראי' לר"י דמצינו דרבי ורבנן פליגי בזה. ז"א דהא לזה אין צריך ראי' כלל דהא רב יהודא והוינן בבבלי אמרינן כו"ע ידעי מזאת הברייתא כי זהו גוף הפלוגתא שבין רב יהודא והוינן בבבל לבין ר' יוחנן ע"כ דהיא ראי' וע"כ דהיא ספק תנאי ספק חזרה כנ"ל ולפיכך פירש"י ז"ל והתניא בניחותא דשמעינן מינה מדאיצטריך לאפליגי בהא מכלל דבע"מ מודו אליבא דר' יוחנן. ותלי בגי' הגמ' דגרסינן ולרב יהודא דאמר בע"מ פליגי ולא גרסינן נמי משום דלרב יהודא זהו כל עיקר הפלוגתא דמהיום הוא באם ע"מ הוי כמעכשיו או לא וכן גי' רש"י ז"ל אבל התוס' ז"ל והרשב"א ז"ל גרסי ולר"י דאמר בע"מ נמי פליגי ע"כ דלא ילפינן הא ממהיו' ולאח"מ אלא קבלה הוא בידם כך וכנ"ל ודוק. אוף אנא אית לי אם עיקר. בזה יש להבין היטב שיטת רש"י ז"ל במס' גיטין דף ע"ב ע"ב קמ"ל דלא רבי סבר לה כר' יוסי ולא ר' יוסי סבר לה כרבי. רבי לא סבר לי' כר' יוסי דקתני כזה גט למעוטי דר"י ור"י ל"ס כרבי. דקתני כזה גט למעוטי דרבי. דרבי יוסי מאי הוא דתנן כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש. כתבוהו בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש אינו גט ר' יוסי אמר כזה גט ופירש"י ז"ל וז"ל ז"ל דקתני כזה גט ר' יוסי גבי תנאי לקמן וע"כ למעוטי אתא ולא אשכחן דמעטי' אי לאו הא דמהיום ולאח"מ ולאשמועינן דאע"ג גבי מתנה כשר דהתם היא דה"ק לי' גופה מהיום ופירי לאח"מ אבל בגט כיון דלאו לשון תנאי הוא הוי לי' ספק תנאי ספק חזרה עכ"ל ז"ל ודבריו ז"ל צ"ב גדול למה צריך לן כ"ז האריכות ולאשמועינן אתא דאע"ג גבי מתנה כשר מאי בעי רש"י ז"ל בזה. ולמה לא קאמר גבי לאפוקי מדר' יוסי ג"כ כן דאתא לאשמועינן. אולם לפ"ז ניחא שפיר דהנה בבבלי קאמרינן טעמא דרבותינו היא כדר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאומר מהיום. ואילו בירושלמי אמרינן בטעמא דרבותינו משום דאם עיקר והנה ר' יוסי דס"ל גבי מתנה דהוי בלא מהיום כמו מהיום משום דזמנו של שטר מוכיח עליו וטעמא דר' יוסי גבי כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי כו' הא התם לא הוי זמנו ש"ש מוכיח עליו דהא לא מסר לי שום שטר. וע"כ דלאו משום זמנו של ש"ש מוכיח עליו כדמוכח בהדיא דף ע"ו עיי"ש דברישא הוי הטעם דר"י משום דזש"ש מוכיח עליו. ובסיפא הוא משום דלא אמר אם לא באתי כתבו ותנו ורבנן לא שנא הכי והכי. ובודאי אם אמר כתבו ותנו לאחר י"ב חודש. ולא אם לא באתי פשיטא דאינו יכול לכותבו עד לאחר י"ב חודש ופשיטא דכזה גט ממעט דבר מתוכו כמו בכזה דרבי דמיירי במהיום ממעט היכי דלא אמר מהיום אלא לאחר מיתה כן נמי כזה דר' יוסי ממעט ג"כ דבר מתוכו דווקא באמר אם לא באתי לאחר י"ב חודש אבל באמר לאחר י"ב חודש לא יכתבו וזה פשיטא ול"ל למעוטי הלא האחר זה פשיטא דאינו מעכשיו דהא לא שייך כאן זמנו ששט"מ עליו וע"כ דממעט לאחר אחרת לומר לך דלאחר לא מהני כלל בגט אפילו במוסר גט גמור דהוי זמנו שש"מ עליו דמהני במתנה אליבא דר"י מ"מ בגט לא מהני וממילא נתמעט הדין דרבי באומר מהיום אם מתי דהא לר' יוסי בלא מהיום נמי כמהיום דמי ולא מהני לר' יוסי באומר לאחר בגט כלל. וע"כ דממעט לאחר במקום דיש לומר דזשש"ט מוכיח דמהני לר' יוסי גבי מתנה והכא בגט לא מהני. וממילא נתמעט הא דרבי באומר מהיום ולאח"מ דלא מהני ודוק:

'''{{עוגן1|אף}} בגט שיחרור כן כו' אף בהפקר כן שדה מופקרת מעכשיו לאחר ל' יום כו' ע"ד דרבנן אינה מופקרת.''' המלמ"ל ז"ל הקשה בפ"ה מה' עבדים למה לא אמרינן גבי הפקר גוף מהיום ופירי לאח"מ וכן הקשה בקצוה"ח ז"ל סי' רנ"ח דלפירש"י ז"ל למ"ד חזרה הוי הפי' של תנאה וחזרה. למ"ד תנאה הוי אם לא אחזור לאחר ל' יום א"כ מנפ"מ בין תנאי לחזרה. למ"ד תנאה הוי לא הוי שיחרור אם חזר בי' תוך ל' כיון שהתנה אם לא אחזור וכן בהפקר ואם לא חזר תוך שלשים אף לרבנן נמי כל שלא חזר שיחרורו שיחרור והפקרו הפקר וגבי שיחרור נפ"מ בנקרע השטר תוך ל' אבל אכתי תקשה מהפקר יל"ע עכ"ל ז"ל עיי"ש וקושית המל"מ ז"ל מן הפקר למה לא אמרינן גופה מהיום ופירי לאחר ל' מתרץ יפה בשם הרשב"א ז"ל אף בגט שיחרור כן כו' אף בהפקר כן שדה מופקרת מעכשיו לאחר ל' יום כו' ע"ד דרבנן אינה מופקרת. המלמ"ל ז"ל הקשה בפ"ה מה' עבדים למה לא אמרינן גבי הפקר גוף מהיום ופירי לאח"מ וכן הקשה בקצוה"ח ז"ל סי' רנ"ח דלפירש"י ז"ל למ"ד חזרה הוי הפי' של תנאה וחזרה. למ"ד תנאה הוי אם לא אחזור לאחר ל' יום א"כ מנפ"מ בין תנאי לחזרה. למ"ד תנאה הוי לא הוי שיחרור אם חזר בי' תוך ל' כיון שהתנה אם לא אחזור וכן בהפקר ואם לא חזר תוך שלשים אף לרבנן נמי כל שלא חזר שיחרורו שיחרור והפקרו הפקר וגבי שיחרור נפ"מ בנקרע השטר תוך ל' אבל אכתי תקשה מהפקר יל"ע עכ"ל ז"ל עיי"ש וקושית המל"מ ז"ל מן הפקר למה לא אמרינן גופה מהיום ופירי לאחר ל' מתרץ יפה בשם הרשב"א ז"ל דאי אפשר שיהא השדה הפקר ופירות לבעלים עכ"ל ז"ל ובקצוה"ח ז"ל כתב הטעם משום דהפקר בעינן דומיא דשמיטה שיהא מופקר לכל עיי"ש:

'''{{עוגן1|ולא}} אבין דבריהם ז"ל דמאי מקשה הקצוה"ח ז"ל דמאי נפ"מ בין תנאה לחזרה לגבי הפקר.''' לכאורה י"ל דנפ"מ בזכה בו ראובן ומכר לשמעון אם תנאי הוי הוי למפרע של ראובן ומכירתי מכירה. ואם חזרה הוא לא זכה לא ראובן המוכר ולא שמעון הלוקח משום דלא עשה חזקת קנין לאחר ל' והקנין שעשה בתוך ל' לאו כלום הוא כיון דלא הי' הפקר אז. ומאי דגרסינן ע"ד דרבנן אינה מופקרת הוי כמו שפירש המל"מ ז"ל. גבי' ע"ד דרבנן אינה גט אין הכונה דאינו גט כלל אלא הכונה דאינו גט גמור משום דמספקא לן כמו גבי גט אשה עכ"ל ז"ל עיי"ש אבל משום הא לא איריא דשפיר מקשה הקצוה"ח ז"ל בשלמא בגט שפיר שייך אינו גט גמור דהוי ספק שמא הוי גט אי לא הוי גט כלל משא"כ בהפקר היכי שייך לומר דאינו הפקר כלל הא עכ"פ הוי ההפקר הפקר אלא נפ"מ לענין זכית ראובן אבל בגט אם נקרע תוך ל' לא הוי גט כלל אבל באמת לא אבין כלל כל קושיותיהם ז"ל וכן הא דמקשה המל"מ ז"ל הא אפילו ספק תנאי ספק חזרה ג"כ העבד מוחזק בעצמו והוי תומ"י ב"ח והקצוה"ח ז"ל מאריך לתרץ קושיתו:

ובאמת לא אבין כלל הא הירושלמי ס"ל כר' יוחנן דשיורא הוי ובגירושין אין כאן גט כלל כדאיתא במס' קידושין דף ס' עיי"ש ירק משום גזירה דרבנן לבד אינה מתיבמת משום גזירה דמהיום אם מתי דהוי גט ולא שייך זאת רק באשה לענין יבום דאם אתה אומר תתיבם במהיום לאחר מיתה אתא נמי למימר דתתיבם גבי מהיום אם מתי. ממילא בעבד דלא שייך יבום לא הוי גט כלל ובעבד ע"כ אין שייך לומר דגזרינן מהיום לאחר מיתה משום מהיום אם מתי דיהא קצת גט שיחרור לאסרו בשפחה דא"כ קשיא קושית הגמ' ולגזור נמי מהיום אם מת דיהא אסור בב"ח משום מהיום ולאחר מיתה ובזה לא שייך תירוצא דגמ' שם א"ו דלא הוי גט כלל. ואף דמיירי במהיום ולאחר ל' ובאחר ל' שפיר הוי גט כדאיתא בתוס' ז"ל במס' קידושין דף ס' דכל עיקר דלא הוי גט בגט שיור הוא משום דקאמר לאח"מ ואין יכול לגמור. ובקידושין ג"כ כה"ג אילו אמר לאחר מיתה לא הוי קידושין כלל רק באומר לאחר ל' ואז גם בגירושין מהני ועיי' ברשב"א ז"ל שם דמסיק דלשיטת הירושלמי במס' קידושין האי קידושי שיור הכונה דהוי התחלה מהיום והגמר לאחר ל'. אבל לשיטת הבבלי הוא דלא נגמר יותר רק הוי קנין כל דהוא ונתפס קידושי מאה בקנין כל דהו והנ"מ בקידושין אבל גירושין כל דהוא ליתא ור' יוחנן ס"ל כאיבעיא דר' אבא עד כאן לא אמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם בקידושין קנין כל דהוא עיי"ש ברשב"א ז"ל מ"מ שפיר ניחא ממנפ"ש אי נימא דהוי התחלה וגמר ניחא ואי נימא דקנין כל דהוא ניחא דאי הוי התחלה וגמר הוי כמו באי ספק תנאי ספק חזרה דהוי נפ"מ כשלא חזר בו לענין אם נתקרע הגט או שנאבד בתוך ל' דאי הוי ספק תנאי ספק חזרה לא הוי גט כלל כדכתב הקצוה"ח ז"ל גופי' ולפ"ז למ"ד דהוי שיור אם נקרע בתוך ל' ואינו יכול להגמר פשיטא דלא הוי גט שיחרור כלל וע"כ לא קשה קושית המל"מ ז"ל דהא העבד מוחזק ואפילו כשנתקרע הגט כיון דהעבד מוחזק בעצמו להוי גט משום ספיקא דתנאה ז"א כיון דלא הוי שום ספק אלא ודאי שיור וצריך להיות נגמר לאחר ל' וכיון שנתקרע הגט ולא אתא לידי גמר אין זה גט כלל כדכתב הרשב"א ז"ל להך שיטה דהוא משום התחלה וגמר אם לא באה לידי גמר כגון דקדש אחר קידושין גמורין נפקע קידושין הראשונים או שנקרע השטר בתוך ל' לא הוי קידושין כלל וא"כ כיון דע"כ מיירי הנפ"מ בנקרע הג"ש בתוך ל' פשיטא דאין כאן גט שיחרור כלל ולא קשה קושית המל"מ ז"ל דהעבד מוחזק בעצמו וממילא לא קשה מהפקר ג"כ כיון דלא חזר בתוך ל' למה לא הוי הפקר ז"א דהא כמו שכתב הרשב"א ז"ל גופה מהיום ופירי לאחר ל' משום דלא אפשר שיהא השדה הפקר ופירות לבעלים ופי' הקצוה"ח ז"ל גופי' הטעם משום דכל עיקר דילפינן הפקר הוא משמיטה ונטשתם יש לך נטישה אחרת שהיא כזו וצריך להיות כמו בשמיטה הפקר לגמרי ובלא"ה לא מצינו דהוי הפקר כיון דלא הוי דומיא דשביעית נטישה גמורה א"כ לפ"ז ממילא לא משכח"ל הפקר בשביעית דהנטישה דשביעית נגמר תומ"י בב"א אבל לא נמשך ההפקר ל' יום דביום ראשון הוי התחלה ולאחר ל' נגמר וז"פ ולהך שוטה דשיור הוא בלא גמר ולא יוגמר עוד רק דבקידושין סגי בקנין כל דהוא. ובגיטין לא מהני משום דבעינן כריתות כנ"ל א"כ ממילא אין כאן ג"ש כלל בלאחר ל' כמו בלאחר מיתה כנ"ל. וכן לא הוי הפקר דבעינן נטישה גמורה:

כ"ז יש לומר לפי דבריהם ז"ל אבל לאחר העיון נראה לפענ"ד לתרץ קושית הקצוה"ח ז"ל מהפקר וכן הקושיא שהקשה הקצוה"ח ז"ל על הרמ"א ז"ל בשו"ע ח"מ סי' רנ"ז דפסק דהמקדיש נכסיו מהיום ולאחר ל' לא קדיש כלל וכן מצאתי בתשו' הגאון רע"א ז"ל סי' קמ"ב קמ"ג קמ"ד דמפלפל בהאי הגהת רמ"א ז"ל דנובע מקורו מתשו' הרשב"א ז"ל סי' תקס"ג דכתב שם ז"ל ז"ל אבל הקדש בד"ה אינו כן שאני סבור שהמקדיש שדהו לבד"ה מעכשיו ולאחר מ' או לאחר שלשים לא אמר כלום לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה קי"ל גופי' קני מהיום ופירי לאחר מיתה. אבל לגבוה ותקדש אי אפשר לומר כן לפי שאי אפשר שהאילן של הדיוט יונק משדה הקדש אלא א"כ שייר מקום היניקה וראי' מהאי שילהי דהמוכר את הבית כו' כו' וא"ת מה ראית לבטל כל ההקדש מפני שיור זה אדרבה נבטל השיור מפני ההקדש. ולא היא הקרקע בחזקת בעלי' קיימת וכיון שאתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מארי' וכדגרסינן בירושלמי בפלוגתא דרבי ורבנן באומר ז"ג מהיום ולאחר מיתה דרבי סבר מגורשת דתנאה הוי ורבנן סברי דמגורשת ואינה מגורשת דספיקא הוי אי תנאה הוי אי חזרה הוי וגרסינן התם בירושלמי הבקיר מעכשיו ולאחר ל' יום ע"ד דרבי מובקרת ע"ד דרבנן אינה מובקרת כלומר אי אפשר שיהא השדה הפקר והפירות לבעלים. וכיון שכן הרי ההפקר בטל לגמרי. ואע"ג דגבי גט מגורשת ואינה מגורשת לא דמי דהתם אילו הי' תנאי הי' מועיל ואפילו חליצה לא בעי וכיון דמספקא לן אי תנאי הוי אי חזרה הוי הילכך חולצת ולא מתיבמת. אבל הכא דאפילו תנאי לא יועיל ואתה צריך לבטל אאד מהם ואוקי ממונא בחזקת מארי' וכדאמרונן בירושלמי שכתבנו עכ"ל ז"ל ומזה פסק הרמ"א ז"ל דבהקדש מעכשיו ולאחר ל' יום לא קדוש כלל. וקשה הא אפילו נימא דבמקדיש לאחר ל' יבול לחזור בו קודם ל' עיי' בר"נ ז"ל נדרים דף כ"ט ע"ב אבל מ"מ כי לא חזר בי' הוי הקדש. וכתב הגרע"א ז"ל דע"כ כונת הרשב"א ז"ל באמת רק דיכול לחזור תוך ל' והכי קאמר דאם היינו מפרשים דתנאי הוי הי' הדיוק דחזרה לא מהני דתנאי הי' אם יחי' לאחר ל' כמו דס"ל להרשב"א ז"ל בתשו' סי' תש"ז בקידושין מעכשיו לאחר ל' דהתנאי רק אם יחי' אבל לא על חזרה דלא כפירש"י ז"ל עיי"ש רק כיון דהוי ספק תנאי ספק חזרה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרא קמא. ושמא חזרה הוי ואם חזר בו והוי כאומר לאחר ל' לחוד ואם חזר בו קודם ל' מהני. אבל על הרמ"א ז"ל קשה דכתב דלא קדיש כלל ולא מהני ההקדש קשה. עכ"ל הגרע"א ז"ל. ובפירוש הכונת הרשב"א ז"ל פירש הגרע"א ז"ל בסי' קמ"ב וז"ל ז"ל עיי"ש הטעם כיון דאי אפשר בהקדש לדין גופא מהיום ופירי לאחר ל' יום דא"כ ינקי מהקדש וממילא הוי כמו בגט במהיום ולאח"מ דהוי ספק תנאי וספק חזרה וספק הקדש אוקי ממונא בחזקת מרא. זהו תמצית דברי הרשב"א ז"ל עיי"ש עכ"ל הגאון רע"א ז"ל:

ולא אבין לפ"ז למה לי' להרשב"א ז"ל להביא ראיתו מירושלמי הזה הא בזה דאוקי ממונא בחזקת מרא הוא מבואר בכ"מ. והא דאי איפשר שיהא הדיוט יונק משדה הקדש הוא ג"כ דין מבואר במס' ב"ב דף ע"ב שמביא הרשב"א ז"ל. ועוד לשון הרשב"א ז"ל דכתב לא דמי דהתם אילו הי' חנאי הי' מועיל כו' ואזלינן לחומרא וכו' משא"כ הכא דאפילו תנאי איני מועיל ואתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מרא וכדאיתא בירושלמי שכתבנו עכ"ל ז"ל דברים הללו צריך ביאור ע"פ כונת הגרע"א ז"ל ולשון הרשב"א ז"ל בתשו' ההיא ראיתי בדפוס ישן ג"כ אות באות בלשון הזה. ונראה לפענ"ד דה"פ בתשו' הרשב"א ז"ל ושפיר פסק הרמ"א ז"ל. דהנה הרשב"א ז"ל מפרש ג"כ כפרש"י ז"ל דהתנאי הוא באם שלא יחזור בו. והא דהרשב"א ז"ל מפרש דהתנאי הוא באם יחי' ל' יום המעיין בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תש"ז כתב שם ורבותי ז"ל פירשו שאין בכלל זה אלא בכלל משמעות הלשון אם יקימנו ד' ויחי' עד ל' יום לומר שאם מת בתוך ל' לא תהא זקוקה ליבום עכ"ל ז"ל עיי"ש הרי דדווקא בקידושין מפרש כן הרשב"א ז"ל משום דלומר דאם מת בתוך ל' יום לא תהא זקוקה ליבום אבל בגירושין ובכל דבר הוי נמי כשיעת רש"י ז"ל דהתנאי הוא אם לא יחזור. והנה בפירוש ספק חזרה הוא משמעות דמעיקרא אמר מהיום ואח"כ חזר בו ורוצה שיתחילו הגירושין לאחר ל ויש עוד משמעות דלאו דחוזר בו מהתחלת הגירושין דיותחלו לאחר ל'. ז"א אלא דהא דקאמר מהיום אינו חוזר אך חוזר דרוצה דעד ל' יהא לו יניקה ממנה ורוצה דלאחר ל' תצא מרשותו לגמרי אף למע"י ועד ל' יהא המע"י שייך לו ומי יאמר לן דחוזר מכל עיקר התחלת גירושין דילמא חוזר על מע"י עד ל'. וכן בהפקר מי יאמר דחוזר על עיקר התחלת ההפקר דיהא לאחר ל' דילמא אינו חוזר עד ל' רק על הפירות וכיון דהרשב"א ז"ל מפרש ג"כ התנאי בעלמא חוץ מקידושין התנאי היא על חזרה. וע"כ קשה לו הירושלמי הזה מאי נפ"מ בין תנאי לחזרה ממנפ"ש אי חזר בו גם לרבי לא הוי הפקר ואי לא חזר בו גם לרבנן הוי הפקר. וע"כ מפרש דיש חשש בחזרה שמא חזר על הפירות עד ל' ולא דחזר בי' על התחלת ההפקר ז"א אלא דחזר על הפירות שיותחלו לאחר ל' וכיון שכן לא הוי הפקר כלל דהא אינו קובע זמן לאחר ל' שיותחל ההפקר ז"א אלא עיקר ההפקר מתחיל מהיום ואינו חוזר מזה רק מן הפירות הוא חוזר ונמצא דגוף מהיום ופירות לאח"מ וזה אי אפשר וכדכתב הרשב"א ז"ל. בלשונו ז"ל. ע"ד דרבנן אינו הפקר כלומר שאי אפשר שיהא גוף השדה מופקר ופירותיו לבעלים וכיון שכן לא הוי הפקר כלל:

ובזה ניחא לי מאוד בהא דכתב הרשב"א ז"ל במס' קידושין דף ס' ע"א בד"ה חזרה הוי כלומר אינו רוצה שיחולו הקידושין מעכשיו אלא לאחר ל' יום וא"ת והא כל תכ"ד כדבור דמי חוץ כו' וקידושין י"ל דלאו חזרה ממש קאמר אלא כעין חזרה קאמר לומר דמספקא לי' דילמא ה"ק מעכשיו אני נותן לך המעות ולא יחולו הקידושין עד לאחר ל' יום ומפני שלשון לאחר כו'. תירץ ב' דבואמר קודם נתינת המעות מהני כו' עיי"ש ולכאורה קשה תירוץ הראשון דהכונה מהיום הוא על הנתינה א"ב בגט שכותב בתוך הגט מהיום ולאחר מיתה קשה הא התם ליכא למימר דהכונה הוא על הנתינה הא הגט הוא על גוף הכריתות ונתינה היא עושה בידו ולא בכתבו אבל לדברינו שפיר ניחא דבגירושין לא קשה כלל קושיתו האיך חוזר בו ז"א דמנלן דחוזר על גוף הכריתות כמו דמפרש חזרה דקידושין דאינו רוצה שיחולו עכשיו אלא לאחר ל' ז"א דהא גבי גירושין י"ל דחוזר רק מן מע"י עד ל' אבל עיקר הגירושין רוצה שיחול מעכשיו וא"כ לא קשה כלל האיך יכול לחזור ז"א דהא היא רק עמי"ד ולא הוי חזרה ממש ג"כ אלא כמו במתנה מהיום ולאח"מ דהוי גוף מהיום ופירי לאחר ל' דזה לא הוי לא תנאי ולא חזרה ונמצא הכריתות בטל מעליו משום שלא מצינו אשה נשואה לזה ומעש"י לזה כדאיתא בירושלמי. והנה בהא דאיבעיא לן במס' ב"ב דף קמ"ח בשכ"מ שהקדש נכסיו ונשאר בתיקו הוי מחלוקת הראשונים ז"ל בפסק הקדש אם אזלינן לחומרא או לקולא. ונוכל לומר דהרשב"א ז"ל בשיטת המחמירין בספק הקדש רק במקום דליכא ספק אלא דבר ברור שהקדיש גופה מהיום ופירי לאחר ל' דזה דבר שאי אפשר ולא ידעינן מי מבטל את מי או הפירות מבטל להגוף או הגוף מבעל את הפירות וזה לא שייך לס' הקדש. ע"ז מחדש הרשב"א ז"ל דאמרינן כיון שאתה צריך לבטל דבר אחד אמרינן קרקע בחזקת בעלי' עומדת ונתבטל הגוף מפני שיור הפירות. ולא נפיק מרשותו רק בדברים ברורים בלא פיקפוק. וזה איך ללמוד ממקום אחר רק מהאי ירושלמי ההיא דהפקר כמו שכתבנו לעיל דלפיכך לא הוי הפקר לרבנן אף שלא חזר בו. ומדייק הרשב"א ז"ל בלשוני ז"ל משום דאי אפשר שיהא השדה מופקר ופירותיו לבעלים וכיון שכן הרי ההפקר בטל לגמרי עכ"ל ז"ל ומסיק הרשב"א ז"ל אע"ג דגבי גט הוי מגורשת ואינה מגורשת לא דמי דהתם אילו הי' תנאי הי' מועיל ואפילו חליצה לא בעיא וכיון דמספקא לן אי תנאי הוי אי חזרה הוי הילכך אזלינן לחומרא וחולצת ולא מתיבמת. משא"כ כאן דאפילו תנאי לא יועיל ואתה צריך לבטל אחד מהן אוקי ממונא בחזקת מארי' פי' כונתו דקשה לו דהא יש כאן ספק תנאי והוי ספק הקדש לחומרא דניחוש דילמא הוי תנאי אך משום דהכי התנאי דהכא הוא חזרה. וע"כ בשלמא בגט שייך שפיר חזרה לפי תירוץ השני של הרשב"א ז"ל דחוזר קודם הנתינה משא"כ בהקדש דלא שייך נתינה ובאמירה לחוד כמסירה להדיוט דמי ואינו יכול לחזור בו. כדמסיק בירושלמי במסקנא אף בהקדש כן כל עמא מודיי דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי. וכיון דאינו יכול לחזור בו לא יכול להתנות ג"כ על החזרה כיון דאין יכול לחזור האיך יתנה עליו ואע"ג דקי"ל מתנה על משב"ת לא עשה כלום והתנאי בטל והמעשה קיים. ז"א מב' טעמים. א' דהנ"מ בכל התנאים כמו בע"מ שלא תשמטני שביעית וע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה לא אמרינן כיון דלא נתקדש רק ע"מ כן לא תהא מקודשת אלא אמרינן דהתנאי בטל והמעשה קיים:

ופי' הרשב"א ז"ל מובא בשטמ"ק ז"ל במס' כתובות דף נ"ו ע"א דכיון דמתנה בדבר שאי אפשר לא הוי כבגוב"ר והוי מפליג בדברים והנ"מ כשהתנה בלשון תנאי אז תנאי שאי אפשר לקיימו התנאי בטל והמעשה קיים מה שא"כ הכא שלא הגיד בלשון תנאי אלא מעכשיו ולאחר ל' והא לא יצא תנאי מפיו. ותדע דהא לא בעינן דיני תנאי הכא כלל והרי להך שיטה דהתנאי הוא חזרה אם חזר בו בתוך ל' אינה מקודשת ואמאי הא לא כפל תנאו דאי כפל תנאו מאי מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי א"ו ברור דלא שייך דיני תנאים רק בשאומר בלשון תנאי אבל כשלא אמר בלשון תנאי לא שייך לדיני תנאי אלא פסיקת הקידושין והגירושין הוא על דעת זה שיוכל לחזור בתוך ל' ואם לא יחזור הוי למפרע קידושין [ועיי' בריטב"א ז"ל במס' קידושין דף כ"ג ע"ב דאפילו באומר ע"מ נמי לאו בכל מקום הוי תנאה אלא שיור ואע"פ שבלשון הגמ' אהני לי' תנאו מ"מ לא הוי תנאי ולא בעינן משפטי התנאים אע"ג דהגמ' קרי בלשון תנאי] ובעינן בתנאי ב' דברים שיאמר ע"מ ויתלה במעשה או בל"ת אבל כשלא תלי במעשה לא הוי תנאי אפילו כשאומר ע"מ כההיא דהריטב"א ז"ל. ודכוותי' בשלא אמר ע"מ נמי לאו כלום היא ולא שייך לדיני תנאי וכאומר בשיהי' לי מעות תחזירם לי גבי מקח דלא בעינן משפטי תנאי דיהא שייך בו דיני תנאי אלא פסיק המקח כן הוא. ודכוותי' הכא בקידושין וגירושין מעכשיו לאחר ל' הוי פסיקת הקידושין באופן זה ולא שייך בו דיני תנאי רק לרבנן חיישינן שמא חזר לגמרי ולרבי אמרינן דאם לא יחזור בתוך ל' תהא מקודשת למפרע. וא"כ אימתי קי"ל בתנאי שאי אפשר לקיימו כגון במתנה עמ"ש בתורה וכדומה דאין בו ממש הנ"מ כשהתנה בלשון תנאי דאז בעינן משפטי תנאי וכדכתבו בתוס' ז"ל במס' כתובות דף נ"ו דתנאי גופו חידוש הוא ורק דילפינן מב"ג וב"ר וכיון דהוי תנאי דאי אפשר לקימו ולא הוי כב"ג וב"ר אין בו ממש ולא גמרינן מיני' א"נ דהוי כמפליג בדברים כדברי הרשב"א ז"ל משא"כ כשלא אמר בלשון תנאי לא בעינן משפטי תנאי אע"ג דהוי תנאי אך כיון שלא הגיד בלשון תנאי כגון ע"מ או באם לא בעינן משפטי התנאי אלא דפסיקת הקידושין כן ולא שייך לדיני תנאי וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו במס' גיטין דף ע"ה עיי"ש דכתב כן א"נ דלא שייך מתנה עמשב"ת רק היכי דקיום המעשה תלי בעקירת דבר מן התורה כגון ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה וע"מ שלא תשמיטני שביעית וע"מ שאין לך עלי אונאה. אבל כשהתנאי היא על בטול המעשה בעקירת דבר מן התורה. וע"י קיום ד"ת יתקיים המעשה מהני תנאה וכמו כן בתנאי שאי אפשר לקיימו אם התנה על קיום המעשה בתנאי שאי אפשר לקיימו לא הוי תנאי והמעשה קיים. כגון הרז"ג ע"מ שתעלה לרקיע אבל כשלא תעלה לרקע לא יהי' גט דנמצא דהאופן שאי אפשר לקיימו מקיים המעשה אז לא הוי תנאי תנאי והמעשה קיים משא"כ בשאמר להיפך הרז"ג ע"מ שלא תעלה לרקיע ואם תעלה לרקיע לא יהי' גט דהדבר שאי איפשר הוא לבטול המעשה הוי תנאי קיים והראי' דהא לאביי דס"ל במס' גיטין דף פ"ד גבי ע"מ שלא תאכל בשר חזיר דהוי תנאי דאי אפשר לקיימו. ונכלל בכלל דאמר ריב"ח כלל אמר ריב"ח כל תנאי דאי איפשר לו לקיימו והתנה עליו מתחלתו כדאיתא שם בסוגיא ועכ"ז גרסינן שם בסוגיא הנ"ל בברייתא הרז"ג ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך דהוי תנאי קיים. ואם נבעלה בטל הגט ולא הוי מתנה על משב"ת ולא תנאי דאי איפשר לקיימו. עיי"ש דמפורש כן. וא"כ הכ"נ דכוותי' גבי התנאי דהקדש דתלי בחזרה עד ל' יום דהא הכ"נ קיום המעשה תלי בקיום הד"ת שלא יחזור מההקדש כדת התורה עי"ז יתקיים המעשה שפיר הוי התנאי קיים. ועל אופן זה חל ההקדש. והילכך בקידושין וגירושין שייך פסיקת קידושין וגירושין בחזרה קודם הנתינה כדברי הרשב"א ז"ל בתירוץ השני. מה שא"כ בהקדש היכי שייך פסיקת וחלות ההקדש ברשות החזרה ואי אפשר חלות ההקדש באופן זה וע"כ דצריך אתה לבטל מן הפיסוק אחד מהן ואמרינן דההקדש בטל משום דאוקי ממונא בחזקת מרא. ונמצא ממה דמסיק הירושלמי אף בהקדש כל עמא מודיי דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לא קשה על הרשב"א ז"ל דאדרבה כיון דלא מצי להקדיש באופן זה שיהי' כח החזרה וא"כ צריך אתה לבטל אחד מהן. וע"כ קרקע בחזקת בעלי' קיימת. ולזה כתב הרשב"א ז"ל דבין שתאמר גופה מהיום ופירי לאחר ל' ובין שתאמר תנאי הוי בדלא יחזור ע"כ צריך אתה לבטל אחד מהן וע"כ קרקע בחזקת בעלי' עומדת ומן המסקנא דבירושלמי לא מוכח דינו דהרשב"א ז"ל. דילמא ההקדש קיים והחזרה בטל או השיור בטל ע"כ למד מההיא דהפקר כנ"ל ודוק. ואחר כותבי זאת הראני ח"א אשר הגרע"א ז"ל בסי' ר"א מפלפל בהאי קושיא בדין תנאי כפול ומתרץ שם וג"א דמייתי כן מעיקרא אבל בתירוצו ז"ל אינו מעלה ארוכה בהא דתשו' הרשב"א ז"ל בסי' תל"ז דחולק על רש"י ז"ל בפירוש התנאי דלרש"י ז"ל מהני חזרה ולדידי' ז"ל לא מהני חזרה. ואי נימא בעינן תנאי כפול מאי נפ"מ ביניהם להלכה הא לרש"י ז"ל נמי כיון דלא כפלי' לתנאי התנאי בטל ומעשה קיים ודוק:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>