עריכת הדף "תוספות/נדרים/פה/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|עושה}} ואוכלת.''' שאין מעשה ידיה קדוש על פיו ובפרק אע״פ {{ממ|כתובות דף נח:}} מפרש שמעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף ומעה כסף תחת מעשה ידיה ומזונות תחת מותר:

'''{{עוגן1|והמותר}} ר"מ אומר הקדש.''' [איכא] דאמר התם שאינו מעלה לה מעה כסף ולא מזונות ומותר אינו קדוש אלא לאחר מיתה ואיקדוש הכל ומותר ר"ל מה שישתייר לאחר מיתה שלא אכלה:

'''{{עוגן1|חולין}}.''' שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

'''{{עוגן1|וכי}} תימא כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן ב"נ להעדפה.''' כלומר בדין דפליג רבי יוחנן ב"נ במתניתין ארבי עקיבא דאמר שמא תעדיף דסבר דהעדפה הויא לעצמה ורבי יוחנן בן נורי סבר דהויא לעצמו ובהך דינא פסק שמואל כר' יוחנן אבל ודאי לא סבר דקדשה מעשה ידיה כלל דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

{{עוגן1|הכי}} גריס רבינו חננאל ולימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה וא"נ אין הלכה כר' עקיבא א"נ הלכה כת"ק:

'''{{עוגן1|שאני}} קונמות.''' דאמר רבי יוחנן דחיילי על דבר שלא בא לעולם מתוך שהוא תופס בדבר שאין סתם הקדש תופס דאדם אוסר בקונם פירות חבירו עליו ובלשון הקדש אינו אוסר דבר שלא בא לעולם משא"כ בהקדש והשתא ס"ד דה"ה דתאסור האשה על בעלה בקונם כי היכי דאסרה על נפשה ואני מתיר:

'''{{עוגן1|בשלמא}} אדם אוסר פירות חבירו.''' אע"פ שאינו שלו שכן אדם אוסר פירותיו על חבירו וחבירו אינו ברשותו אע"פ דדבר האסור אינו ברשותו יאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו [וקונמות מעשה ידיה] דמתניתין אינה בעולם והיכי מצי אסרה לבעל:

'''{{עוגן1|באומרת}} יקדשו ידי לעושיהם.''' דידים איתנהו בעולם הרי הוא כמי שהמלאכה נמי היה בעולם:

'''{{עוגן1|והא}} משתעבדא ידיה לבעלה.''' ולא חל הקדש:

'''{{עוגן1|דאמרה}} לכי מגרשה - יהיו קדושים - ומנא תימרא דכי אמרה הכי מהני.''' כיון דאילו השתא לית ליה רשות לאיקדושי היכי קדוש לקמיה ובפרק אע"פ גרסינן ומי איכא מידי דמעיקרא לא קדוש והשתא קדוש:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>