עריכת הדף "שפת אמת/שבת/טז/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}


{{מרכז|{{גופן||5|'''דף ט"ז ע"ב'''}}}}

'''בגמ' ר"א אמר כו' הואיל ונראה תוכו כברו.''' פי' רש"י דלא חשיב גב אלא תוך דחוק. ולולי דבריו נראה לפרש שהרואה מרחוק יסבור שהטומאה בתוכן. [ויאמר שאינו מטמא אפי' בתוכו וכולה חדא גזירה היא]:


שם '''בגמ' אמר אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו.''' אין להקשות דא"כ אפי' קודם התיקון יטמאו מהאי טעמא. דז"א דכל התקנה הי' כדי שלא יקבנו האדם מדעת ויבוא להקל לעצמו בנקב פחות מכשיעור להכי תקנו שיחזרו לטומאה אחר התיקון. אבל בנשברו מעצמן שאין דרך בנ"א להשתמש בכלים שבורין בזה אין לגזור:


שם '''בגמ' רבא אמר כו' טבילה בת יומא עולה לה.''' פי' רש"י שהרואה כו' וא"י שנשברו סובר שהטבילום ולכך מסיק דלהאי טעמא היכא דרצפינהו מרצף ליכא גזירה. אבל הרמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/כלים/יב|ה' כלים פי"ב]]}} והרע"ב {{ממ|[[רע"ב/כלים/יא|פי"א דכלים]]}} פי' שהעולם יאמרו טבילה מטהר ושבירה מטהר מה שבירה מטהר בלי הערב שמש כמו כן טבילה. וממילא גם בניכר שנטהר ע"י שבירה שייך האי גזירה להכי מפרשין איפכא [כפי' א' ברש"י כמ"ש ה[[משנה למלך/כלים/יב|מל"מ]] ע"ש]. ולכך סתם הרמב"ם בחיבורו דחוזר לטומאה ישנה בכל גווני אע"ג דמסתמא קיי"ל כרבא לגבי אביי. ולפי' הרמב"ם דרבא מחמיר י"ל דגם רבא ס"ל טעמא דאביי אלא דמוסיף חומרא זו. ואינו מוכרח. והנה התיו"ט כ' דגם למסקנא ס"ל הטעם דגדר מי חטאת אלא משום הך טעמא דרבא הוסיפו לגזור גם בשאר טומאות דאי לאו הכי לסגי בהערב שמש אחר התיקון. ע"ש {{ממ|[[תוספות יום טוב/כלים/יא|פי"א דכלים]]}}. ולפ"ז בטומאת מת כו"ע מודו דגם ברצפינהו חוזרין לטומאתן הישנה. וצ"ל דכוונתו דכיון דתיקנו משום מי חטאת ושם לא סגי הערב שמש לכן תיקנו שוב גם בכל הכלים תקנה אחת. ודוחק. ויותר נראה דלדידן אין הטעם כלל משום גדר מ"ח. אלא דלא שייך להצריך הערב שמש דהוי כחוכא ואטלולא [וכמ"ש המהרש"א כאן]. אבל עכשיו יאמרו בנ"א דע"י התיקון חזר הטומאה ראשונה וצריך טבילה והערב שמש. וע"ש עוד בתיו"ט בשם הר"ש שהקשה למה תיקנו דוקא בכלי מתכות ע"ש:


'''ובענין''' חזרת טומאה ישנה יש לעיין בטבל והעריב שמשו בעודו נשבר וכמו כן בטומאת מת אם הזה עליו ג' וז' בעודנו נשבר ואח"כ תקנו. אי חוזר ג"כ לטומאה ישנה משום דבעודו נשבר והי' טהור לא הי' נקרא טהרה ההזאה והטבילה. או נימא דל השבירה מהכא דחכמים לא גזרו אלא דהטהרה של השבירה פרחה לה ויש פנים לכאן ולכאן וצ"ע לדינא. [אך ממ"ש הרמב"ם שם דאם הי' השבירה והתיקון בין הזאה ג' להזאה ז' טמא מוכח דלא אמרינן דל השבירה. אכן הראב"ד חולק עליו ע"ש]. עוד ראיתי ברמב"ם שם שמביא גבי כלי זכוכית דלא חזרו לטומאה ישנה משום דבדרבנן לא תיקנו. ותמהני כיון דפוסק כר"א דשוינהו ככלי חרס ע"ש בתחלת ה' כלים. א"כ א"צ להאי טעמא כיון דלית להו כלל דין דכלי מתכות וצ"ע:


שם '''בגמ' ואידך כו' המניח כלים תחת הצינור.''' פי' רש"י שקבעו ולבסוף חקקו. [וכ"פ הר"מ והר"ש שם]. וא"י למה צריך לפרש הכי הלא צינור לא נעשה לקבל. ודוקא בצינור שיש בו חקק לקבל צרורות מחלקין במקואות {{ממ|[[משנה/מקואות/ד#ג|פ"ד מ"ג]]}} בין קבעו ולבסוף חקקו ובין חקקו ולבסוף קבעו ע"ש. [וכ"פ הרשב"א והריטב"א. ועי' בב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/סז/א#צינור|סז.]]}} תוס' ד"ה צינור]. וצריכין לומר דס"ל לרש"י דסתם צינור יש בו חקק לקבל צרורות. שוב ראיתי שם ברע"ב תחלת הפרק פי' ג"כ כלשון רש"י. וגם פי' צינור מרזב שמי גשמים נכנסים בו ויורדין דרך פיו למקוה. ולפ"ז אפשר דדוקא בכה"ג צ"ל קבעו ולבסוף חקקו. אבל סתם צינור שלא נעשה אלא להציל הגג והבית הוי כמו שלא ילקה הכותל דיש בזה כמה חילוקים כדלעיל {{ממ|[[בבלי/שבת/יב/א|יב.]]}} ע"ש. אך לפ"ז קשה למה הוצרכו רש"י והרע"ב לפרש בצינור כי הא ולפרש דמיירי שקבעו ולבסוף חקקו. וגם במשנה הנ"ל דלקבל צרורות לא משמע לחלק בהכי וצ"ע בפוס' ואין להאריך כאן:


שם '''בגמ' ר"י אומר עדיין הוא מחלוקת.''' לכאורה נראה לפרש דגם בחצר מחלוקת מדלא הביא התנא הך דר"י קודם הא דמודים ב"ש בחצר [וכ"כ ב[[פני יהושע/{{כאן}}#|פנ"י]]]. ולפ"ז הי' נראה עוד דהא דבי רב אמרי הכל מודים כשהניחם בשעת קישור כו' הכל קאי לשיטת ר"י. אבל לר"מ דס"ל דדוקא בצינור פליגי י"ל דאפי' בשעת פיזור עצמו נמי פליגי הואיל ותחת הצינור הדרך להעמיד כלים אפי' בשעת פיזור. דלפי' רש"י קשה גבי חצר כיון דבשעת קישור לכו"ע פסול אפי' בחצר א"כ כשנתפזרו וחזרו ונתקשרו מ"ש מצינור. ורש"י נדחק ליישב דלא מוכחא מחשבה קמייתא שפיר מעיקרא. אבל למ"ש א"ש דאה"נ דלר"מ דמחלק בין חצר לצינור לא אמר רב כלל החילוק דשעת קישור ופיזור. אכן מהא דמקשה הגמ' הכא ולר"י כו' בצרי להו מוכרחין לפרש כפי' רש"י. [דאל"כ י"ל דגם ר"י ס"ל דנמנו ורבו ב"ש על ב"ה בצינור ועדיין מחלוקת במקומה עומדת בחצר]. מיהו בפי' המשניות להר"מ במס' מקואות כ' כעין מ"ש [וכ"פ בכ"מ {{ממ|ב[[כסף משנה/מקוואות/ד|פ"ד מה' מקואות]]}} לדעת הרמב"ם ע"ש]. וצ"ע בדבריו לפי סוגיא דהכא. עוד צ"ע בהא דאמרי' מר סבר בטלה מחשבתו ומ"ס לא בטלה. דא"כ מדינא פוסל ולמה חשיב להו בהדי י"ח גזירות. וצ"ל דלא בטלה מחשבתו לאו דוקא אלא דגזרו לומר דלא בטלה מחשבתו:


'''בתוס' ד"ה אחד כלים גדולים כו' הדקין שבכלי חרס כו'.''' נראה מדבריהם דהכא להיות שאובין אפי' בפחותין מלקבל כדי סיכת קטן פוסלים והיינו גם בחרס. [דאע"ג דאין מקבלין טומאה פסול לענין שאובין כמ"ש בט"ז יו"ד {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/רא#מב|סי' ר"א ס"ק מ"ב]]}} ע"ש] ובמקואות תנן בצינור שחקקו לקבל צרורות בחרס בעי רביעית ע"ש דכן הלכה. איברא דבתיו"ט {{ממ|ב[[תוספות יום טוב/כלים/ב|פ"ב דכלים]]}} מביא בשם הר"ש אהך משנה דהדקין שבכ"ח כו' דדוקא בלקבל צרורות דינא הכי ע"ש. מ"מ מלשון הרע"ב לא משמע כן. וגם לדברי הר"ש משמע ג"כ דעכ"פ בעינן כדי סיכת קטן בחרס וצ"ע לדינא:

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}