עריכת הדף "שיירי קרבן/שבת/א/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|מפני}} שהוא מתיירא וכו' והוא מוסיף מוי.''' כתב הר"ן בפרקין אפילו בעקורה איכא משום מגיס ומשום מבשל אבל כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי תו ליכא למיחש להכי ומיהו ה"מ בקדרה אבל בצמר ליורה לעולם אסור להגיס בו שאע"פ שקלטו העין דרך הצבעין להגיס בהן תמיד כדי שלא יחרכו והכי מוכח בירושלמי ותימא אדרבא מירושלמי מוכח בהיפך דאף בצמר אין איסור משום מגיס לאחר שקלטו העין אלא דחיישי' שמא יוסיף מים ובהן שייך בישול ולדברי הר"ן היה לו לומר שמא יגיס בהן וצ"ע וזו ראיה לשיטת תוספות שפירשו דמגיס אסור משום צובע לפיכך לא א"ר יהודה דאסור שמא יגיס בהן כיון דאוקימנא דלא קפדי אצבע לאחר שקלטו העין א"כ אף אם יגים לא יבא לאיסור דאורייתא הלכך לא גזרינן משום שמא יגיס אבל לשיטת הרשב"א והר"ן דס"ל מגיס מבשל קשיא כמ"ש ובש"ע סי' רנ"ב ס"א כתב ולתת צמר לתוך היורה שאינה על האש והיא טוחה בטיט מותר שאם היא על האש אסור שמא יחתה ואפי' אינה על האש אם אינה טוחה בטיט אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדרה אפי' אינה על האש חייב משום מבשל וכתב במג"א משום מבשל משמע דאם הוא מבושל כל צרכו מותר וכמ"ש בסי' שי"ח סי"ח אבל התו' והרא"ש כתבו דהכא אסור מ"מ משום צובע דכשמגיס בה נקלט הצבע ובסי' שי"ח כתב הש"ע ואם נתבשל כל צרכו מותר להגיס בו אבל צמר ליורה אע"פ שקלט העין אסור להגיס בו וכתב במ"א אסור להגיס משום צובע הרי דאף הרב"י סובר דבצמר בכל ענין אסור משום צובע א"כ דברי המג"א שבסי' רנ"ב תמוהים מאוד ובפי הבנתו בש"ע ה"ל להקשו' דבריו אהדדי ודברי הש"ע י"ל אבל דברי המג"א צ"ע:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>