עריכת הדף "שיירי קרבן/סוכה/ה/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|כל}} זמן שהחליל נוהג וכו'.''' וקשה הא לא תנן במתני' דערכין אלא י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח והא איכא חנוכה שגומרין בו את ההלל ואין בו חליל וי"ל דלא חשיב אלא הלל של קרבן אבל של חנוכה של הודאה הוא:

'''{{עוגן1|מ"ד}} הילך מצה שהוא חביב.''' משמע שהמצה חביב וכדפירשתי בקונט' מיהו בבבלי בפרקין דף נ"ו מפורש דמצה תדיר וחמץ חביב ולפ"ז צ"ל מ"ד הילך מצה בסוף שהוא חביב היינו שהחמץ חביב ולמ"ד שהוא תדיר נמי צריכין לפרש כן ודוחק:

'''{{עוגן1|דלמא}} וכו' מיעול מצמתא קהלא וכו'.''' הי"מ פי' להקהיל הקהל ולפעמים דרשו גם הם ע"ש ודוחק לומר כן שהן היו השמשי' והדורשים גם לשון הסוגיא לא משמע כדבריו לכן פי' שבקונט' עיקר גם מה שפי' בברכות פ"ק בהא דכתיב דנגן המנגן ע"ש אינו מחוור כלל ונראה דגם התם גרסינן כמו כאן ע"ש:

'''{{עוגן1|כל}} שלא ראה דיפלי וכו'.''' פירש"י שהלכו לשם יוחנן בן קרח ושרי החיילים לאחר חורבן בית ראשון בימי ירמיה ונתיישבו שם ואף ע"פ שעלה נבוכדנצר והחריב את מצרים ונהרגו שם מישראל כמו שהתנבא עליהם ירמיה עלו בניהם שם לעושר ולגדולה עד שהחריבה אלכסנדרוס ע"כ וקשה הא מפורש בקרא בנבואת ירמיה ולא יהיה שריד ופליט לשארית יהודה אשר שמו פניהם לבא ארץ מצרים בחרב וברעב יתמו מקטן ועד גדול וכו' ובסוף נבואה ההיא כתיב ופליטי חרב ישבון מארץ מצרים ואמרו שהן ירמיה וברוך וביותר יש לתמוה לפי הירושלמי ששלשה פעמים חזרו למצרים ולפירש"י לא היה כי אם שני פעמים לכן נ"ל בימי בית שני חזרו לשם בימי חוניו בן שמעון הצדיק:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>