עריכת הדף "שיירי קרבן/סוטה/ב/ד" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|ואינו}} כותב לא בקומוס וכו'.''' כתב התוי"ט במשנה ב' פ"ב דמגילה פורע נמי וסקרא והכא כללינהו בולא בכל דבר וכו' ע"כ. וקשה הרי עינינו רואות שאין הסקרא עושה רושם אדרבה כשמניחין אותו עם הנייר במים כתבו נמחק. אבל נ"ל דלק"מ דודאי הכא בסוטה בעינן שתהא הפרשה כתובה בדבר שחור דהא בעינן מים מאררים שפירושו שחור כדאמרינן לעיל בפרקין וקומוס וקנקנתו' שחורים הם אלא אף שנמחק קצת מהם עדיין רישומן ניכר לכך איצטריך ומחה אבל בסיקרא ממילא פסול וזה ברור ועמ"ש בגמ' בקונט' אהא דתניא ולא בסיקרא:

'''{{עוגן1|לא}} צורכ' דלא הואיל וניתנה למחיקה.''' כ' המהרש"א דף י"ז ע"ב בתו' בד"ה לא על הלוח וכו' וז"ל פי' לא צריכא דהרי זה שאלה היכא דלא נמחקה ע"י שהודי' או ע"י דבר אחר ומשני אף אם לא נמחקה אין זו שאלה הואיל ונתנה לכתוב מעיקר' למחיקה ע"כ. וקשה שלפי פירושו עיקר חסר מן הספר וע"ק לפירושו בעיא דלוי היא בשנמחקה אי מטמאה את הידים והא ודאי ליתא דהא במתני' דידים פ"ג תנן ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות מטמא את הידים אבל לא בשלא נשתייר שום דבר וע"ק הרי גם ר' יוסי פירש דבריו מיד וזו למחיקה ניתנה הרי בשלא נמחקה איירי א"כ אין כאן קושיא ופירוקא גם בהרבה מקומות בירושלמי דלא כמו אלא. לכן נראה פירושי שבקונט' מיהו מדברי הרמב"ם ספ"ט מה' שאר אה"ט משמע כפי' המהרש"א וז"ל פ' סוטה הואיל ולמחיקה עומדת אינה מטמאה את הידים ע"כ. ולפי פירושי שבקונט' הי' בעיא דלא איפשטא ונ"ל לומר דלא הי' בגירסתו הא דלא צורכא וכו' א"נ כיון דטומאת ידים דרבנן פסק הרמב"ם להקל וזה עיקר:

'''{{עוגן1|כתב}} מפיו.''' וא"ת הא תנינן כשהוא כותב רואה מה שכתוב בטבלא וי"ל דהיינו לכתחילה ומבעי' לי' אי פסולה אפילו בדיעבד. ומכאן נראה ראיה לדברי הר"ן פ"ב דמגילה שכתב דס"ת שכתב' שלא מן הכתב אסור לקרות בו שלא בשעת הדחק. דאי כדעת הר"ר מנוח שכתב הב"י בי"ד סי' רע"ד בשמו שבדיעבד כשר קשה מאי קמיבעיא לי' במגילת סוטה דפשיטא דכשירה בדיעבד מק"ו דס"ת:

'''{{עוגן1|היה}} כותב ראשון ראשון ומוחק.''' בבבלי בפרקין אמר רבא דפסולה ויליף לי' מדכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת' עד שתהא כולה כאחת ונראה דסובר ר' יודן כמ"ד לעיל תורה מעכב ואיצטריך לי' ועשה לה הכהן וכו' לדרשא אחרינא לכך מבעיא לי' ועמש"ל בריש מכלתין בתו' בד"ה תורה וכו':

'''{{עוגן1|אין}} כותבין על עור של בהמה טמאה.''' לא ידעתי למה לא הביא הרמב"ם דין זה:

'''{{עוגן1|לא}} שנייא היא הכא דכתיב בספר.''' כתבו תוס' בפרקין דף י"ז ע"א בד"ה לא על הלוח וכו' תימא אמאי לא מרבינן כל מילי מוכתב וכו' ובירושלמי מקשה נמי הכא כתיב ספר וכו' שנייא היא הכא כתיב בספר אבל בגמרא דידן לא אמרינן התם הכי דאמר אי כתיב בספר כדקאמרת דהוה מרבינן כל מילי דתלוש בר מדבר שיש בו רוח חיים ע"כ. ודבריהם תמוהים לענ"ד שהרי פירש"י שם אי כתיב בספר משמע יכתוב בקלף ומצית למימר דכי רבי מוכתב לה דומיא דקלף הוא דרבי ע"כ. א"כ הכא בסוטה דאיצטריך וכתב כמפורש בסמוך לא מפקינן קרא מפשטי' וא"ת א"כ לישני משום דלא מיותר וכתב בסוטה וי"ל דאי לא כתיב בספר היינו דורשין מוכתב דאתי לרבויי כל דבר אבל השתא דכתיב בספר לא מפקינן קרא מפשטי':
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>