עריכת הדף "שיירי קרבן/יבמות/יג/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|אין}} בה אלא משום זיהום כהונה.''' עיי' פי' בקונט'. כ' הטור א"ע סי' ו' כתב הרמב"ם קטנה שמיאנה בבעלה מותרת ואם גירשה אסורה ואם אחר שגירשה החזירה ומיאנה בו מותרת לכהן שהמיאון מבטל הגט ונ"ל ה"ה אם אחר שגירשה ניסת לאחר ומיאנה בו מותרת לכהן אף דקיי"ל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידי' ה"מ לענין שלא תחזור לו דטעמא משום דמכרת ברמיזותיו וכו' אבל להתירה לכהן אין חילוק בין מיאון דידי' לחברי' ע"כ וע"ש בב"י. ונראה שהרמב"ם מפרש הא דר' ינאי שאין בה אלא משום זיהום כהונה קאי אהך בבא דמתני' נתן לה גט והחזירה מיאנה בו נישאת לאחר נתארמל' או נתגרשה מותרת לחזור לו ואף לכהן שריא אלא שהכהנים נהגו סלסול בעצמן. ולפ"ז יש לקיים הגירסא שלפנינו דגם אסיפא הממאנת באיש נישאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו וכו' כל שיוצאת הימנו בגט אסורה לו. דלא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידי' קמ"ל ר' ינאי דהיינו דוקא לחברי' אבל לכהונה כשרה אם לא היו גירושין בסוף אלא שהכהנים מזהמין אותם משום סלסול וזהו דעת הטור. והדברים ברורים. והב"ש כ' סי' ו' ס"ק ו' דהרמב"ם אוסר לכהן במיאון דחברי' והטור מתיר ויש להביא ראיה להרמב"ם מסי' קנ"ה דלמיאון דחברי' אסורה לאחיו אע"ג דלא שייך לומר דמכיר ברמיזותיו וכו' ע"ש. הנה מ"ש דהרמב"ם אוסר לאו בפירוש איתמר אלא מכללא מדלא כתב אלא מיאון דידי' ואין זה ראיה דחדא מינייהו נקט וכ"נ דעת הש"ע. וראייתו אינה ראיה כלל דגזרי' אחיו אטו הוא היינו טעמא דאי שרינן לה לאחיו יש לחוש דאזיל איהו ומשבש לה דרגיל אצל אחיו אבל לגבי כהן ליכא למיגזר ועוד הא קיי"ל אין מדמין גזרות חכמים זו לזו וכ"ש שאין לבדות גזרות מדעתינו וכ"ש כאן שיש לחלק כמ"ש והראי' שהבאתי מסוגיין ראיה מבוררת היא וברוך העוזר לנו לקיים גירסת הספרים ודברי החכמים:

'''{{עוגן1|והוא}} שיהא הגט בסוף.''' כתבו תוס' דף קח ע"ב בד"ה אלמא וכו' מגופא דסיפא ה"מ לאקשויי וכו' ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין וכו' ע"ש. ותימא ודאי כן הוא סברת המקשה שבמיאון אחר הגירושין אינה נאסרת להמגרש הראשון מחמת קידושי הראשון אלא מחמת גירושי האחרון נאסרת להמגרש הראשון דגביה לאו ביאת זנות הוי. והיינו דקאמר ר' יוסי והוא שיהא הגט בסוף וצ"ע. והמהרש"א כ' בתו' בד"ה אלמא וכו' הוא דחוק לומר תברא אמתני' דסוטה דליכא מאן דפליג עלה שאסור להחזיר גרושה שזינתה ע"כ. ול"נ שאין זה ברור דגרסי' בבבלי פ"ק דף יא ע"ב ור"י בן כיפר לאו בסוטה לית ליה ואפי' זנאי נמי מ"ט הויה ואישות כתיב בה. ונראה ומדברי הרי"ף והרא"ש האי ואפי' זנאי לרבנן קאמר דאינהו סברי במחזיר גרושתו בעינן דוקא שניסת ע"י קידושין אבל בזנות לא וקשיא להו מאי אשר הוטמאה הא בעילת היתר היא אלא ודאי קרא לרבות סוטה שנסתרה אתי ור"י בן כיפר סובר אפי' בעילת זנות נמי אוסרתה לכך כתיב אשר הוטמאה ועיקר קפיד קרא אבעילת איש אחר והא דכתיב והיתה לאיש אחר דמשמע הויה דוקא איצטרך להקיש הויה ליציאה כמפורש בכמה מקומות בש"ס דהוקשו הויה ויציאה להדדי דכתיב ויצאה והיתה א"נ ללמד דגירושין מתרת לאחר וגומרת כמפורש בקידושין בבבלי דף יג ע"ש. ועיון ברור הוא אף דמדברי רש"י ותו' לא משמע כן ע"ש. היוצא מכל זה דאיכא פלוגתא דתנאי גרושה שזינתה אי מותרת להראשון או לא. ומ"ש המהרש"א ועוד לעולא מא"ל וכי משום ששלשה בגיטין וכו' ע"ש נ"ל דלק"מ ודאי אינה נאסרת משום המיאון דה"ל כזנות אלא נאסרת מחמת גט השני כמ"ש בסמוך אלא דתו' סוברים שאין חילוק אפי' היה מיאון בתר הגט לעולם אסורה לבעל הגט וכגי' הירו' במתני' ואהא שפיר קשיא להו והשתא דקאמר עולא לעולם אינה נאסרת עד ששלשה בגיטין א"כ שפיר נאסרה אפי' המיאון אחר הגט השלישי דנראית כגדולה ואפי' המיאון שלאחריו נראה כקידושין גמורים:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>