עריכת הדף "שיירי קרבן/יבמות/ז/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|הדא}} מסייעא לההוא דתני ר"ח וכו'.''' וקשה מאי מסייעא דקאמר היינו הך דהא שוטה דתנן במתני' היינו בנישואין דבאונסין אפי' פקח אינו פוסל ועוד מנ"ל ממתני' דאוכלת מיד דלמא הא קמ"ל דביאתו אינו פוסלת אבל מ"מ חוששת שמא מעוברת היא ואסורה לאכול בתרומה עד שתדע שאינה מעוברת וי"ל דדייק ליה מדתנן עיברה לא תאכל משמע עד שלא נודע בבירור שנתעברה תאכל והיינו דר"ח מיהו יותר נ"ל דה"ג הדא מסייעא לדתני ר"ח שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורים מן החליצה ומן הייבום וכ"ה בבלי בסוגיין:

'''{{עוגן1|ודלא}} כר"ל וכו'.''' כ' תוס' דף סט ע"א בד"ה לא פוסלין וכו' ואפי' לר"א דקאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה נראה דלא מיפסלי בתרומה דאין זה לאיש זר ע"כ ותימא איך נעלם מהם דברי הירושלמי דמוקי מתני' דלא כר"א. וראיתי להרב במשנה למלך פי"ח מהא"ב הל' ב' בד"ה ודע וכו' שכתב דברי תוס' אלו הן חידוש גדול בעיני. כוונתו כיון דזונה היא למה לא תפסול לתרומה. וראיתי לתוס' בגיטין דף עג ע"ב שכ' בד"ה נתן לה כספי' וכו' ומיהו לר"א דאמר פנוי וכו' ניחא ומיהו סתמא דתלמודא ביבמות לא אשכח משנה או ברייתא כר"א ע"כ ע"ש. ותימא בבבלי בסנהדרין דף נא ע"א אמרי' הא דתני בברייתא יכול אפי' פנויה והא כתיב לזנות ופירש"י פנויה לאו זנות הוא ומשני כדר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ליפסל מן הכהונה אלמא זנות מיקרייא. הרי דהך ברייתא אתיא כר"א וצ"ע:

'''{{עוגן1|א"ל}} לא תקבל עליו קל הוא באכילת תרומה.''' עיי' פירושי בקונט'. מיהו לעיל פ"ד ה"ט משמע דטעמא דר' בא משום דס"ל כר' יוסי דחושש לגיטין ולוולד ובאנוסה דליכא גט לא חיישינן ע"ש:

'''{{עוגן1|אילו}} בת כהן שניסת לישראל והלך בעלה למדינת הים וכו' ולעניין העובר צריכה להמתין ג"ח.''' כך מצאתי בברייתא השנוי' בבבלי פ' החולץ דף מ"ב ע"ב. אך גרסי' התם דברי ר"מ ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד. א"כ לר"י אין חילוק בין תרומה לנישואין. וטפי ה"ל למידק מאשה שלא הלך בעלה למדינת הים ומת שאוכלת בתרומה מיד ואפשר שאין ברור לו כל כך דנשואה תאכל בתרומה מיד. והרמב"ם כ' פ"ח מהלכות תרומות הלכה ג' בת כהן שבא עליה ישראל אין חוששין שמא נתעברה אלא טובלת ואוכלת לערב היתה נשואה לישראל ומת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב עד מ' יום וכו' ע"כ. וכ' הכ"מ בת כהן שבא עליה וכו' משנה וגמרא פ' אלמנה לכה"ג דף סז ע"ב. ולא מצאתי מזה דבר פ' אלמנה אלא מדיוקא דמתני' איכא למשמע. ונ"ל שדברי הרמב"ם הן לקוחים מדברי הירושלמי מסוגיין ול"ג והלך בעלה למדינת הים וזה ברור. אך עדיין קשיא לי חלוקה ראשונה בת כהן שבא עליה ישראל וכו' מיותרת דהא בהך פירקא הלכה י"ג כתב ואלו לא פוסלין ולא מאכילין האונס וכו' והיינו הך ואי לאשמוענן שאנוסה אינה חוששת שמא מעוברת היא הא ודאי שמעינן מק"ו מנשואה דנקט בהך בבא ויש ליישב. ואלו הן בן ט' שנים וכו'. כ' תוס' בפרקין דף סח ע"א בד"ה רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל וכן גירסת ר"ח ולא כספרים דגר' איפכא דהא תני סיפא ואם אינן ראויין לבא בישראל וכו' ע"ש. ורש"י גורס איפכא וכ' בד"ה סיפא פסולי כהונה חלל ואע"ג דקתני שאינן ראויין לבא בישראל לא איירי אלא בכהונה וכו' ע"ש והסוגיין ראיה לגירסת הר"ת מדקאמר אהא דתנן ואם אינן ראויין לבא בישראל ואלו הן וכו' ש"מ דסיפא בפסולי קהל איירי:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>