עריכת הדף "שיירי קרבן/יבמות/א/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|דאינון}} דרשין חוצה החיצונה.''' ואנן דרשינן החוצה לרבת הארוס' כמ"ש בקונט'. יש מקשים הא דגרסי' בבבלי קידושין דף יג מיתת הבעל מנלן דשריא דאמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מתקיף לה ר"ש אימא מאן אחר יבם. מאי פריך אס"ד דאחר קאי איבם החוצה למה לי לרבות ארוסה ליבום תיפוק ליה קרא פן ימות וגו' בארוסה איירי דכתיב ומי האיש אשר ארש אשה וכו'. ולפום סוגיין לק"מ דהכי פריך אימא החוצה למעע נשואה קאתי כדדרשי הכותים אע"ג דבית נשואה משמע דלמא אתי קרא ואפקיה מפשטיה:

'''{{עוגן1|דלית}} אתון דרשין כר' נתמיה.''' וא"ת תיקשי נמי לב"ש הא החוצה משמע כמו לחוץ וי"ל דב"ש מה"א קמא דהחוצה ילפי כדמסיק בבלי בפרקין דף יג. א"נ קסבר רשב"א דב"ש ילפי מלאיש זר וה"פ לא תהיה אשת המת החוצה כשיש שם איש שהוא זר לה ואינו מקרובותיה והראשון נראה:

'''{{עוגן1|והא}} כתיב ישובו רשעים לשאולה.''' וקשה הא כתיב נמי המדברה ומפרשינן אל המדבר ה"נ לשאולה אל השאול וי"ל הכא דכתיב למ"ד ברישא וה"א דבסופו נמי במקום למ"ד אין לפרשו אלא כמו ללשאול:

'''{{עוגן1|אם}} לקיים דברי ב"ה הולד ממזר לדברי ב"ש.''' בבבלי דף יד ע"ב הגירסא נעשה כדברי ב"ה הולד פגום לדברי ב"ש. ופירש"י אם היה כהן פסול לכהונה אע"ג דבני חייבי לאוין כשרים לקהל חללים הם לכהונה דאתי בק"ו מאלמנה לכה"ג. וכ' תוס' ולית ליה פירכא מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת וכו' ע"ש. וקשה ליתרצו דס"ל כר' יהודה דיליף במה הצד מאיסור כהונה וילפי' מאלמנה ומכותי ועבד שהיא עצמה מתחללת כמ"ש תו' דף טו ע"ב בד"ה מה לאלמנה וכו' ע"ש וי"ל דא"כ קשיא לריב"ן קושית תוס' שם ל"ל קרא דעמוני ומואבי דפוסלים בביאתן ניליף במה הצד מאלמנה וכותי ועבד וליכא לתרוצי כמ"ש תוס' שם דסובר כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין וסובר נמי דיש ממזר מכותי ועבד דא"כ קשיא למה קאמר הולד פגום לדברי ב"ש הולד ממזר הל"ל דהא סובר כר"ע. אך קשיא לי לסברת תוס' ה"ל להקשות לר' יהודה גם אכותי ועבד ל"ל קרא דפוסל בביאתו ניליף במה הצד מאלמנה וחייבי כריתות או חלל וחייבי כריתות וצ"ע. ועל עמון ומואב וכו'. פי' בקונט' בעמון ומואב שכיבש משה מסיחון איירי וכ"פ רש"י. וא"ת דבירושלמי פ"ו דשביעית אמרי' עמון ומואב טהרה מיד סיחון ועוג או לא א"ת טהרה חייבת א"ת לא טהרה פטורה אר"ת החל רש לרשת את ארצו חולין הוא לפניך. משמע דחייבת בשביעית וי"ל דה"ק חולין הי' לפניך ואינה בכלל ארץ הקדושה ופשיט דפטורה. וכן אמר יהושע ואם טמאה היא לכם ארץ אחזתכם עברו לכם אל ארץ אחזת ה' אשר שכן שם משכן ה'. שמעי' מהכא דכל שאינה מא"י ארץ טמאה או חולין נקראת. וא"ת כל עבר הירדן תהי' פטורה אנן תנן פ"ט דשביעית שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל וי"ל דר' תנחומא דייק לי' דקרא אתי לאשמועינן דחולין היא מדכתיב קומו סעו ועברו את נחל ארנון ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון ואת ארצו החל רש ובתר הכי כתיב ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש לרשת את ארצו. וקשיא לי תרי זימני החל רש למה לי מיהו בקרא קמא כתי' את סיחון מלך חשבון האמורי וחשבון ארץ מואב היא כדכתיב בפ' חקת. גם הארץ אשר מעבר לנחל ארנון הוא ארץ מואב כדכתיב שם. הרי שאין הכפילות כתיב אלא בארץ מואב ולא בארץ האמורי והבן. ועיי' בתו' בבלי דף טז בד"ה עמון וכו':

'''{{עוגן1|נער}} הייתי גם זקנתי וכו'.''' כ' בי"מ נראה דדריש וזרעו מבקש לחם על התורה דאיקרי לחם דכתיב לכו לחמו בלחמי לכן אמר על ראב"ע שנתקיים בו לא ראיתי זרעו מבקש לחם וכן אמר על ר"ט שהי' בן גדולים ע"כ. ופירושו דחוק. גם לישנא דקרא אינו מתיישב לפי פירושו ויותר נראה פירושו בקונט'. ור' דוסא בא לתרץ קרא למאי אתי הלא הכל יודעים שהזקן היה נער מקדם וקאמר דקרא אתי לאשמועינן דפעמים קב"ה נותן לנערים סימני זקנה לגדל שמם. ועי"ל דר' דוסא על עצמו אמר מקרא זה שהי' מכיר אבותיו עד דור עשירי והראה לו ראב"ע שדומה להן וה"ק נער הייתי כשראיתי עזרא גם זקנתי לראות דור העשירי דדמי' ליה והוא עשיר וכן אמר על ר"ט שהוא ממשפחת כהנים גדולים והיה עשיר גדול כדאיתא בבבלי נדרים דף סב:

'''{{עוגן1|מקבלין}} גרים וכו'.''' בבבלי דף טז איכא מ"ד דאין מקבלין גרים מן התרמודיי' לפי שיש בהן פסול ממזרו' וכ"מ בסוגיין. וקשה כיון דישראלים מן התורה הם איך ידחו בשביל שלא יתערבו בכשרי' ודמי' להא דאמרי' בכמה דוכתי וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וכ"ש כאן שאין האיסור ברור דלמא יקח בדומה וגם ספק הוא וי"ל שאין מקבלין היינו שמדחין אותן כדרך שעושין בשאר גרים. ונראה שזו היא דעת רב בירושלמי בקידושין דף כג ע"ב ושאר אמוראי פליגי עליה א"נ שאין מקבלין אותן בתורת גרים אבל אין מדחין אותן:

'''{{עוגן1|והאשה}} מתקדשת בדינר ובשוה דינר.''' בקונט' פירשתי דל"ג. ובבבלי דף יד הגירס' בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובש"פ. ופירש"י לענין קידושי אשה וכו' ודינר הוה כסף צורי ופרוטה היא של נחושת וה"ק בכסף ובש"כ לב"ש ובפרוטה וש"פ לב"ה ובפ"ק דקידושין קרי לדינר דב"ש כסף דאר"א כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי ואותבי' הרי קידושי אישה וכו' לימא ר"א דאמר כב"ש ע"כ. ותימא דאמרי' בבבלי בקידושין דף י"א מ"ט דב"ש כדר"א כל כסף וכו' והדר פריך נימא ר"א דאמר כב"ש ומשני אלא אי איתמ' הכי איתמר כל כסף קצוב האמור בתורה וכו' ופירש"י וכסף קידושין אינו קצוב ולא איירי בי' רב אסי ומסיק ר"ל טעמא דבית שמאי דיליף מיעוד וכיון דאפקי' מפרוטה אוקמא אדינר ורבא אמר טעמא דבית שמאי שלא יהו בנות ישראל הפקר. הרי לר"ל ורבא בדינר מדינה קאמרי ב"ש דמנ"ל להרבות בכסף קידושין. וקשיא עלייהו מברייתא זו דמשמע דינר צורי דוקא וקושית הש"ס נימא ר"א דאמר כב"ש אינה אלא לפי מאי דס"ד דטעמא דבית שמאי כר"א ע"כ לומר דבית שמאי בדינר צורי קאמר אבל לפי המסקנא אפי' לר"א לא איירי ב"ש בכסף צורי. ודוחק לומר דאף לפי המסקנא לעולם טעמא דב"ש כדס"ד דרב אסי. וע"ק לשיטת רש"י שם בקידושין גם מעה צורי כסף מיקרי אלא דטעמייהו דב"ש כיון דאפקא מפרוטה אוקמא אדינר א"כ לא ה"ל לתנא למקרי דינר סתם כסף וצ"ע:

'''{{עוגן1|היך}} עבידא קידש הראשון וכו'.''' לא נקט ממאנת איכא בינייהו דלב"ש הוי ממזר דהא קידושי קטנה דרבנן ולא הוי ממזר. ותוס' כתבו דף יד ע"ב בד"ה אלא ב"ש אמאי נמנעים מב"ה וא"ת ודלמא משום ממאנת ע"כ. ותימא הא בממאנת אף לב"ש לא הוי ממזר דקידושי קטנה דרבנן לכ"ע וצ"ע:

'''{{עוגן1|ר"ה}} בשם ר' יוחנן אלו ואלו כהלכה היו עושין וכו'.''' עיי' פירושי בקונט'. ועוד נ"ל לפרש דבדיעבד מודו ב"ש לב"ה אלא לכתחלה היו מחמירין כדעתן. ופריך מהא דשלחו ב"ש ופחתוה. ומשני דהתם לכתחלה דמי כיון שלא נעשה ע"פ בית הלל. וע"ז קאמר ר' אבא מרי ויאות דאס"ד דאף בדיעבד מחמירין ב"ש קשיא למה לא טמאו כל הטהרות שנעשו ע"י למפרע. ונראה הא דאמרי' בבבלי ביבמות לא עשו כדבריהן היינו בדיעבד. ובהכי ניחא קושית תוס' שם ביבמות דף יד ע"א בד"ה לא עשו וכו' תימא הא אשכחן דהטה ר' טרפון כדברי ב"ש וכו' ע"ש. ומ"ש תוס' שם בדף טו ע"א בד"ה וסיכך ע"ג מטה וכו' מכאן משמע דמ"ד לא עשו אפי' היכא דב"ש לחומרא היו עושין כב"ה לקולא ע"כ. י"ל דידע הש"ס שהמעשה היה שלאחר שהורו ב"ה דפטור פיחת שמאי המעזיבה. מיהו בלא"ה תמי' לי על תמיהתם ממעשה דר"ט ומהא דהרוצה לעשות וכו' דגרסי' התם בש"ס אבע"א קודם בת קול וכגון דב"ה רובא וכו' מדקאמר כגון ע"כ דה"פ כשהיו בשעת המחלוקת בית הלל הרוב לא עשו בית שמאי כדבריהם אבל בזמן שלא היו ב"ה הרוב או שלא עמדו למנין מודה שעשו בית שמאי כדבריהם ומה שמקשה שם בש"ס אמ"ד לא עשו מראב"צ ומר' יהושע היינו למאי דקאמר הש"ס אבע"א לאחר בת קול וקים ליה לש"ס דלאחר בת קול היה או שהיו ב"ה הרוב במחלוקת ההוא וזה ברור. ובי"מ כתב אר"א מרי ויאות יפה אר"י דתני טמאו כל הטהרות שנעשו על השוקת קודם שפתחו בית שמאי ברובו למפרע ולא תני הטהרות שיעשו מכאן ולהבא משמע שלא טימאו אלא קודם שידעו דפליגי בית הלל אבל משידעו דב"ה מטהרו לא טמאו עוד ב"ש טהרות שנעשו קודם שתפחת ברובא ע"כ. וקשה לשון מה תנינן משמע דאמתני' קאי ועוד שלא נמצאו ברייתא בתוספתא שטמאו הטהרות למפרע וע"ק טמאו הטהרות למפרע משמע הטהרות שנעשו ע"ג קודם שפחתו ולפ"ד הל"ל מעיקרא

{{מרכז|<big>'''הדרן עלך חמש עשרה נשים'''</big>}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>