עריכת הדף "שיטה מקובצת/ברכות/כז/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

'''אלא מאי עד ולא עד בכלל''' ואלא הא דתניא ושל מוספין כל היום וכו' אי אמרת בשלמא עד ועד בכלל וכו'. אלא אי אמרת עד ולא עד בכלל דתפלת המוספין דקאמר ר' יהודה עד שבע שעות ולא שעה שביעית בכלל ואם כן לא הוי זמנה אלא שש שעות:

'''אי הכי היכי משכחת תפלת מוספין ומנחה בהדי הדדי.''' דבהתחלת שעה שביעית עבר זמן מוסף ותפלת מנחה לא מטי זימנה אלא בחצי שעה אחרונה שבשעה שביעית ואם כן הא עבר זמן מוסף כבר חצי שעה:

'''לא מאי פלג ראשון ועד בכלל ואיכא בינייהו פלג אחרון.''' והכי קאמר. פירוש משום הכי איצטריך ליה לתרוצי ברייתא דלא תימא דפלג המנחה דקאמר ר' יהודה הוא דמפרש ואזיל והוא פלג אחרון דהכי קאמר אימת נפיק פלג ראשון. פירוש דמהתחלת פלג אחרון אתה למד אימת הוי סוף פלג ראשון דר' יהודה:

'''אף אנן נמי תנינא.''' דעד ועד בכלל:

'''שממאנים את הקטנות.''' כגון שני אחים (שנושאים) [שנשואים] שתי אחיות. אחת גדולה וקדושיה מן התורה. ואחת קטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאין קדושיה מן התורה מפני שיכולה למאן בו כל זמן שלא הגדילה ורבנן הוא דתקינו לה קדושין כדי שלא תצא לזנות. ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה אשתו קמי אחיו ליבום ואינו יכול ליבם מפני שהיא אחות אשתו. ואם היתה אשתו גדולה דקדושיה מן התורה היה פטור מן הכל בין לחלוץ בין לייבם. אבל השתא דהיא קטנה ואין קדושיה מן התורה יש לו לחלוץ וכיון שחלץ לאשת אחיו מתסרא איתתיה עליה דהוה לה אחות חלוצתו דהויא כאחות גרושתו. ועל זה נאמר ביבמות אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו דשתיהן נאסרות עליו. כיצד מתקנין מצוה על בית דין ללמדה למאן בו ותעקור הקדושין לגמרי ואחר כך יכול ליבם אשת אחיו בהיתר:

'''ושמשיאין את האשה על פי עד אחד.''' שהעיד שמת בעלה:

'''ושנסקל תרנגול בירושלים שהרג את הנפש.''' שנקר מוחו של תינוק במקום שהוא רופף ונקבו. וקא משמע לן דשור דאמרה תורה לאו דוקא דהוא הדין לכל שאר בהמה חיה ועוף שהרגו נפש דנסקלין:

'''ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גבי המזבח.''' דבארבעים יום הוא גמר עשייתו ויצא מכלל יין מגתו:

'''בבחירתא.''' היינו מסכת עדיות:

'''אי בעית אימא רבנן האי וילקטו אותו בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים.''' והם היו לוקטין אותו בבקר ראשון דהיינו בשלוש שעות דלהכי אהני כפל לשון: 

'''אי בעית אימא ר' יהודה אהני בבקר יתירא להקדים ללקוט שעה אחת קודם לבקר.''' דבקר שלם הוי עד ארבע שעות והם היו מקדימים שעה אחת דהיינו עד שלוש ותו לא:

'''איזו היא שעה שהשמש חם וצל צונן הוי אומר בארבע שעות.''' וא"ת וכיון דמגופיה דקרא משמע אמאי דייקינן לעיל או אינו אלא בשש שעות ואיצטרכינן לאתויי ראיה מכחום היום דהא בקרא משמע דבארבע שעות מיירי. יש לומר דאצטריך דאי לאו כחום היום הוה אמינא וחם השמש היינו חום היום והוא כשש שעות. אבל השתא דשני קרא בלישניה בדוכתא אחרינא ואמר כחום היום ודאי משמע דחום היום וחם השמש אין הכל אחד ואם כן מסתמא חם השמש היינו בארבע שעות:

'''מדרב צלי של שבת בערב שבת.''' כלומר בתר פלג מנחה קמייתא. שמע מינה כר' יהודה סבירא ליה דמשם ואילך הוא שעת ערבית והוי ליליא ואפשר לקבל שבת דחייב להוסיף מחול על הקדש מן התורה. ובודאי בתוספת כל שהוא יצא אבל אם רצה להוסיף יותר הוי תוספת. ודוקא משעה זו דצלי רב והיינו ודאי משעת שקיעת החמה. כיצד הרי אמרו חכמים שמהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום ונמצא שהולך פרסה בשעה וחומש דחמשה חומשין יש בשעה שתי שעות הנשארות הם עשרה חומשין. ועוד אמרו דמהלך פרסה איכא משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים נמצא ששקיעת החמה באחת עשרה שעות חסר חומש. וזמן ערבית לר' יהודה היא באחת עשרה שעות חסר רביע ולמעלה ואותו זמן שיש בין רביע לחומש היה מתפלל רב והיה גומר תפלתו בשקיעת החמה ומשם ואילך כשנשקע החמה הוי ליה תוספת ואסור במלאכה מזמן זה. ואמר ליה לר' ירמיה אין בדילנא ממלאכה אבל קודם לזה הזמן לא מהני קבלה שיאסר במלאכה. ודוקא כשקבל השבת בתפלה אבל בדבור בעלמא לא הוי קבלה:

'''ולא פסקיה לצלותיה דר' ירמיה.''' שלא פסע לפניו:

'''ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין.''' ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן בהעברה בעלמא:

'''אל יתפלל אדם לא כנגד רבו.''' פירוש משום שמשוה עצמו לרבו:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:שיטה מקובצת: ברכות]]</noinclude>