עריכת הדף "שולחן ערוך/יורה דעה/קכז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן קכז'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''אם נאמן האדם לאסור יינו של חבירו.''' ובו ד' סעיפים:}}}}

{{אות סעיף|א}} {{באר הגולה|א}} האומר לחבירו נתנסך יינך {{שך|א}} {{ביהגרא|א}} אם הוא בידו {{שך|ב}} {{ביהגרא|ב}} {{באר היטב|א}} {{פתש|א}} נאמן {{באר הגולה|ב}} ואפילו אם אינו עתה בידו שכבר הוחזר לבעלים {{שך|ג}} אם בפעם ראשון שמצאו אמר לו נתנסך יינך {{שך|ד}} נאמן {{ביהגרא|ג}} {{באר הגולה|ג}} אפי' אם הבעל {{באר היטב|ב}} מכחישו {{שך|ה}} {{ביהגרא|ד}} אבל אם אינו בידו ולא אמר כן לבעל בפעם ראשון שראהו וא"ל אחר כך {{באר היטב|ג}} אינו נאמן {{שך|ו}} אם {{פתש|ב}} הבעל מכחישו {{ביהגרא|ה}} <small>(תוך כדי דבור) (מרדכי פרק האומר) </small>{{שך|ז}} {{ביהגרא|ו}} או אומר {{שך|ח}} איני יודע {{שך|ט}} {{ביהגרא|ז}} {{פתש|ג}} אבל אם שתק {{שך|י}} שתיקה {{באר היטב|ד}} כהודאה דמיא: <small>הגה {{שך|יא}} {{ביהגרא|ח}} {{באר היטב|ה}} ומלמדי' אותו לכתחלה שיאמר איני מאמינך {{ביהגרא|ט}} ואז לכ"ע שרי דבעלים נאמנים על שלהם (טור) ואם אין הבעלים מכחישין אותו {{שך|יב}} אף על פי {{פתש|ד}} שמכחישו {{באר היטב|ו}} אחר לא מהני (הגהת מיימוני פי"א) מאחר שהבעלים שם ושותקין אבל אם אין הבעלים שם {{שך|יג}} {{באר היטב|ז}} מהני (ארוך) {{שך|יד}} {{ביהגרא|י}} {{פתש|ה}} ויש מי שכתב דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא (רשב"א סי' תקמ"ה) ואם הבעלים אומרים איני מאמינך {{שך|טו}} אע"ג דבלבו מאמין לו כבי {{באר היטב|ח}} תרי אין להחמיר (ב"י בשם מרדכי) ודוקא ביין נסך שאין לדקדק בו כל כך {{טז|א}} אבל בשאר איסורים לא מהני אם אמר איני מאמינך אם מאמין בלבו: (ארוך כלל י"ג): </small>{{שך|טז}} {{ביהגרא|יא}} והוא שיאמר לו נתנסך יינך בפניך או שאמר ליה {{באר היטב|ט}} ידעת דרגלים לדבר {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ד}} ואם שתק {{שך|יז}} ואח"כ {{באר היטב|י}} הכחישו ואמר {{שך|יח}} מה ששתקתי תחילה לא בשביל שהודיתי {{טז|ב}} אלא להתיישב ולחשוב בלבי לזכור אם הוא אמת נאמן: <small>הגה {{ביהגרא|יג}} ואם לא הגיד לו בפעם ראשון שמצאו ואומר לו אח"כ {{פתש|ו}} ואמר אמתלא למה לא אמר לו בראשונה יש לחוש לדבריו (הגהות מרדכי פ' האומר) {{ביהגרא|יד}} וכל מי שנאמן על דבר ועדים מכחישין אותו אף על פי שיש לו מגו שהיה נאמן לאסרו בענין שלא היו העדים מכחישין אותו מ"מ מאחר שמכחיש העדים הוה ליה מגו במקום עדים ואינו נאמן אפילו בדבר איסור {{ביהגרא|טו}} מ"מ לדידיה אסור משום {{פתש|ז}} דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא. (כן משמע מב"י בשם תשובת הרשב"א) {{טז|ג}} {{ביהגרא|טז}} טבח שעשה סימן בבהמה כדרך שעושין בבהמות טריפות ואומר עליה שהיא טריפה וחוזר ואומר שכשירה היא ולא אמר כן תחלה רק שתשאר לו ליקח ממנה בשר {{שך|יט}} יש מי {{באר היטב|יא}} שאומר מאחר שנותן אמתלא לדבריו נאמן ועיין לעיל סימן א' מדין עד אחד נאמן באיסורין ב' אחים אינם אלא כעד אחד לענין איסורים (תשובת הרשב"א סימן תקמ"ד) {{שך|כ}} {{ביהגרא|יז}} וכל הפסולי עדות כשרים לענין איסורים אם לא {{באר היטב|יב}} שחשוד לאותם דברים (ר"ן) אחד שאומר לשני שותפים נתנסך יינכם ואחד שותק והשני מכחישו לזה ששותק אסור ולשני ולכל העולם שרי. (הגהות אלפסי):</small>

{{אות סעיף|ב}} {{באר הגולה|ה}} במה דברים אמורים כשעושה עמו בחנם או אפי' בשכר והוא בענין שלא יפסיד שכירותו כגון שאומר {{ביהגרא|יח}} שנתנסך באונס או ששכרו דבר מועט {{פתש|ח}} אבל אם שכרו הרבה והוא בענין שמפסיד כל שכרו כגון שאומר שנתנסך בפשיעתו נאמן אפילו אינו עתה בידו {{שך|כא}} וגם לא אמר ליה בפעם {{באר היטב|יג}} ראשון שמצאו: <small>הגה {{שך|כב}} {{ביהגרא|יט}} ודוקא שאומר שנאסר היין בדרך שהוא גלוי וידוע לכל שמפסיד שכרו כגון בפשיעה שנזכר אבל אם אמר בדרך {{פתש|ט}} שאפשר לומר {{טז|ד}} {{באר היטב|יד}} שטעה הפועל שאינו מפסיד שכרו אע"פ שמפסידו על פי הדין אינו נאמן (רבינו ירוחם):</small>

{{אות סעיף|ג}} {{שך|כג}} {{ביהגרא|כ}} {{באר הגולה|ו}} עד אחד נאמן באיסורים {{באר היטב|טו}} להתיר {{ביהגרא|כא}} אבל {{פתש|י}} לא {{באר הגולה|ז}} להחמיר: <small>הגה {{שך|כד}} {{ביהגרא|כב}} {{פתש|יא}} מיהו יש אומרים דבדבר דאיכא לברורי כגון שאומר לו אחד {{טז|ה}} בא {{באר היטב|טז}} ואראך עובד כוכבים מנסך יינך צריך לחוש לדבריו (ב"י בשם התוספות) {{ביהגרא|כג}} וכל דבר שלא אתחזק לא להיתר ולא לאיסור {{שך|כה}} עד אחד נאמן עליו {{שך|כו}} אפילו {{באר היטב|יז}} לאסרו (אשיר"י פרק הניזקין ומרדכי פ' האשה רבה) {{ביהגרא|כד}} וכל היכא {{פתש|יב}} דאתחזק דבר באיסור כגון טבל {{טז|ו}} או חתיכת בשר שאינה {{באר היטב|יח}} מנוקרת אין העד נאמן עליו להתירו {{ביהגרא|כה}} אלא א"כ בידו לתקנו (ג"ז שם) ואם היו בכאן {{פתש|יג}} ב' חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר נאמן העד לומר {{שך|כז}} זה {{באר היטב|יט}} היתר וזה איסור (הר"ן שם) ואדם נאמן על שלו {{שך|כח}} אפי' היכא דאתחזק איסורא (שם באשיר"י) ועי' לעיל סי' קי"ט דין החשוד על הדבר אם מעיד עליו. {{ביהגרא|כו}} ועי' לקמן סימן קפ"ה מי שאומר {{טז|ז}} {{פתש|יד}} פלוני חכם {{פתש|טו}} הכשיר לי זה והחכם כופר. {{ביהגרא|כז}} ועי' באבן העזר סימן קנ"ב אם אמרינן לגבי עדות שהפה שאסר הוא הפה שהתיר {{שך|כט}} {{ביהגרא|כח}} ואשה {{באר היטב|כ}} נאמנת בדבר איסור לומר תקנתיו (ר"ן פרק האומר וריש חולין) ודוקא בודאי איסור כגון ניקור בשר וכדומה לו אבל בספק שמא אין כאן איסור כגון שצריכה לברר דגים טמאים מטהורים (א"ו הארוך) {{שך|ל}} או איסור שיש בו {{באר היטב|כא}} צדדים להקל (שם בר"ן) אין אשה נאמנת דאשה דעתה קלה להקל {{שך|לא}} {{ביהגרא|כט}} {{באר היטב|כב}} קטן אין לו דין עד להיות נאמן באיסורין (ריב"ש סימן רמ"ה) {{שך|לב}} {{ביהגרא|ל}} מ"מ בקטן חריף ובקי בדבר ואיכא רגלים לדבריו יש להחמיר אם מעיד על דבר איסור (רשב"א סי' כ"ד) {{ביהגרא|לא}} ואם מעיד על איסור דרבנן להקל ולא אתחזק איסורא {{פתש|טז}}  כגון בדיקת חמץ נאמן דהמנוהו רבנן בדרבנן (שם בריב"ש) {{ביהגרא|לב}} אבל אם אתחזק איסורא אינו נאמן כלל:</small>

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|לג}} {{באר הגולה|ח}} דברים שאין בהם חזקת איסו' אלא חששא שמא יחליפנו עובד כוכבים או יגע בו יש מי שאומר שסומכין על הקטן מכיון שבא לכלל דעת שמירה:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>