עריכת הדף "שולחן ערוך/חושן משפט/רפה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן רפה'''}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים.''' ובו י"ס:}}}}

{{אות סעיף|א}} {{שך|א}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|א}} שבוי שנשבה ונשמע שמת וירדו יורשיו לנחלה וחלקו אותם ביניהם {{סמע|א}} {{שך|ב}} {{נתיבותב|א}} אין מוציאין אותם {{באר היטב|א}} מידם {{ביהגרא|ב}} וכן הבורח מחמת סכנה {{סמע|ב}} {{פתש|א}} אבל היוצא {{באר היטב|ב}} לדעת ששמעו בו שמת וירדו יורשיו לנכסיו וחולקים מוציאים מידם עד שיביאו ראיה שמת מורישן:

{{אות סעיף|ב}} {{שך|ג}} {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ג}} שבוי שנשבה {{סמע|ג}} {{באר הגולה|ג}} ובורח מחמת {{באר היטב|ג}} סכנות נפשות חייבים ב"ד להתעסק בנכסיהם כיצד עושים {{באר הגולה|ד}} כל המטלטלים יהיו מופקדים ביד נאמן ע"פ ב"ד {{באר הגולה|ה}} ומורידין לתוך הקרקעות {{סמע|ד}} {{באר היטב|ד}} קרובים הראוים לירש כדי לעבוד הקרקעות ולהתעסק בהם {{סמע|ה}} עד שיוודע שמתו {{סמע|ו}} או ער שיבאו: <small>הגה {{ביהגרא|ד}} היו כאן יורשין הרבה קצתן עובדי אדמה {{סמע|ז}} וקצתן {{באר היטב|ה}} אינן עובדי אדמה מעמידין ביד עובדי אדמה (טור בשם הרא"ש) {{ביהגרא|ה}} </small>וכשיבואו השבוי והבורח {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ו}} שמין אלו הקרובים שהורידו מה שעשו {{באר הגולה|ז}} ומה שאכלו כמנהג כל האריסים של אותה מדינה: <small>הגה {{ביהגרא|ז}} וי"א {{סמע|ח}} דוקא בשבח שמין לו כאריס אבל {{נתיבותב|ב}} פירות נוטל הכל (טור בשם ר"י והרא"ש) {{ביהגרא|ח}} {{סמע|ט}} ואם שמעו שמת קודם שהורידוהו ואח"כ באו אין לו בשבח כלום אלא מה שאכל אכל ומה שהוציא {{באר היטב|ו}} הוציא (שם בשם הרא"ש) {{סמע|י}} </small>ולמה לא יעמידו אפוטרופוס לעולם בין במטלטלין בין בקרקעות עד שיבאו הבעלים או עד שיוודע בוודאי שמתו {{סמע|יא}} {{באר הגולה|ח}} לפי שאין בית דין חייבים להעמיד אפוטרופוס {{באר היטב|ז}} לגדולים שהם בני דעת: <small>הגה {{ביהגרא|ט}} מיהו אם היה כאן מי שרוצה להיות אפוטרופוס לתקנת השבוי מעמידין אותו {{סמע|יב}} ואין תקנה גדולה מזו {{סמע|יג}} {{ביהגרא|י}} ומיהו היורש יכול {{באר היטב|ח}} למחות שלא למנות אפוטרופוס (טור בשם הרא"ש ונ"י פ' המפקיד) {{פתש|ב}} {{ביהגרא|יא}} וי"א דאין היורש יכול למחות (המגיד פ"ז דנחלה ומרדכי פרק המפקיד) {{ביהגרא|יב}} שוטה דינו כקטן {{באר הגולה|ט|•}} ומעמידין לו אפוטרופוס (ב"י בשם הרשב"א)</small>:

{{אות סעיף|ג}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|ט}} נשבה השבוי וברח המסוכן והניח {{באר היטב|ט}} קמה לקצור וענבים לבצור תמרים לגדור וזיתים למסוק ב"ד יורדים לנכסיו {{סמע|יד}} ומעמידים להם {{באר היטב|י}} אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ומוכר הפירות ומניח דמיהם עם שאר המטלטלים בב"ד ואח"כ מורידין הקרוב לנכסי ושאם ירד תחלה שמא יתלוש אלו הפירות שהם כתלושים ויאכל אותם {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|יג}} וה"ה בחצירות ופונדקאות חניות העשויות לשכר ואינם צריכים עבודה ולא טורח {{סמע|טו}} ואין אדם נותן אותם באריסות אין מורידין להם יורש שהרי גובה השכר ואוכל אלא כיצד עושין ב"ד מעמידין להם גבאי ויהיה השכר מונח בב"ד עד שיביא ראיה שמת או עד שיבא ויטול שלו ואין מורידין הקרוב לעולם אלא לשדות וגנות וכרמים וכיוצא בהם שיהיו בהם כאריס כדי שלא יפסדו ונמצאו בורים <small>(פי' שוממים) </small>ונשמים <small>(פי' מענין והארץ הנשמה והם שמות נרדפים)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|כ}} מי שיצא לדעת והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא מה אירע לו אין מורידין קרוב לנכסיו ואם {{באר הגולה|ל}} ירד מסלקין אותו ואין ב"ד צריכים להטפל בו ולהעמיד לו אפוטרופוס לא לקרקע ולא למטלטלין שהרי {{סמע|טז}} {{פתש|ג}} {{באר היטב|יא}} לדעתו יצא והניח נכסיו וכיצד יהיה דין נכסי זה מטלטלין יעמדו ביד זה שהם תחת ידו עד שיבא זה ויתבע או עד שימות ויתבעו היורשים והקרקעות מי שהניחו שכן <small>(בהן) </small>אין לוקחין ממנו שכר ושדה או כרם שהיה בהן אריס ישארו {{סמע|יז}} כמו שהניחם עד שיבא ושדה או כרם שהניחם בורים ישארו בורים שהרי הוא ברצונו איבד ממונו {{ביהגרא|יד}} {{סמע|יח}} ואבידה לדעת אין אנו מצווין להחזירה: <small>הגה {{ביהגרא|טו}} מיהו אם נפלו לו נכסים בכאן שלא ידע בהן {{סמע|יט}} דינו כנכסי {{באר היטב|יב}} שבוי (רבי' ירוחם נכ"ו ח"ב) {{ביהגרא|טז}} וכן אם הלך {{סמע|כ}} שלא במקום סכנה וחשב לחזור ולא חזר הוי כמי שיצא שלא לדעת (ב"י בשם הרמב"ם והרא"ש ונ"י בשם הרשב"א)</small>:

{{אות סעיף|ה}} {{סמע|כא}} {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|מ}} שמעו בו שמת הרי ב"ד מוציאין כל המטלטלי' ומניחים אותן אצל {{באר היטב|יג}} נאמן על פיהם: <small>הגה ודוקא בתורת קרוב אין נותנין מטלטלין לידו אבל יכול להיות אפוטרופוס כמו אחר (מהר"ם פדוואה) (ועיין לקמן סי' ר"צ ס"ב ולקמן סי' זה סעיף ח') {{באר הגולה|טו|•}} </small>ומורידים הקרוב לשדות ולכרמים כאריס עד שיביא ראיה ברורה שמת {{נתיבותב|ג}} {{סמע|כב}} או עד שיבא:

{{אות סעיף|ו}} {{סמע|כג}} {{באר הגולה|נ}} כשמורידין קרוב לנכסי שבוי או בורח או לנכסי היוצא לדעת ששמעו בו שמת {{שך|ו}} {{פתש|ד}} לא יורידו {{באר היטב|יד}} קטן שמא יפסיד הנכסים {{באר הגולה|ס}} ואין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יטעון ויאמר זה חלקי המגיע לי בירושתי {{סמע|כד}} {{באר הגולה|ע}} ואפי' קרוב מחמת קרוב אין מורידין {{ביהגרא|יח}} כיצד היו שני אחים אחד גדול ואחד קטן ונשבה הקטן או ברח אין מורידין הגדול לתוך שדהו {{סמע|כה}} מפני שהקטן אינו יכול {{באר היטב|טו}} למחות ושמא יחזיק זה האח ולאחר שנים יאמר זה חלקי שהגיע בירושתי {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|יט}} ואפי' בן אחיו של זה הקטן שנשבה אין מורידין אותו לנכסיו שמא יאמר מחמת אבי ירשתי חלק זה:

{{אות סעיף|ז}} {{באר הגולה|צ}} ולעולם אין מורידין קרוב לנכסי קטן {{סמע|כו}} אפי' קרוב מחמת אחי האם <small>(של הקטן) </small>שאינם ראויים ליירש הרחקה יתירה היא זו {{סמע|כז}} ואפי' יש ביניהם שטר חלוקה {{סמע|כח}} בין {{באר היטב|טז}} בבתים בין בשדות לא ירד {{ביהגרא|כ}} ואפי' אמר כתבו עלי שטר אריסות לא ירד שמא יאבדו השטרות ויאריכו הימי' ויטעון ויאמר שזה חלק ירושה בא לו מחמתו או מחמת מורישו: <small>הגה {{ביהגרא|כא}} וכל זה שאין מורידין קרוב לנכסי קטן היינו כשכבר אינן סמוכין על שלחן אחד {{סמע|כט}} {{באר היטב|יז}} וכבר חלקו אבל אם לא חלקו האחין עדיין {{נתיבותב|ד}} וסמוכין על שלחן א' מעמידין קרוב לנכסי קטן ({{באר הגולה|ק}} נ"י וריב"ש סי' קנ"ה וב"י סי' ר"צ בשם רשב"א) {{ביהגרא|כב}} וי"א עוד הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן {{סמע|ל}} היינו כשאוכל הפירות אבל באפוטרופוס בעלמא שאין לו הנאה מיניה מותר (ב"י בשם הרשב"א) {{סמע|לא}} {{ביהגרא|כג}} וכן אם לא היו הנכסים מירושת הקטן {{באר היטב|יח}} מותר להוריד קרוב (ב"י בשם רבי' ירוחם נכ"ו)</small>:

{{אות סעיף|ח}} {{באר הגולה|ר}} {{ביהגרא|כד}} {{שך|ז}} הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן דוקא במקרקעי {{סמע|לב}} אבל {{באר היטב|יט}} מעות של קטן ממנים עליהם אפי' קרוב: <small>הגה ועדיף טפי בקרוב מברחוק ולכן אם יש בהן קרוב ורחוק ושניהן נאמנים בשוה הקרוב קודם ומעמידין אותו {{ביהגרא|כה}} אבל אם הקרוב אינו נאמן מעמידין רחוק הנאמן (הגהות מרדכי פ' המפקיד ומהר"ם פדוואה) {{ביהגרא|כו}} וכן קטן שיש לו ממון מאבי אמו או ממקום אחר ואביו חי אין נותנים הנכסים ליד האב דאין מורידין קרוב לנכסי קטן אלא ב"ד מעמידין לו אפוטרופוס ואם הם מטלטלין ואביהן ראוי להיות אפוטרופוס עליהן נותנין. לידו {{באר הגולה|כג|•}} (הרא"ש כלל פ"ב סי' ב' וב"י סי' ר"ץ בשם הרשב"א) {{סמע|לג}} {{ביהגרא|כז}} וי"א דאין ב"ד מחוייבין לחקור בקטנים שיש להן אב אא"כ אביהן מוחזק שאינו הולך בדרך טובים (ב"י סי' ר"ן בשם הרמב"ן והרא"ש)</small>:

{{אות סעיף|ט}} {{שך|ח}} {{באר הגולה|ש}} מעשה {{באר היטב|כ}} באשה אחת שהיו לה שלשה בנות {{סמע|לד}} ונשבית הזקנה ובת אחת ומתה בת שניה והניחה בן קטן ואמרו חכמים אין מורידין את הבת הנשארת לנכסים שמא מתה הזקנה ונמצאו שליש נכסים אלו לקטן {{סמע|לה}} ואין מורידין {{באר היטב|כא}} קרוב לנכסי קטן וכן אין מורידין לזה הקטן בנכסים שמא עדיין הזקנה בחיים ואין מורידין קטן לנכסי שבוי כיצד עושים {{סמע|לו}} {{שך|ט}} מתוך שצריך להעמיד אפוטרופוס לחצי של קטן מעמידים אפוטרופוס על כל {{באר היטב|כב}} נכסי הזקנה אחר זמן {{סמע|לז}} שמעו שמתה {{באר היטב|כג}} הזקנה אמרו חכמים תרד הבת הנשארת לשליש מנכסים שהוא חלק ירושתה {{סמע|לח}} וירד {{באר היטב|כד}} הקטן לשליש שהוא חלקו מנכסי הזקנה והשליש של בת השבויה השניה מעמידים לה אפוטרופוס מפני חלק הקטן שמא מתה גם הבת השבויה ויש לזה הקטן חצי השליש וכן כל כיוצא בזה:

{{אות סעיף|י}} {{ביהגרא|כח}} {{באר הגולה|ת}} שבויה שהמירה ונשאת לעכו"ם ויש לה כאן קרקעות ומטלטלין {{סמע|לט}} מתנהגי' בנכסי' כדין נכסי שבוי שלא המיר:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>