עריכת הדף "שואל ומשיב/ד/ג/עז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
לחכם אחד.

ובגוף סברת ר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו יש לומר דהכוונה היא דבאמת עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי והו"ל כהעידו שהיום נעשה הדבר כך וכך זמנו של שטר מוכיח עליו ודו"ק ועיין קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/ל|סי' למ"ד]] מ"ש כעין זה ויש להאריך בזה ודו"ק ועיין ב"ש [[בית שמואל/אבן העזר/קמד#ד|סי' קמ"ד ס"ד]] ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק ועיין שעה"מ פ"ח מגירושין ה"א ואין הזמן מסכים לעיין בו. עוד יש לומר דבאמת צ"ב מה בכך שזמנו של שטר מוכיח עליו הא אבעיא לן בכתובות דף כ"ד אם אכולה מלתא קא מסהדי או דלמא אמנה שבשטר קמסהדי וא"כ עכ"פ יש לומר דעל זמן שבשטר לא קא מסהדי וצ"ל כיון דזה גוף הענין של השטר הו"ל כמו בהוחזקו שני יב"ש דאמרינן דמעידין על כל הענין כמ"ש התוס' וה"ה לענין זמן שצריכין לדעת מאיזה זמן נשתעבד ולפ"ז שפיר מחלק הרמ"ה דבמקום שיש לומר דהזמן היה צריך לדעת מאימתי התחלת הזמן התנאי ניהו שהי' לו לכתוב באופן אחר עכ"פ העדים אינם מעידים על זה ול"מ שטר אף שכתוב בו הזמן. ומעתה זהו בשאר שטרות אבל בגיטין דודאי צריך להיות בו זמן בודאי מעידים על זה ושפיר אמרינן בכל ענין זמנו של שטר מוכיח עליו ודו"ק

והנה נסתפקתי במהיום ולאחר מיתה דמועיל במתנה ומשום דגופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכדאמרו בב"ב דף קל"ו איך הדין אם מת באותו היום דהנה התוס' כתבו בגיטין דף ע"ב דמהיום אם מתי יש להסתפק אם מת באותו היום וכתבו התוס' בשם רבינו אלחנן דמהיום כוון מאותו היום שהרי כתב מפני יראת המיתה וכי לא הי' לו להתירא מפני אותו היום ולפ"ז זהו בגט אבל במתנה לא שייך זאת ואפשר דלא כוון רק לסוף היום וגם זמנו של שטר מוכיח לא שייך בזה דכבר כתב הרמב"ן דהזמן של השטר אינו רק בסוף היום ובאותו היום לא זכו עבורו עדי חתימה כיון דלא כתבינן שעות ועיין בר"ן סוף גיטין גבי עדי מסירה כרתי ובאמת שהתוס' בב"מ דף כ' לא כתבו כן ע"ש אבל לדברי הרמב"ן והר"ן צ"ע ודו"ק. אך אי קשיא הא קשיא בהא דבעי בב"ב דף קל"ד בהקנאה מאי וקשה הא הקנאה ע"כ מעכשיו דאל"כ הדר סודר למרא וע"כ דמהיום מעכשיו הוא דאל"כ היאך מועיל בהקנאה ועיין תוס' בגיטין שם וצ"ע. והנה בשנת תרי"ד כ"ה תשרי בדרך למודי בכתובות בסוגיא דאונס בגיטין ראיתי בשיטה מקובצת דברים חדשים בהא דאמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא פירש הרשב"א דאמר כן לעדים ולכך ל"מ זמנו של שטר מוכיח עליו דכל דלא נתנו לאשה רק לעדים ולכך יכול לבטלו דכל דלא נתנו לאשה בעצמה רק לעדים זמן הכתוב בשטר לא מועיל ויכול לבטלו ומזה למדו תלמידי הרשב"א שם דאם אחד כתב שטר על עצמו וטרם הגיעו להמלוה השלישו ביד שליש דשייך אסמכתא אי התנה תנאים אף שכתב בשטר מעכשיו אינו מועיל לבטל אסמכתא יעו"ש ולפענ"ד צ"ע דלמה יהיה יוכל לבטל אף שנכתב תנאים והשליש ביד עדים מכל מקום גוף הזמן נקנה כיון שנכתב מעכשיו וגם לענין אסמכתא המעיין בסי' נ"ה ובסי' ר"ז משמע דאינו כן ולמה יהיה שייך אסמכתא כל דגמר להקנות מעכשיו ואף אם נימא דכל דלא נתנו להמלוה לא זכו עדים עבורו ועיין ב"ח חו"מ סי' ל"ט מכל מקום למה יתבטל השטר כל שנתקיים התנאים וצ"ע בכ"ז

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>