עריכת הדף "שואל ומשיב/ד/ב/עב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
היה אצלי הרב החריף מוה' ישעי' וואלף מזלאטשיב והקשה אותי בהא דאמרו ביבמות דף כ"ג ע"ב תני שילא ואפילו שניהם כהנים מ"ט ספק חליצה לא גזרו בה רבנן וע"ז הקשה לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס דבאיסור דרבנן שנתערב חד בחד אף שנאבד אחד מהם אסור דאף בדרבנן באתחזיק איסורא אסור וא"כ כאן דאתחזיק חליצה באחת משתיהן ל"ש ספק דרבנן והשבתי עפמ"ש בתשובה ל"ק יאס בהא דפריך בביצה דף ד' אלא לרב יוסף וכו' דאמר משום גזרה ספיקא דרבנן הוא והקשה נכד הרב מוה' יצחק חב"ד ני' דלוקי האי ספיקא דהיו שני ביצים אחת נולדה ביו"ט ונתערבה בביצה שנולדה בחול חד בחד ול"ש ספיקא דרבנן דאתחזיק איסור והשבתי דבאמת המנחת יעקב חולק על הש"ך דכשם דאתחזיק איסורא בחד כך אתחזיק היתר בהשניה וצ"ל בכוונת הש"ך דהוה אקבע איסורא וכמו חתיכה מב' חתיכות ושם הוה דאורייתא וכאן חד בחד הו"ל כגוף איסור דאקבע איסורא באחת מהן ולפ"ז נראה לי ברור דזה דוקא כשזה האיסור הוא איסור מצד עצמו מדרבנן אבל כאן גם הביצה האסורה אינו רק משום גזירה משקין שזבו וההיתר הוא היתר ברור בזה חזקת היתר עדיף דהא האיסור אינו בעצם רק בשביל גזירה וז"ב. ובזה מדוקדק מ"ד אלא לרב יוסף דאמר משום גזירה והקשו בתוס' ישנים דגם לר"נ קשיא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דעיקרא דקושיא היא דאינו רק משום גזירה וא"כ חזקת היתר עדיף ומעתה גם כאן חליצה דרבנן אינו רק משום גזירה אטו גרושה ובזה לא שייך אתחזיק איסורא. ובזה מיושב מה דהקשו מחלוצה דרבנן והתניא גרושה אין לי אלא גרושה חליצה מנין ת"ל ואשה ומשני אסמכתא היא ודבר תימה הוא דאטו עד השתא לא ידענו דחלוצה אינו רק מדרבנן הלא בכמה משניות מבואר כן ולפמ"ש אתי שפיר דזה ידע דהוא מדרבנן דודאי סבר דרבנן אסמכה אקרא וחליצה היא אסורה בעצם מדרבנן וע"ז משני דקרא אסמכתא בעלמא הוא ורבנן הוא דגזרו אטו גרושה.

עוד שאל בהא דאמרו ביבמות דף פ' דאנדרוגינוס מאכיל בתרומה לר"ל והיינו בתרומה דרבנן וע"ז הקשה דהא אתחזיק איסורא דהיא זרה ואסורה בתרומה וא"כ גם דרבנן אסור. והשבתי דזה אינו דמלבד דאתרע החזקה שהרי נשאת לכהן רק דספק הוא אם הוא זכר או נקבה וא"כ אתרע החזקה ובלא"ה אנו דנין על המאכיל אם הוא יכול להאכיל והו"ל רק איסור דרבנן ודו"ק.

עוד הגיד לי בישוב קושית הקצה"ח ב[[קצות החושן/חושן משפט/פח#י|סי' פ"ח ס"ק יו"ד]] על דברת התוס' בכתובות במ"ש דשמא אם היה בא הבעל היה מודה לדבריה והקשה ממנ"פ א"כ אין לה הכתובה תיכף ואם נימא דהיה מכחישה גם מזונות אין לה. וע"ז אמר דלענין המזונות הו"ל ס"ס ומוציאין ממון. ולפענ"ד אמרתי בפשיטות דבאמת כל הטעם דטענו חטים והודה בשעורים דפטור מטעם מחילה והודאה ועכ"פ תפיסה מועיל כמבואר בש"ך ולפ"ז בכתובה דהו"ל כגבוי כמ"ש המרדכי ועיין מ"ש בגליון הב"ש [[בית שמואל/אבן העזר/כ|סי' כ']] א"כ הו"ל כתפוס אבל לא ניתן לגבות מחיים וא"כ שפיר נותן לה כדי כתובתה ומ"ש התוס' שם לעיל מיני' דהו"ל כטוענו חטים והודה לו בשעורים היינו לענין המזונות אבל לא נגד הכתובה וע"ש בקצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/פח#ח|ס"ק ח']] (זה כתבתי בלי עיון בספר) וצ"ע:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>