עריכת הדף "שואל ומשיב/ג/א/סג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
נשאלתי אחד אמר לאחד שיכתוב לו שטר מכירה על דגן וקמח שהי' לו וזה כתב לו שטר מכירה וסימן המצרים של הבית שיש לזה המוכר ומכר כדין באגב קרקע עם זדאטיק כנהוג רק ששכח לכתוב שמו של המקנה ואחר פסח ראה אחד וא"ל שלא חתם שמו אבל שם הקונה הערל כתב ובא לשאול מה משפטו. והנה אין לי פה ספר אחד מהספרים המתייחסים לזה. ואשר לבי אומר לי דהנה לכאורה הדבר פשוט שאינו מועיל דבלי חת"י והכתב הוא כתב של אחר במה קנה והלא א"י לתבוע שום אחד מהם דהא יכול לומר לו אני לא צויתי לכתוב וכל שאינו שטר קנין אף שמודה באמת שכתבו אף דבד"מ לא אברי סהדי אלא לשקרא מכל מקום כל שאינו נקנה מצד שחסר החתימה א"כ לא מכרו וחז"ל קנסו אף בביטול והיה אנוס ושוגג כמבואר סימן תמ"ח ושטר לא הוה ואף הכסף לא מועיל אף אם נימא דכסף קונה בנכרי מ"מ כאן גילה דעתו דרצה להקנות בשטר אג"ק והרי לא מועיל וכמבואר סימן רס"ח בחו"מ שני דעות בזה ועשו"ת עבוה"ג ואינו אתי לעיין בזה. ולכאורה רציתי לומר דכיון דסמן הבית במצרים ואותו הבית ע"י המצרים ניכר שזה ביתו של המוכר א"כ הרי נודע שמו אף שלא חתם עצמו ול"ד לכתב סתם ביתי מכורה לך דשם אינו מבורר מי המוכר ואיזה בית מכר אבל כאן נודע שמו ע"י הבית אבל דחיתי זאת דכל שלא חתם שמו יכול לומר אני לא צויתי לכתוב ומה אכפת לי במה שאחד מכר בית שלי. אמנם היה נראה כיון דקי"ל דזכין לאדם שלא בפניו א"כ אף אם אחר היה מוכר בלי דעתו כלל הבית להחמץ שבתוכו דהיינו אגב קרקע א"כ בודאי היה מועיל בדינינו דאין לך זכות גדול יותר מזה דהכל יודעים שלא מכר רק להפקיע איסור חמץ וא"כ מה בכך שלא חתם שמו מכל מקום הרי ניחא לו בהמכירה וא"כ כל שהערל מחזיק השטר ובדינינו יכול להוציא החמץ כיון שנודע שרצה זה במכירתו של זה ואי הא שבדיניהם א"י להוציא כלום מכל מקום כבר אמרו בב"ק ישראל וגוי שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לדון בדינינו וכו' הרי שדינינו קודם ובפרט לענין הפקעת החמץ שרק בדינינו תלוי המכירה פשיטא שמועיל. ועיין ש"ך חו"מ סימן שנ"ח לענין ניחותא דמצוה וביו"ד סימן של"א בט"ז שם שהאריך למעניתו בזה לענין ניחותא דמצוה ועיין עירובין דף ס"ח ואינו לפני. עוד היה נראה לי דבר חדש דהרי אמרו בב"ק דף מ"ו מתיב רבה הגוזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואמאי הא כיון דמטא זמן איסורא אייאושי קא מייאש מינה ומשני זה אינו רוצה לקנות וכיון שהערל רצה לקנות מה בכך שלא חתם השטר הרי עכ"פ יאש עצמו ויאוש הוה כהפקר ואף דבעי ביאוש דמטי לידיה כאן באמת הוה כמטי לידיה דהרי נתן להקונה השטר עכ"פ כל שזה ייאש עצמו כבר קנה הערל מתורת יאוש בעלים. וגדולה מזו דעת השאגת אריה סימן צ"ו דאף דגזל ונתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו אבל הגזלן קנה דהא הוא בידו וה"ה כאן דעכ"פ הערל קנה. אמנם קשה עלי לסמוך על זה אבל מ"מ זה נראה לי ברור דאם יערב הדגן והקמח שיהיו רוב כנגדו א"כ שפיר דמי ואף דגם איסור דרבנן קיי"ל דאסור לבטל ואף להוסיף כמבואר ביו"ד סימן צ"ט ואף להמחבר שם מ"מ באיסור הנאה כתב ש"ב הגאון בחוות דעת דאסור דמ"מ נהנה בהביטול ע"ש מ"מ כל הטעם דאסור לבטל כתבו התוס' בפסחי' דף למ"ד דא"כ יהיו דברי רבנן כחוכא דכל אחד יקח איסור ויבטל. ולפענ"ד נראה דזה דוקא באיסור בעצם ואין לו תקנה רק שיבטל בזה שפיר חשו אבל כאן דבאמת יש לו תקנה למכור וכאן שבאמת מכר רק שלא חתם שמו וא"כ עכ"פ לא שייך לחוש דכל אחד יבטל איסור ויתבטלו דברי רבנן דלמה יעשה כזאת הא קי"ל דלא שביק אינש היתירא ואכיל איסורא והלא בידו לבטלו כדינו ולמכרו ולחתום השטר וא"כ כאשר קרה ששכח ולקצת פוסקי' שכחה מקרי אונס ועיין מג"א סימן ק"ח שפלפל בזה אי שכחה מקרי אונס ע"ש ובווי העמודים להשל"ה וזכורני שראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג שמיקל באונס שלא מכר אף דדבריו תמוהים כמ"ש בגליון שברמב"ם וטוש"ע מבואר אף באונס מ"מ עכ"פ לערב ברוב ודאי מותר וכמ"ש ואף בקמח בקמח דהוא לקצת פוסקי' לח בלח מ"מ יש לסמוך על הפוסקי' דקמח בקמח לא מקרי לח בלח. עוד נראה לי דבר חדש דהנה הש"ך ביו"ד סימן ל"ט כתב לענין בדיקת הריאה דכל שיש עדים שבדקו אף שאומרי' שלא בדק כדינו מ"מ עכ"פ הרי קיים מצות חז"ל ובכה"ג כל שקיים תקנת חז"ל בכה"ג לא שייך קנס יעו"ש ולפ"ז נראה לפענ"ד דמה דמבואר בסימן תמ"ח דאף בשוגג ואנוס אסור הוא דוקא כשהיה אנוס ולא מכר כלל וא"כ עכ"פ נתבטל כל התיקון אבל בכהאי גוונא דבאמת מכר בכסף ובשטר רק ששכח לחתום השטר ואנן ידענו בודאי דזה אנוס ולמה לא ירצה לחתום בכה"ג עכ"פ לא שייך חשש הערמה וקנסא דלמה יערים אחרי שטרח למכור ולעשות שטר בכה"ג הוה אנוס גמור ואפשר דבכה"ג מיירי התשב"ץ ואינו לפני. ועכ"פ לענין דינא זה ברור לפענ"ד דבכה"ג מותר לאחר שיערבו ברוב ובפרט דהלתיתה אינו עוד חמץ גמור רק קרוב להחמיץ וחמץ לאחר הפסח אינו רק דרבנן נראה לפענ"ד להתיר. וראיתי לפום רהיטא במק"ח סימן תמ"ח שבביאורי' כתב דלא מהני כל שלא חתם שמו אבל שם יש לומר דקאי אם אין שם הקונה מוזכר בשטר א"כ לא יוכל הקונה להוציא אבל בכה"ג שהערל מוזכר רק שהמוכר לא הוזכר בכה"ג נראה לפענ"ד ברור דמותר על ידי תערובות ברוב כמ"ש. דברי הכותב בלי עיון בספר רק מה שנחקק בלב:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>