עריכת הדף "שואל ומשיב/ג/א/סא" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
ישאו הרים שלום לכבוד הרב המופלג וכו' מוהר"ר יצחק יהודה אבד"ק חערסאן נ"י:

מכתבו הגיעני תמול ואם אמנם רבות טרדותי ואני יושב בקרית חוצות ומחוסר ספרים בכל זאת יען כי נכמרו רחמי על העלובה הזאת אמרתי להשיב בקצרה וזה החלי. ע"ד השאלה שאשה אלמנה באה בקשרות בתה בעיר אדעססא עם איש אחד פלוני אלמוני לא נודע שמו ושם אביו ושם עירו ופתאום נתפס המיועד ועוד שני אנשים עבור מטבעות המזוייפות וישב כל אחד בחדר מיוחד לבדו וגם המשודכת היתה הפקידה עליה שתעמוד על המחקר אם היא יודעת מאומה ואחר החקירה חופשה ניתן לה שתסע לביתה והמיועד ביקש ממנה שתבא עוד הפעם לאדעססע למען יוכל לאכול מאכלות כשרות גם ביקש שתתן לו ת"כ בפני שני אנשים היושבים שם עמו והבטיחה לו ע"ז וע"ז ביקש משר בית הסוהר שתתן לו ת"כ בפני שני אנשים עדים והרשה אותו אך שידבר בלשון רוסיא וכאשר באה אליו פתחו את החדרים אשר שני אנשים יושבים שם ונתנה לו ידה ואמר דברים וגם נתן לתוך ידה נייר ובו היה מכורך איזה דבר וכשיצאה אמר לה תדע שאני קדשתיך ובהנייר שנתן לה היה מכורך עשרים קאפקעס כסף ויצאו שני אנשים חפשים והוגבה עדות באדעססא בפני המיועדת הנ"ל הענא בת ר' בעריש הכהן והעיד ר' פישל שאמר כמה תיבות עד תיבת כדת משה וישראל אבל לא שמע שום תיבה יותר ותיבת בטבעת זו או מטבע זו או תיבת לי לא שמע וגם לא ידע מעולם שלשם קידושין הוא נותן וגם לא ראה שום נתינה להבתולה הנ"ל ור' ישראל העיד ששמע בהתחלה תיבת הרי את וגם תיבת כדת משה וישראל ולא שמע תיבת לי וגם בטבעת זו או במטבע זו לא שמע ולא ידע כלל אם לשם קידושין נתן ולא ראה שום נתינה להבתולה וגם המיועדת אמרה שלא ידעה אם לשם קידושין נתן ולא עלתה על דעתה כלל והנייר שנתן לה חשבה שהוא רוצה שתדע לאיזה מקום המשפט תלך להשתדל עבורו ואחר שהלכה לחוץ וראתה את הקוויטיל וגם המטבע של כסף מה הי' לה לעשות ע"כ תוכן השאלה. והנה הב"ד הורו שם שאין ממש בהקידושין וגם מעלתו הורה ג"כ להתיר ושאל ממני חוות דעתי. והנה זה פשוט כיון שלא שמעו ממנו תיבת לי שאין כאן בית מיחוש ואף דמבואר בסימן כ"ז ס"ד דיש מחמירין והריב"ש ורוב הפוסקים פסקו להקל ועיין בב"ש ובשו"ת מהר"ם אלשקר ס"ס צ"ט דבמקום עיגון ודאי יש להקל ואף בכהאי גוונא אף הי' שידוכים ביניהם כתוב בחידושי מהרי"ט דלא הוה כידים מוכיחות ועיין באבני מילואים סימן כ"ו וגם העדים לא ידעו כלל מקידושין וגם הוא לא היה יכול לומר בלה"ק שום דבר רק בלשון רוסיא עפ"י פקודת השר וגם לא ראו הנתינה כלל ועיין בסימן מ"ב וגם כיון שהיה הנייר מכוסה ולא ידעה מה בתוכה פשיטא דלא סמכה דעתה ועיין בסימן ל"א וגם לכתחילה אין מקדשין במטבע ובצירוף כל אלו הדברים פשוטים דלא הוה קידושין. אמנם לפי דעתי חדשות אני מגיד בהיתר העלובה הזאת ועיין בטור אהע"ז סימן קנ"ד שהביא שם תשובת הרא"ש וכה דבריו וששאלת מי שטוענת שיכפוהו לבעלה שיגרשנה מפני שהוא מוכתב למלכות והוא בורח ממקום למקום ואינו רשאי לעמוד במקום אחד מפני סכנת נפשות תשובה דבר זה תלוי בחקירת הדיינים אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאת מפני סכנת נפשות אין לך טענה גדולה מזו כיון שאינו רשאי לשאר אצלה והיא אינה חייבת לילך אחריו לארץ אחרת וכופין אותו לגרשה עכ"ל. הנה מבואר שזה מום גדול והרי בסימן רל"ז בחו"מ סעיף י' מבואר דאם נמצא מוכתב למלכות הר"ז מום ומחזירו ולפ"ז הרי אמרו בב"ק דף ק"ו אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה ומשני התם אנן סהדי דמינח ניחא לה בכל דהו דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. ולפ"ז רואה אני הדברים ק"ו ומה התם שלבעלה הראשון נתקדשה באמת רק ליבם שהוא מוכה שחין ר"ל דתיפוק בלא חליצה אי לאו דטב למיתב טן דו מכ"ש כאן דלבעלה שכבר יושב בבית האסורים ומוכתב למלכות מי יודע מה יהי' בסופו וטב למיתב טן דו לא שייך שאי אפשר לה לישא אותו פשיטא דאדעתא דהכי לא רצתה להתקדש ואין לך מום גדול מזה ובודאי לא עלה על דעתה שתתקדש בזה ואין הקידושין קידושין כלל כנלפענ"ד ברור דאין בזה חשש קידושין ואף שבתוס' כתובות דף מ"ז ע"ב ובב"ק שם יש הרבה עקולי ופשורי בזה אבל בנ"ד ודאי כ"ע מודו ועיין מלמ"ל פ"ו מזכייה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>