עריכת הדף "שואל ומשיב/ג/א/מה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
שלום וכ"ט וכוח"ט אל כבוד הרב החריף המופלג מוה' ישראל מאיר קירשענבוים מדזיקוב נ"י:

מכתבו מגלה עפה הגיעני היום והנה זה שבתי הבית מעט כי העתקתי אהלי מקרית חוצות לבית והטרדות רבות ובפרטות כי בעוד שלשת ימים יקרבו ימי הדין הנורא אשר יחשוב האדם עם קונהו ובכ"ז אמרתי לרשום בקצרה אשר הקשה על מה שנחלק רש"י ותוס' ובעה"מ והרמב"ן במלחמות אם לרנבה"ק דחייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד אי גם בשוגג פוטר רנבה"ק או דוקא במזיד וע"ז הקשה מהתוספתא בב"ק בפ"ט הלכה י"ב שם אמרו הדליק גדיש של חבירו ביוה"כ אפילו בשוגג פטור מפני שנידן בנפשו והרי ע"כ דלרנבה"ק קאי דסובר דחייבי כריתות פוטרין מתשלומין משום דמכח חייבי מלקות בודאי דבשוגג חייב כדקימ"ל ועכ"פ מבואר דלרנבה"ק אף בשוגג פטור באמת שזה תימא רבא ולחומר הנושא י"ל דהם מפורשים מ"ש אפילו בשוגג היינו שהזיד בכרת ולאו ורק ששגג בקרבן דקימ"ל ששגגת קרבן לא שמי' שגגה כרבנן דמונבז בשבת ס"ט וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' שגגות הל' ב' דבכ"מ שיש כרת אף שגגת קרבן שגגה יעייש"ה בלשון רבינו וא"כ זה שאמר כיון שיוה"כ יש כרת אף ששגג בקרבן ל"ש שגגה ופטור מתשלומין ובכה"ג לכ"ע חייבי כריתות פוטר מתשלומין לרנבה"ק וע"כ לא נחלקו רש"י ותוס' רק אם שגג בחיוב כרת עצמו אבל בהזיד בכרת אף ששגג בקרבן ל"ש שגגה יפטור מתשלומין ועיקר הרבותא של התוספתא דלא כמונבז דגם זה חשוב כשגגה והו"א דפטור מתשלומין לרנבה"ק וזו כוונת התוספתא דלזאת בשגג בקרבן הוא פטור ולא חשוב שגגה מפני שנידן בנפשו ויש עליו חיוב כרת ובכ"מ שיש כרת אין שגגת קרבן שמה שגגה כמבואר בלשון הזהב של הרמב"ם ז"ל כן נלפע"ד לחומר הנושא והנה מע"ל האריך בזה ליישב עפ"י דברי הירושלמי בכתובות פ"ג דמובא שם מחלוקת רנבה"ק עם ר"ש בן מנסיא דאמרינן שם דלדנבה"ק הי' עושה יוה"כ כשבת ור"ש בן מנסיא אומר דח"כ כמב"ד ואמרינן עוד שם דנערה ונדה איכא בנייהו דלרבנה"ק נידה דיש היתר לאסורו חייב בתשלומין ולר"ש בן מנסיא כל המחויב כריתות פטורין מתשלומין וכ' דזו הסברא לומר דח"כ שוגגין חייב בתשלומין אף לרנבה"ק משום דלאו לגמרי איתקיש ח"כ לחמב"ד לענין זה הוא רק לרנבה"ק דס"ל בירושלמי דבגונא דיש היתר לאסורו באמת אינו פוטר מהתשלומין וא"כ חזינן דע"כ לאו לגמרי איתקיש ח"כ לחמב"ד משום דבודאי גבי חמב"ד אף אי משכחינן גונא שיש היתר לאסורו עכ"ז בודאי הוי פטור מתשלומין משום הקרא בכדי רשעתו דרשעה אחת אתה מחייבו כו' ורק בח"כ דל"ש גבי' הקרא דכדי רשעתו כמבואר בצל"ח פסחים בזה שפיר אמרינן שכיון דל"ש בי' הקרא דכדי רשעתו באמת נ"ל דהגזה"כ לא הוי בח"כ רק בגונא שאסורו חמור ואין היתר לאסורו משא"כ בחמב"ד שבאמת עבדינן לי' החומרא וקטלינן לי' ל"נ לחייבו ממון ג"כ מחמת הקרא דכדי רשעתו ומה לן בזה שהאיסור בעצמותו אינו חמור כ"כ והאריך בזה ומעתה כיון דחזינן שאף דבחמב"ד בודאי ל"ש שיש חילוק בין יש היתר כו' עכ"ז בח"כ יש חילוק ממילא ע"כ מצריכינן לומר דלאו לגמרי איתקיש ח"כ לחמב"ד לרנבה"ק ולדידי' שפיר סובר הרמב"ן דה"ה לענין ח"כ שוגגין ג"כ אמרינן דלא איתקיש לחמב"ד משום דלאו לגמרי איתקיש ח"כ לחמב"ד משא"כ לר"ש בן מנסיא דסובר דגם בח"כ אין חילוק בין יש היתר וכו' והיינו דבאמת הוא סובר דלגמרי איתקיש ח"כ לחמב"ד וכל כח הפטור דשייך בזה שייך בזה ג"כ באמת אמרינן דה"ה לענין שוגג נמי איתקיש ח"כ לחמב"ד שכמו דבחמב"ד שוגגין פטורין מתשלומין כ"כ בח"כ משום דלגמרי איתקשו לאהדדי וא"כ נ"ל דהתוספתא אתיא כר"ש בן מנסיא אמנם מע"ל תמה על הירושלמי שהלא בש"ס דילן מבואר דאדרבה דר"ש בן מנסיא לא ס"ל כלל כרנבה"ק דאמרינן שם בכתובות אר"ח הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס וכו' דמבואר להדיא להמע"ש דש"ס דילן סובר דר"ש בן מנסיא לא סובר כלל כרנבה"ק הנה יעיין בספר קדושות ישראל שהקשה כן בשם הגאון מוה' הירץ עמדין ועיין בספר מ"ב שהביא דבריו ובהגהותי על הירושלמי כתבתי בזה באריכות וברצות ד' כאשר ידפס בזיטאמיר יראה מע"ל מ"ש בזה מה שתמה על הלח"מ בפ"ה מהל' ערכין הל' י"ד הנה דברי הכ"מ והלח"מ תמוהין שם מכל צד ועיין בשעה"מ שם ובמרכבת הישן הנדפס בפרנקפורט דאדר והארכתי בכ"ז בחידושי על הרמב"ם וביתר דברי הלח"מ וחלוקיו ועיין באבני מלואים סי' ל"א וכמדומה שבשו"ת תפארת צבי מהגאון מהר"ץ ז"ל מהאמבורג נמצא שם בענין זה במ"ש שם חידושים בהל' ערוכין ואינו ת"י. מה שהביא לתמוה על דברת הלח"מ בפ"א מהל' עדות הלכה ג' באמת שהיא תמי' ופתחתי ספר הרמב"ם שלי ומצאתי כי ציינתי בגליון הלח"מ כמ"ש מע"ל ובחיבורי כת"י על הל' עדות הארכתי בזה ואכ"מ גם העת לא מופנה היא דברי הכותב בהחפזי הדו"ש באהבה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>