עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ד/ג/ה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שאלה ח: ''' ראובן שאמר לשמעון קנה לי יריעה אחת של צמר מהנוצרי שאני חייב אותה לישמעאלי אחד והלך שמעון וקנה היריע' בהקפה כמו שאמר לו ראובן וכשהביא היריעה לא רצה הישמעאלי לקבלה כי לא ישרה בעיניו ואמר ראובן לשמעון תחזירנה לנוצרי והנוצרי לא רצה לקבלה וידע ראובן בזה ונשארה בבית שמעון אח"כ הוצרך שר העיר אל יריעה של צמר ובא ולקח היריעה בלא כסף ובלא מחיר והנוצרי תובע המעות וראובן אומר לשמעון שיפסיד דמי היריעה לפי שהיה לו לקחת יריעה טובה ואלו היתה טובה היה מקבלה הישמעאלי בעל חובו ולא היה לוקחה השר ועוד שהשר לקחה מביתך ועוד שנשאת ונתת ביד ולכן תתחייב בדמיה. ושמעון משיב שאני קניתי יריעה טובה ולא רעה ואפי' אינה מן המשובחות מ"מ היא מן הבינוניות אשר דרך בני אדם לקחת אותה ואם בעל חובך אלם וקשה ולא רצה לקבלה אני מה פשעי ואתה הוא שפשעת בעצמך מאחר שידע' שבעל חובך קשה היה לך לצוות שאקח לך מהמשובחות משופרי דשופרי אע"פ שידוע שהם ביוקר ומכיון שלא אמרת אלא יריעה סתם קניתי כדרך כל הקונים מן הבינוניות. ומה שאמרת שהשר לקחה מביתי הנה בכל מקום שהיתה היא שלך וברשותך עומדת. ומה שאתה אומר שאני נשאתי ונתתי ביד מה אוכל לעשות מאחר שהשר ידע שהיריעה שלך היא תחת ידי ושאל אותה בפירוש ולקחה ממני בעל כרחי ואנוס רחמנא פטריה עכ"ל:

'''תשובה: '''  דברי שמעון נראים נכונים שהדבר ידוע ששלוחו של אדם כמותו זולתי לדבר עבירה. ואע"פ שאם שינה מדעת משלחו או עוות בשליחותו אין מעשיו כלום ומצי אמר ליה משלח לתקוני שדרתיך ולא לעוותי הנה בנדון זה שמעון קנה בשליחות ראובן ולא שינה ולא עיוות בין בסכום שהרי לא קנאה אלא בשויה בין ביריעה עצמה שקנה שהיא כדרך כל היריעו' הנקנים והנמכרים ומאחר שעשה שליחותו של ראובן בלא עוות ובלא שינוי היריעה היא של ראובן משעת קנייה וברשותו קיימא בכל מקום שהיא ואם נאנסה ביד שמעון הו"ל כשליח שאירעו אונס שהוא פטור כדאיתא בגמרא ב"מ פ' ו' {{ממ|פ"ג ע"א}} וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות שלוחין ושותפין וז"ל שליח שאירעו אונס וכו' נשבע שבועת השומרין ויפטר וכתבו בחשן המשפט {{ממ|סי' קפ"ז}} ע"ש. הנה מבואר דשליח שאירעו אונס ישבע שאירעו אונס שהוא טוען ויפטר ולכן שמעון שלוחו של ראובן ישבע שנאנסה היריעה כמו שאומר ויפטר. איברא שאם האונס שאירעו היה במקום רואים צריך להביא עדים שיעידו על אונסו דהא ילפינן לה מקראי בפ' ו' דמציעא {{ממ|שם}} נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה וכו' הא במקום דאיכא רואה עד שיביא עדים ומייתי עלה עובדא דההוא דאיתבר לה חביתא דחמרא בריסתקא דמחוזא ואמר ליה רבא ריסתקא דמחוזא שכיחי אינשי זיל אייתי סהדי וכו' וכן בההוא שליח דאמר למשלחו זבינת לך ת' דני דחמרא ותקיפו ואמר ליה רבא קלא אית להו זיל אייתי סהדי ופטירת וכן כתב הרמב"ם ז"ל באותו פרק עצמו ואם היה האונס במקום שאפשר להביא עליו עדים או דבר שהוא גלוי וידוע לכל וכו' ה"ז צריך להביא ראיה ואם לא הביא עדים אינו נאמן ומשלם ע"כ. וא"כ בנדון זה שהוא גלוי ומפורסם צריך שמעון להביא עדים שהשר לקח ממנו היריעה בחזקה ויפטר. ומה שטוען ראובן לחייבו מפני שנשא ונתן ביד לא דבר נכונה שאע"פ שהדברים ארוכים בענין נושא ונותן ביד בגמ' ובהרי"ף ז"ל פ' הגוזל ובהרמב"ם הלכות חובל ומזיק ובחושן המשפט ויש בזה חילוקים ודקדוקים הרבה מ"מ בנדון זה שהיריעה היא של ראובן והיא אצל שמעון מופקדת והשר שאל אותה בפי' אע"פ שנשא ונתן ביד. פטור ואפי' לא היתה ברשות שמעון אלא במקום אחר ואמר לו השר הבא אותה לי ממקום פלוני פטור. וגדולה מזו כתב א"ז הרשב"ץ ז"ל על מה שאמרו שאם אנסוהו והביא חייב כתב וז"ל ה"מ אם אותו ממון אינו במקום שיד האנס שולטת עליו אבל אם הוא במקום שידו שולטת אפי' אינו רואה כל שיכול לחפש ולמצוא פטור הנאנס וכתב הה"מ ז"ל שזה בכלל דברי הרמב"ם ז"ל. וכ"ש אם הדבר בידו ובא האנס בשבילו ושאל אותו בשם כנדון דידן שאמר לו בפירוש מ"ש תן לי יריעה פלונית שתחת ידך שודאי אע"פ שנתנה בידו פטור וכן כתב הרא"ה ז"ל בשם רבו א"ז הרמב"ן ז"ל וז"ל אם היה בידו פקדון ואנסוהו עכו"ם לתת להם כיון שבא לו האונס מחמת אותו ממון פטור שידו כיד הבעלים ואדעתה דהכי אפקידו גביה ואדעתה דהכי קיבל מהם שאין אדם משים עצמו על ממון חבירו יותר מממונו ע"כ. הנה נתבאר ששמעון פטור והיריעה ברשות ראובן עומד' ושלו נאנסה והוא חייב לפרוע דמיה. ולא יבקש להפטר בשום סיבה. אלא יקבל הדין באהבה וחיבה. נאם הכותב בס' ובנחה יאמר שובה. הצעיר בבני אדם וחוה. אברהם בכה"ר יעקב אבן טואה ז"ל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>