עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ד/ג/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שאלה ב: ''' שאלה ילמדנו רבינו קטנה בת י"א שנה שנשאת ומיאנה בבעלה והוציאוה בגט מיאון אם היא מותרת להנשא מיד או אם צריכה להמתין תשעים יום עד כאן:

'''תשובה: '''  נראה בודאי שלא שאלת אלא על קטנה שהיא יתומה דאילו כשיש לה אב היית צריך לפרש שאלתך שהיא בנתאלמנה או נתגרשה בגט מאותם נישואין שהשיאה האב דאז פקע ממנה רשות האב אע"פ שעדיין היא קטנה ואם נשאת עוד בעודה קטנה יכולה למאן וזו היא שאמרו {{ממ|יבמו' ק"ט ע"א}} יתומה בחיי האב שדינה כדין יתומה. אבל בנישואין ראשונים שהשיאה אביה פשיטא שאינה יכולה למאן שהתורה נתנה רשות לאב להשיא בתו למי שירצה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה ובודאי שלא שאלת אלא על יתומה קטנה שהשיאוה אחיה ואמה שיכולה למאן ויש שצריכה מיאון כגון כשהיא מעשר שנים עד י"ב שנים אפי' סכלה ביותר או אם היא משש שני' ועד עשר אם יודעת לשמור קדושיה. ויש שאינה צריכה אפי' מיאון וזה על שלשה פנים. הראשון אם היא פחותה משש שנים אפי' היא פקחית ביותר ויודעת לשמור קידושיה. השני אם היא משש שנים ועד עשר אלא שהיא סכלה שאינה יודעת לשמור קידושיה כראוי אלא כמו ששומרת אגוז או תמרה. השלישי שאפי' יודעת לשמור קידושיה וגם היא בת עשר שנים או יותר. אלא שלא נתקדשה לדעתה אלא אחיה ואמה קידשוה שלא לדעתה ופירוש לדעתה ושלא לדעתה נזכר בירושלמי {{ממ|יבמות פי"ג ה"ב}} וז"ל איזו היא לדעתה עבדין לה גיין ומלבשין לה קוזמרין ולא מדכרין לה גבר עכ"ל. והרשב"א ז"ל העתיקו. הנה בכל אחת משלש אלה אינה צריכה מיאון אלא הולכת לבית אמה כאלו לא נתקדשה מעולם וכל זה מפורש בגמ' יבמות פ' ב"ש {{ממ|יבמות ק"ז ע"ב}} ובגיטין פ' {{ממ|המקבל}} [התקבל] {{ממ|ס"ה ע"א}} ובהרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות גירושין. וענין מי שצריכה מיאון מפורש ג"כ שם בפ' ב"ש כיצד האשה ממאנת אומרת בפני ב' אין רצוני בפלוני בעלי או אין רצוני בקידושין שקדשוני אמי או אחי וכיוצא בדברים אלו. ואותם השנים שממאנת בפניהם כותבים ביום פלוני מיאנ' פלונית בפלוני בעלה בפנינו וחותמין ונותנים לה וזהו גופו של גט מיאון ואינו אלא כמעשה ב"ד לראיה בעלמא ואינו צריך שום דבר ממשפטי הגט. מפני שאין קידושיה כלום עד שתהיה צריכה גט דדוקא מי שקידושיה קידושין היא שצריכה גט משום דבעלה הוא שמשלחה כדכתב ושלחה מביתו ולא שתשלח היא את עצמה אבל הממאנת היא משלחת את עצמה ולכך לא בעינן בה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. וזהו הטעם עצמו שאינה צריכה להמתין צ' יום אע"פ שלא מצינו שחילקו חכמים באלמנה וגרושה לענין המתנת צ' יום של הבחנת הזרע בין ראויה לזרע לאינה ראויה אלא בכל גוונא צריכה להמתין צ' יום מיום שמת בעלה ובגרושה מיום שנתגרשה ולהרי"ף והרמב"ם ז"ל {{ממ|פי"א מה"ג הי"ט}} בגרושה תשעים יום מיום שנכתב הגט אע"פ שלא נותן לה אלא אחר זמן ולא חילקו בזה אלא אפי' נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין ואפי' קטנה או זקנה או שאינה ראויה לזרע כגון איילנות או מי שלא נשאת עד שהיא למעלה מארבעים שנה דשוב אינה יולדת דכל הני לא צריכי להבחנת זרע ואף ע"פ כן הצריכום להמתין צ' יום היינו משום דסוף סוף קידושיהן היו קידושין ונכנסים תחת סוג עם אותן דשייך בהו הבחנת זרע אבל קטנה שמיאנה דמעיקרא לא היו קידושיה כלום אינה נכנסת תחת סוג עם אותן שזכרנו ולכן אינה צריכה להמתין וזה מפורש ביבמות פ' ד' אחין {{ממ|יבמות ל"ד ע"ב}} ובהרמב"ם ז"ל {{ממ|פי"א מה"ג הכ"ב}} ובפוסקים ז"ל ואין להאריך בדבר ברור אורריך ארור ומברכיך ברוך.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>