עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ד/א/נז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''ענין נז: ''' מעשה. החכם ה"ר אברהם יצ"ו ב"ר יעקב טוואה נ"ע יש לו בית סמוך קרוב לחומה ומצד מזרח בינו ובין החומה יש שם מקום חרב ונעשה בורסקי והקהל ישצ"ו קנאוה ורצו לעשות שם בית המטבחי' ומצד צפון יש שם מעבר לדרך לחרבה הנז' ונסו לכסותה ויבנו על גבו עליה אחת והנה בבית החכם הנז' בכותל המפסיק בינו ובין החרבה הנז' יש שם חלונות מהם תחתיים ומהם במדרון התחתון והם עשויות לאורה רחבות מבפנים וצרות מבחוץ ולמעלה מהם יש בשתי עליות כמו ח' חלונות אחרי' מהם אחת גדולה נתונה באמצע הבית ויש חלונות אחרות על המטות למעלה ממראשותיה' זה בעלייה אחת ובאחרת יש זיז יוצא לחוץ נקרא קבו' ויש שם חלון אחת באמצע כמנהג והנה הח' הנז' רצה לעכב על הקהל מלעשות שם בית המטבחי' והנה עם היות טענות החכם רבות יש מהם ראוי להסתכל בהם ויש מהם שאינם כל כך חזקות ועם היותם רבות במנין אבל אם תעמדם על נכון תמצאנו שהוא סובב על ששה טענות. הא' שהוא נזוק מהקהל מהראיה שהם רואים אותו כשיעבור בתוך עלייתו על דרך החלונות הפתוחות באמצע הבית. ב מצד החלונות התחתונות העשויים לאורה שרוצים לסתמם. ג מצד נדנוד הכותל בשעה שיחתכו הבשר וישברו העצמות. ד מצד ריח רע הנכנס לביתו על דרך החלונות מבית המטבחיים. ה מצד קול העם בתרעומותיה' ותעצומותיהם על הבשר ויצטער החכם בתוך ביתו כי לא יוכל לישן כ"ש לעיין ההלכה דשמעתת' בעיא צלותא כי החכם הוא חולני מצד כאב הראש גם כי היום ח"ו או למחר יחלה אחד מהם בתוך ביתו. ויצטער ולא יוכל לישן. ו מצד הליצנות של הקצבים ולא יוכל לסבול ורבים כמו אלו הטענות והנה הקהל ישמרם האלהים טוענים ומשיבי' על טענותיו הראשון ראשון ואחרון אחרון אם על ההזק הם משיבים שיסיר גם הוא הזקו מעליה' שיסתור חלונותיו ואם יסתמם אז לא יזוק הוא מהם גם אנו בונים מתוך שלנו ובלי ספק חצר היתה קודם שנעשית בורסקי ואנו בונים והחלון שיסתם מאליו יסתם. ואם לנדנוד אינו מגיע לשיעור כ"ש שהרי היו שוחקי' סימני'. ואם לריח רע אנו נעשו אופן שלא יהיה שם שום ריח אלא תכף יצא כל הלכלוך חוץ לחומה כ"ש איזה קשה זו או הבורסקי ואם מצד הקול והליצנות עד שהיה ההזק ויוכר או נוציאו משם הקהל כ"ש שאנו קנינו מאת העכו"ם וישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם {{ממ|ב"ב ל"ה ע"ב}} אם מאן ימאן המלך נתן לו זה המקום וילך אצל המלך ויתן תרעומותיו עליו. והנה עדין החכם הוא משיב לקהל ואומר אם מצד המלך אני בודאי שותק ועשו רצונכם אבל לענין הדין עדיין אני משיב שכבר החזקתי בכל החרבה להיות חלונותי עליה ומסתכל בה בשעה שארצה כ"ש שחצירי וחלונותי אפשר שקדמנו לאותה חצר כ"ש שזקיני קנה מבעליה הראשוני' אותן החלונות כך קבלתי מאבי ואם מענין שחיקת הסימנין מעולם לא היה זה ולא שמענוהו. ואם מענין הריח רע דבריהם אינם יכולין לעשותו כי זה הוא מהנסי' המיוחדי' בבית המקדש ואם הבורסקי הרי הוא נתון לצד המזרח. ואם מענין הקול שאמרו שימנעו הקול הרי בבית הכנסת בשעת קריאת התורה לא יכולנו בזה כ"ש בבית הטבחי' אלו הם קצת טענותיהם. ולפי שמקצת העם אומרי' המלך נתן ואח"כ הש"ץ פרסם הדבר בקול רם בבית הכנסת ואין מי שחשש לדבר אדרבה ישר בעיניה' דבריו. לא יכולתי לסבול שיאמר על הקהל גזלני' ויבואו באונס כ"ש על החכם הנז' על כן עלה במחשבתי להעלות בכתב הדברים שאני סומך עליהם ואראה אותם אל המשכילי' ואל הנבוני' ויעיינו בהם הטב אם אפשר שיחזרו למוטב וירצו החכם הנז' במטו ובתחנוני' אם אפשר שיתרצה בזה ויחזרו למוטב הנה מה טוב ומה נעים ואם לא אני את נפשי הצלתי ולא אתפש עוד בעון. ואם אני טועה בדברי' אשר סמכתי בהם ומצד זה טעיתי בהוראה הנני חוזרני בי שאיני אומר קבלו דעתי ומהאל אשאל העזר והיכולת. והנה ראיתי שכל טענות החכם הם ישרות ונכוחות עם היות קצת מהן חלושות אבל בהצטרפ' כלם כאחד תמצאם שכלם מתאימות. ושכולה אין בהם: