עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ד/א/ז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
תלמסאן למשכיל ונבון ה"ר שלמה אל נקווה יצ"ו

'''שאלה ז: ''' שאלת יעקב הוציא קרקע מחצירו ובנה עלית קי' קטנה לשם ביהכנ"ס להיותו הוא שליח צבור בה ונשתמשו בה הצבור בחייו יותר מעשרים שנה והוא הי' הש"ץ כל ימי חייו וילך בדרך כל הארץ והניח אחריו שלשה בנים ראובן שמעון לוי ועמד ראובן בנו הגדול במקום אביו להיות ש"ץ במקום הנז' ומילא מקום אביו כי היא הולך בדרכי מישרי' כאביו ושמעון נפטר לעולמו ולוי הקטן אינו בתורה ולא בדרך ארץ למלאו' מקום אביו ויהי כי ארכו הימי' ראובן הנזכר הלך לביהכנ"ס הידועה לאבותיהם מעולם כי מתו כל האנשי' אשר היו ראויים להיו' שלוחי צבור בתוכה ובאה הנחלה לראובן הנזכר למקום אבותיו זלה"ה ורצה למנות תחתיו חנוך בנו הגדול במקומו זה אשר הי' מתפלל עד עתה ובא לוי אחיו הנזכר ועכב עליו ואמר לו לא תוכל למנות בנך במקומך אלא אם תרצה לעמוד אתה עמוד ויהי ריב בין האחי' הנזכר ראובן הגדול אומר לי משפט הבכורה והירושה כי אני הגדול ומלאת מקום אבותי היום כמה שנים ומכח כחי אעמיד בני חנוך במקומי כי גם הוא ראוי לכך והוא מבן עשרים שנה ומעלה והוא טוב לשמים וטוב לבריות ולוי אומר לא כי אני ואתה שוין בנחלה ואם אני איני ראוי להיות ש"ץ אביא חתני במקומי עד אשר יגדל גרשון בני ויעמוד הוא במקומי והשאלה היא להודיענו מה יהי' בקרקע המשכן אם חל עליו דין הקדש כל עוד שנשתמשו בה רבים כמה שנים בחיי יעקב ואחרי מותו או אם יכולי' להחזיר ביהכ"נס הנזכר לחצר ולחלוק אותה ואין עליה דין הקדש ואת"ל שאינם יכולי' להחזיר ב"ה. שררתה של מי היא ואת"ל של שניהם אם יכול לוי להביא חתנו במקומו ש"ץ או תשאר ב"ה ביד חנוך בן ראובן שהוא ממלא מקום אביו עד אשר יגדל גרשון בן לוי ויכנס למקומו ולמשמרתו בחצר ביהכ"נס ושלום האדון יגדל וטובתו תרבה. ונרו לא יכבה.

'''תשובה: '''  גם שלומכם יגדל. להיות כמבצר וכמגדל. כאות נפשכ' החשוב' ונפש אחיכ' המשיב אתכ'. לענין שאלתכ' מה יהי' בקרקע המשכן אם חל עליו דין הקדש וכו'. כי הנר' לנו בזה לפי הדין אחר אשר אתם מעידי' שיעקב הנזכר כשהוציא המקו' ההוא לשם ב"ה לא הקדישה לרבי' לצמיתות רק עשאה להיות לו בה יד ושם להתפלל הוא בה עם סיעתו ולהיות הוא הש"ץ המתכנסים בתוכה נמצא שאין על המקום ההוא דין ב"ה של רבים לדון אותה כדין ב"ה של כפרים או של כרכים כדאיתא התם בפ' בני העיר {{ממ|מגילה כ"ו ע"א}} רק היא ב"ה של יחיד דיכול הוא לעשות בשלו מה שירצה למכרה לכל מילי למשתי ביה שכרא או למשתי בי' חמר' כדאית' התם {{ממ|שם ע"ב}} ואין צריך להעלות בדמיו מקדושה קלה לקדושה חמורה כדין ב"ה של רבים כדתנינן בפ' בני העיר {{ממ|מגילה כ"ה ע"ב}} מכרו ב"ה מותר לקנות בדמיה תיבה תיבה לוקחין בדמיה וכו' עד חומשין לוקחין בדמיהן ס"ת וכ"כ הטור ז"ל {{ממ|או"ח סי' קנ"ג}} וז"ל. וכן כל יחיד בשלו יכול למוכרו ולעשות בדמיו מה שירצה וכן ס"ת עכ"ל. ועם היות שבענין ס"ת שכ' הוא ז"ל וכן בס"ת יש מחלוקת בין הפוסקי' ז"ל שי"א אפילו ס"ת של יחיד אינו יכול למוכרו אלא לישא אשה או ללמוד תורה אפ"ה מודים הם בב"ה דיכול אדם לעשות בשלו מה שירצה דקדוש' ב"ה קלה היא מס"ת כדאמרי' במתניתין שהבאנו לעיל וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשובה וז"ל אני חוכך להחמיר בס"ת של רבים למוכרו אפילו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו בשל כפרים דמאי דאמרינן {{ממ|שם כ"ו סע"א}} אבל מוכרין ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה חמרא נראה דאבית הכנס' קאי וכו' עכ"ל ז"ל. וא"כ כי היכי דלגבי רבים יש חילוק בין ב"ה לס"ת ה"נ לגבי יחיד ואם יש להחמיר על היחיד אינו אלא בס"ת לבד אבל בב"ה היחיד עושה בשלו מה שירצה למכרו או להכניסו לביתו או לסתרו א וגם יכול הוא לעכב הצבור מלהתפלל בו כמו שכ' ההגמ"א ז"ל וז"ל איש שהשאיל ביתו לב"ה ויש לו מריבה עם אחד אינו יכול לאסרה עליו אלא אם יאסור אותה על כל הקהל. הרי לך בבירו' מדבריו דיכול הוא לעכב על הקהל להתפלל שמה. אמנם איכא למידק בדבריו ז"ל דמאי שנא על היחיד אינו יכול לאוסרה ועל הקהל בכלל יכול לאוסרה. וי"ל בזה דכשאוסרה על הרבים הם יבקשו להם דרך לעשות ב"ה אחרת דלא אפשר לצבור למיקם בלא ב"ה אבל כשאוסרה על היחיד מה הוה ליה לאותו יחיד למעבד וישאר בלא תפלת רבים והרי זה האוסרה מכשילו ומעבירו ומונעו מן תפלת צבור ונפקא מינה שאם יש ב"ה אחרת באותה עיר שיכול לאוסרו מלבא לב"ה שלו כנלע"ד וא"כ היחיד יכול לעשות בשלו מה שירצ' ולמנוע רבים מלבא לב"ה שלו כ"ש למוכרו או להכניסו לביתו. וכ"כ המרדכי ז"ל בפרק בני העיר דהא דתנינן {{ממ|כ"ז ע"א}} אין מוכרין ס"ת ישן וכו' קאי אמתני' דאוקמו' בכפרים אי נמי בכרכים כדמפרש לעיל אבל כל הני קדושו' דמתני' אם הם משל יחיד יכול לעשות בהם מה שירצה דאדעתא דידיה עבדינהו וכו' עכ"ל ז"ל. וכ"כ א"ז הרשב"ץ ז"ל בתשובה על ענין ב"ה אחת היתה במיורק"א והיתה של רבים ואח"כ כשעברה חרב השמד לשם וגרשו כל הישראלים ממיורק"א ונתחלל המעון ההוא ביד פריצים כי באו בו וחללוהו ואח"כ בעבור הזעם חזרו יהודים לשם וקנה יהודי אחד המעון ההוא מיד האויבים והשאילו לרבים להתפלל בו ונשאל הוא ז"ל אם יש לב"ה ההוא דין ב"ה של רבים והשיב ז"ל וז"ל בתשובתו הרמתה כשקנה הקונה זה הבית לעצמו הרי הוא חולין בידו שהרי קדושתו הראשונה הופקעה מפני החרבן ומפני קנייתו לא ירדה אליו שום קדושה והוא לא הקדישו לרבים אלא השאילו להם ובידו לסלק אותם ממנו ולעשות בו כרצונו. ובסוף התשובה ההיא כ' וז"ל וא"כ אין לזה דין קדושה עד שיקנה הצבור או יקדישהו הקונה לצמיתות לדורותיו שזה אינו ב"ה של רבים כ"ז שהוא ממון יחיד עכ"ל ז"ל. הנה מבואר מכל דברי הפוסקים ז"ל שב"ה של יחיד אין עליו דין ב"ה ויכול למוכרו ולעשות בו מה שירצה ולסתרו ולשנותו כחפצו ורצונו ואין מי שיעכב על ידו ואין להאריך בזה דמבואר וברור הוא כביעתא בכותחא. ב וא"כ בנדון דידן אין המקום ההוא מוקדש עד שיקדישנו בעליו לצמיתו' לדורותיו ואין לטעון עליו שהוא הקדש מצד הצבור שהם מתפללים בו היום כמה שנים אחר שהם מודים שלא ירדו למקום ההוא רק דרך שאלה ואינם טוענים עתה שיעקב הקדישו לצבור או מכרו להם וא"כ אין כאן חזקה דהא קיימא {{ממ|ב"ב מ"א ע"א}} לן דכל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ובנ"ד הצבור לא באו בשום טענה. וכ"ש שיעקב עצמו הוא שהחזיק בב"ה כל ימי היותו בחיים חייתו ואח"כ קם בנו אחריו להיותם שלוחים לצבור המתפללים במקום ההוא בכל אלו השנים ולקבל הנאת המקום ההוא בכל פירותיו. ומודעת זאת בכל ארצכם כי המקום ההוא לא הקדישו יעקב לרבים רק הוציאו מביתו להיות לו שם לומר ב"ה של פלו' כדרך אנשי ארצכם וא"כ עדיין הוא ממון יחיד והרי לוי עתה הוא יכול לעשות בחלקו מה שירצה ויכול למוכרו לאחרים או להשכירו ולעשות בחלקו מה שירצה ואין אחיו יכול לעכב על ידו וכ"ש הצבור דאין להם בו שום חזקה וכיוצא בזה מצינו למהרי"ק ז"ל ג שהשיב בענין ס"ת שהוחזק שהי' של אבותיו של ראובן דאין הצבור יכולין להחזיק בו דלא שייך חזקה בס"ת העשוי מתחלתו על מנת כן שיקראו בו הרבים ושיהי' מונח תמיד בב"ה עד יום פקוד אותו הבעלים ואפי' אם העידו מבני הקהל שהוא של צבור לא מהני כי נוגעים הם בעדות זו עכ"ל. א"כ אין לצבור טענה מצד שהתפללו בו היום כמה שנים ודשו בה כי מתחל' בתורת שאלה ירדו לה וזה מבואר.