עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ד/א/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
בסכרא לנבון וחכם ה"ר נתן זמור י"ץ וחביריו י"ץ

'''שאלה ו: ''' האחים י"א. הלא לכם לדעת כי נדרשנו לשאלתכם להשקיט המחלוקת והמריבה מביניכם ואמרנו אולי ב"ה בהגיע לכם דברינו יתווך שלום ביניכם וכל קהלכם הנכבד איש על מקומו יבא בשלום.

אמרתם בשאלתכם כי בת ר' יוסף שודאכא היא נשואה לר"י חאגג היום י"א שנה ולא ילדה והוא הלך למקום אחר ונשא אשה אחרת על אשתו בלא רצונה ואתם מנהגכם לכתוב בכתובה שלכם שלא ישא אשה אחרת על אשתו וכו'. ואם לא זכה ליבנות ממנה בבן ובת חיים וקיימי' ורצה לישא אחרת יגרשנה בגט כשר לאלתר ויתן לה מה שהביאה מבית אביה לבד. ואמרתם עוד שר' יהודה הנזכר אינו יכול להספיק מזונות שתי נשים ולזה הוצרך לפטור את הראשונה בגט אמנם רצה לאסור אותה על קצת אנשים שלא תנשא להם. עוד אמרתם כי כשנשא האיש הנזכר באלקלע"א אשתו השנייה כתב לכם לבס"כרא ואמר לכם כל אשר יגזור עלי הדין ב"ה בהסכמת חכמיכם ישצ"ו לפי מנהגכם הנה אני מוכן ומזומן לעשות ואין לנטות ימין ושמאל ואתם ישמרכם האל פסקתם לאשה מזונות כפי העת והזמן והוצאתם מתחת ידה קצת מנכסי הבעל והנחתם קצת בידה ועכשיו הבעל הוא מערער על מעשיכ' גם שלח אלינו כתב והוא טוען כי פסקתם לה מזונות יותר מדאי גם מסרתם בידה נכסיו לבד מה שהביאה מבית אביה. עוד בא בשאלתכם אם האיש חייב במזונות אשתו עד שיגיע הגט לידה או נתבטלו המזונות מעת כתיבת הגט אף אם נתעכב ביד השליח בדרך זמן הרבה. עוד בא בשאלתכ' כי הבעל הוא מערער על כסות של חול שלא רצה ליתן לה אלא מה שהיה עליה בשעת קבלת הגט וגם ראינו כ' הבעל בענין זה ואמר שהתכשיטין אשר היו לשבתות וי"ט לבשה אותם בחול כדי להפסיד הבעל וגם טען הבעל כי האשה איבדה כל כליו הנמצאים אתה בבית אלו הם דברי התעצומות אשר הגיעו לפנינו משתי הכתות ושאלתם אתם מה משפטן.

'''תשובה: '''  לראשונה י"ל ראינו לפי הדין והאמת כי הבעל הוא מחוייב לגרש האשה הזאת. אם מצד התנאי המוטל ביניהם הכתוב בכתובה שלא ישא אשה אחרת כפי מנהגכם וכל הנושא אשה לפי מנהג מקומו הוא נושא וזה אפי' נשא בסתם וכ"ש מנהג וכתוב בכתובה. א ואם מצד דלא קים ליה בסיפוקייהו. הנה הריב"ש ז"ל כ' בתשובה שאם הוא עני ולא יכול לפרנס שתיהן יכולה הראשונה לעכב עליו מלישא אחרת עליה או יוצא ויתן כתובה והביא ראיה מהא דאמרי פר' הבא על יבמתו {{ממ|פ"ה ע"א}} הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה וכו'. רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר לי' בסיפוקייהו ופסק הרי"ף ז"ל שם הלכה כרבא. וכן הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' אישות והרא"ש ז"ל בפסקיו והטור סי' קנ"ד כתבו שמפני מועט הפרנסה חייב הבעל לגרש וראייתם מהא דאמרינן בפרק המדיר {{ממ|כתובות ע"ז ע"א}} האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה וכו' אייתוה לקמיה דשמואל אמר אכסוה שערי לאלעזר עד שאתה כופהו להוציא כופהו לזון וגם כי יש מהפוסקים ז"ל שפסק הלכה כסתם משנה הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פי"ב מה' אישות פסקו כשמואל דאמר יזון או יוציא וכ' א"ז ז"ל שאם מפני חיי שעה כופין אותו להוציא על אותם דברי' הנזכרי' בפרק המדיר כ"ש חיי עול' דעל פת לחם יפשע גבר. ב גם מטעם אחר חייב הבעל הנז' להוציא האשה הנז' במה שראינו מכתביו וטענותיו במה שהוא חושדה בדברים אחרי' והוא מאמת את הדברים ולפי דבריו שווייא לנפשי' חתיכא דאיסורא כי דבריו בענין זה לא מראש בסתר וא"כ לפי דבריו אסורה היא לגבי דידיה וחייב הוא להוציאה ואחר אשר האיש הזה הוא חייב להוציאה לאשה הזאת מצד הדין מכל הטעמים הנזכר ג אינו יכול להתנות עליה בגרושיה בשום תנאי אלא ברצונה דכיון שהדין נותן לגרש למה יכריחה להתנות עליה בשום תנאי יקוב הדין את ההר ויגרש כפי הדין כ"ש שיש פנים שסבורני לומר אפי' אם תתרצה היא בתנאי לקבל התנאי בי דינא לא שבקינן ליה למיעבד תנאה שכ"כ א"ז הר"ש בן הרשב"ץ ז"ל בתשוב' וז"ל וכל שחייב לגרש אין לו להתנות עליה אפילו ברצונה שא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן לא יקיימו התנאי ויתבטל הגט עכ"ל ז"ל. ובנד"ד אחד מהטעמי' שהזכרנו שהוא מחוייב מצדן לגרש הוא דשווייא אנפשיה חתיכא דאסור' וא"כ כדי שלא תשוב אליו עוד אין מניחין אותם לעשות שום תנאי רק גט כריתות לאלתר דא"כ מה כח ב"ד יפה ומה הועילו חכמים בתקנתן.