עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ג/רנא" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''ענין רנא'''{{ש}}[תלמסאן על עניני היתום דוד פרג]}}

היורש דוד פרג בא לכאן. נע ונד מתהלך מאהל למשכן. כי הוא בסכנה עלוקה מסוכן. לאמר הב הב מהכסף המתוכן. צריך רחמי נשים רחמניות מעיסתן ופלכן.

ואני ניחר גרוני בקראי ואין קול ואין קשב. ואע"ג שאין דינו היום מסור בידי כי כבר גדל ואין לו דין יתום. וגם כי נכסיו אינם במקומי ואין מוטל עלי מה שהוא חוץ למקומי. אבל מדת רחמנותי תכריחני להוציא מפי מלין במה שהוא מן הדין להעלות בדיני היתומים. זה כבר הוא גדול ואין לאפטרופוס להתעסק בנכסיו דאפטרופא לדקנני לא מוקמינן. היה פקח או טפש מאבד נכסיו אין ב"ד זקוקים לו. ואלו היה שוטה גמור שחייבין ב"ד למנו' לו אפטרופוס היה הדין נותן שהאפטרופוס אשר מנה אביו עליו ישאר באפטרופסותו עד שישתפה ואין לב"ד למנות אחר. אבל זה אינו שוטה ואם הוא בלתי פקח יטול את שלו ויעשה בו כרצונו. והאפטרופוס טוען כי אם יתן לזה חלקו מן הדין ג"כ חלק הקטון ממנו ימנו ב"ד אפטרופוס עליו ויתן גם חלקו ובטענתו זאת אין ממש יתן לגדול חלקו וחלק הקטן ישאר ברשותו עד שיגדיל ואינו רשאי להסתלק כי כן אמרו בתוס' האפטרופין עד שלא החזיקו בנכסי' רשאין להסתלק משהחזיקו בנכסי' אין רשאין להסתלק וכ' ר"ח ז"ל תוספתא זו בפסק הלכה ונמשכו אחריו כל האחרוני' ז"ל. ואם אומר שרוצה ללכת לעסקיו לארצות אדום הדין נותן שיש בידו רשות ללכת לרצונו ככל נפקד שאין מעכבין אותו ללכת לעסקיו מפני הפקדון אשר הפקד אתו כמ"ש הרמב"ם ז"ל {{ממ|[[רמב"ם/שאלה/ז#יב|פ"ז מה' שאלה הי"ב]]}}. ואם דעתו ללכת ולחזור יפקוד הנכסים ביד איש נאמן עד שובו ואם דעתו להשתקע במקום אחר ימסור הנכסי' לב"ד והם ימנו אפטרופוס וכל זה הוא בחלק הקטן ובחלק הגדול חייב להחזיר לו את שלו בלי שום עכוב ואם הוא בכור יטול ב' שלישי הנכסי' בכל מה שהי' מוחזק בהם אביו קרקעות ומטלטלין וסחורות ואם יש שם שטרי חובו' הוי ראוי וחולקין בהם הבכור והפשוט חלק כחלק. ואם האפטרופוס פרע חובות ככתובות ושאר חובות ישום בחשבון הבכור ב' שלישים ושליש בחלק הקטן כיון שאמרו בגמרא {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קכד/א|ב"ב קכ"ד ע"א]]}} יצא עליהם ש"ח הבכור נותן בהם פי שנים ותימה הוא מהרמב"ם ז"ל שהשמיט דין זה אבל אמת הוא.

והנה זה היורש נתן כל נכסיו לרבי יוסף ששפורטיש בשטר הנעשה בערכאותיהם ובשטר הנעש' בעדי ישראל והנה ב' השטרו' בטלים הם שטר הנעש' בערכאותיהם הוא בטל מן הדין אפי' הי' הנותן בן דעת כדעת הרמב"ם ז"ל בשטרו' העולים בערכאותיהם ואף לדברי המכשירין כיון שנא נעשית כתקון חז"ל בטלה כמ"ש בגמ' ופירשוהו הראשונים ז"ל בתשובותיהם ושטר מתנה שאין כתוב בו כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא הוא בטל דהוי כמתנה טמירתא וידוע הוא שאין הישמעאלים כותבין כן. ושטר הנעשה בעידי ישראל ג"כ הוא בטל לפי שזה לא הגיע לכ' שנה ומתנתו בטילה כיון שהוא מתנה בכל הנכסי' ולא השאיר לו מהן חיי שעה ולא קיימו חז"ל {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קנו/א|ב"ב קנ"ו ע"א]]}} מתנ' של פחו' מעשרים אלא אם עשאה מפני נחת רוח שעשו לו וכדי שיתעסקו בנכסיו להצליחם ומתנה זאת לא נעשי' בשביל זה. ועוד שמתנה זאת לא נעשית אלא כדי. שיתחזק על האפטרופוס בכח מתנה זו לגבו' ממנו נכסיו ודמי למתנת בית חורון {{ממ|[[בבלי/נדרים/מח/א|נדרים מ"ח ע"א]]}} שנעשית בהערמה שהיא בטלה כיון שאם הקדישה אינה מוקדש' אינה מתנה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהל' נדרים וידוע שזה לא נתן לו רשות להקדיש נכסיו ע"כ המתנו' הם בטילו' והאפטרופוס אין לו לתת אפי' פרוטה אחת למקבל המתנה ואם יתן יפסיד הכל כי אין לו עסק אלא עם היורש ואם יאמר האפטרופוס ואיך אתן. ליורש והיום או מחר יכפני מקבל המתנ' לתת לו הירוש' מכח המתנ' שנעשית בערכאותיה' ואינו מקבל עליו ד"ת כי כן עשתה האלמנ' שהוציא' ממני מה שהייתי פטור מן הדין באיום מסיר' למלכו' וא"כ איך אתן ליורש כלום הדין עמו בזה על כן הדין בזה הוא לכוף למקבל המתנ' לבטל המתנ' הנעשית בערכאו' בפני הערכאו' ואלו הי' במקום הזה הייתי כופה אותו בכח חרם ונדוי לבטל המתנ' כדי שלא ימצא טענה האפטרופוס לעכב תחת ידו נכסי זה היורש ואם לא יבטל המתנ' האפטרופוס אינו יכול ליתן למקבל המתנ' כלום כי המתנ' הי' בטילה וגם ליורש אין מן הדין לכופו לתת לו כלום כדי שלא יהי' ניזוק ממקבל המתנ' ע"י העכו"ם וא"כ ישארו אלו הנכסי' ביד האפט' עד שיבוא אליהו וזה נזק גדול ליורש מפני עכוב מקבל המתנ' ע"י העכו"ם וא"כ תלקה מדה"ד ע"כ מן הדין רבי יוסף ששפורטיש אם לא. יחזיר המתנ' הוא מזיק שעבוד של זה היורש שאינו יכול לתבוע את שלו מהאפטרופוס והמזיק שעבודו של חבירו חייב לשלם ע"כ נכסי ר' יוסף ששפורטיש הם משועבדי' לזה היורש בכל מה שחייב האפטרופוס ורשאי להוציא את שלו מתחת ידו אפי' ע"י העכו"ם:

ואחר שכתבתי ראיתי בכתב יוסף ששפורטיש כי אין כוונתו במתנ' ההיא להחזיקה לעצמו ושלא היתה כונ' המקבל והנותן אלא כדי להוציא הממון מיד האפטרופוס וגם טען כי נתנה לו אותו המתנ' היתו' מפני עצתו הנכונה שנתן לו להוציא הממון ההוא מיד האפטרופוס ולפי' הוספתי לכתוב עוד לבטל המתנ' מפני טענו' אלו:

המתנה בטלה היא ביטול גמור א' משום תחלת' והב' משום סופה. ואשר משום תחלתה לפי שהחכמים ז"ל לא קיימו מתנת פחו' מבן כ' אלא מפני הנאה שקבל ממקבל המתנ' שהיא כנגד המתנ' ועוד צרפו לזה כי היכי דלעבדון מלתא ואין בזאת המתנה דבר מזה בהודאת מקבל המתנ' שאו' שהנהו הישרה ובנתינת עצה. ואומדן דעתא הוא שהנותן הזה לא הגיעה הנאה זו בלבו שיתן לו כל ירושה המפורסמ' שהיא גדולה מפני גריעו' הנאתו ואם עשה כן שטות' הוא וכבר אמרו בגמרא {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קנה/ב|ב"ב קנ"ה ע"ב]]}} שטותא יתירא חזא בי' דקא משחר' עבדיה ואם מפני שחרור זה בטלה מתנתו כ"ש מי שיתן כל נכסיו ויחזור על הפתחים מפני הנאת דברי' בהנהגת עצה שטות הוא זה וכבר כ' הראב"ד ז"ל שלא קיימו חז"ל מתנת פחו' מבן כ' אלא במקצ' אבל כלה לא קיימוה וכ"ש שהדברים נודעי' וגם מקבל המתנ' יודה זה שלא קבל המתנה זו אלא בשכר נחת רוח שעשה לו א"כ מצד זה היא בטל'. ואמנם מפני הצד השני שבסופה שהרי הודה מקבל המתנה שלא נעשית ע"מ שיטלנה אלא לשבר מתלעו' האפטרופוס וא"צ לזה שהרי האפטרופוס הוא נכנע לד"ת ועוד שהמתנה שנעשית בכענין זה בטלה היא שכל מתנה שנעשית בהערמה ע"מ שלא לקבלה אלא להוציאה מיד המחזיק בה היא בטלה שכיון שאם הקדיש' אינה מוקדשת אינה מתנה וכ' דין זה הרמב"ם בהל' נדרים והוא העיד ע"ע שלא נתכוון בזה אלא לקנטר האפטרופוס א"כ המתנ' הזאת בטילה היא ודברים ברורים הם:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>