עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ב/צה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
עוד ברשך אל הבחור דוד ברבי שמואל חלאיו נ"ע

'''שאלה צה: ''' שאלת אשה שמת בעל' והניח' זקוק' לאחיו והיא אינ' רוצ' בו מהו לכוף ליבמ' לחלוץ לה:

'''תשובה: '''  אם אין ליבמ' שום טענ' אלא שהיא אומרת מאיס עלי בזה סוב' הרי"ף ז"ל דמצות יבום קודמת למצות חליצ' בפ' החולץ ומתוך כך דחה הא דאמר שמואל דאמר בפ' אע"פ {{ממ|כתובות ס"ד ע"א}} אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם כ' זה רבינו ז"ל בפ' אע"פ ובפ' ב"ש ביבמו' וכן דעת הרמב"ם ז"ל ולפ"ז כ' בפ"ב מה' יבום יבמה הראויה שלא רצת' להתיבם דינ' כדין מורדת על בעל' וכופין את יבמה לחלוץ לה ותצא בלא כתוב' עכ"ל. ודין מורדת כתבו הרב ז"ל בפ"ד מהל' אישות ואם יש לה טענ' ואמתלא מפני מה אינה רוצ' להתיבם ורואין ב"ד שהדין עמה סובר רש"י ז"ל שכופין אותו לחלוץ וכן נרא' דעת בעל ה"ג והרא"ש ז"ל ג"כ נשאל על יבמה שנפל' לפני יבם שהוא נער ולא רצת' להתיבם בטענ' שהוא נער ובער ואין לו במה לכונסה והוא לא רצה לחלוץ עד שיתנו לו סך קצוב והשיב שאם יכולין להטעותו שיחלוץ לה מוטב ואם לאו כופין אותו לחלוץ בחנם. וכיוצא בזה כ' בס' המצות שאם יש לו אשה אחרת שכופין אותו לחלוץ ומנדין אותו וכל זה הוא לדעתם שמצות חליצ' קודמת למצות יבום אבל יש מהאחרוני' ז"ל שסובר שאין עושין כפייה בזה אלא שמשתדלין עמו שיחלוץ לה ברצונו וכך כ' הרמב"ן ז"ל בספר הזכות בפרק אע"פ וז"ל שאם הי' ביבום דבר שאינו הגון לאחד מהם אין כותבין עלי' מרד ואין חוסמין אות' אלא מחזירין עליהם בדרך פשרה לחלוץ שהתור' הרשת אותם בכך כדאית' בפרק החולץ {{ממ|יבמות מ"ד ע"א}} ובפ' מצות חליצ' {{ממ|ק"א ע"ב}} ודבריו אלו שמשיאין אותו עצה ההוגנת לו וכו' ואתמר בפ' מצות חליצ' {{ממ|ק"ו ע"א}} ההיא איתתא דאתאי לקמיה דר' חייא א"ל בתי עמדי ליבום אמר' לי' אימא עמידת' זו היא ישיבת' ממונא הוא דחזא לי' ובעא למיכליה מנאי אמר לה בתי לא ניחא לך אמר' לי' לא א"ל חלוץ לה ובכך אתה כונסה. וכן בת חמוה דרב פפא נפל' לפני יבם שאינו הגון לה ועבדו לי' הכי אלמא במקום יבם שאינו הגון ב"ד מחזירין על החליצ' ואין כותבי' מרד על היבום וכל זה בכלל מה שדרשו בפ"ק דיבמו' {{ממ|ד' ע"א}} מנין ליבמ' שנפל' לפני יבם מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנ' לא תחסום שור בדישו וסמיך לי' כי ישבו אחים יחדו והתור' צות' אותם להשיאו בעצה הוגנת ע"כ תורף דבריו ז"ל ואחר שחלץ לה אם חליצ' כשר' חלץ לה מוטב ואם חלץ לה חליצ' פסול' כופין אותו לחלוץ לה חליצ' כשרה וכן כ' הרשב"א ז"ל בפ' מצות חליצ' והביא ראי' מהירושלמי כתבתי לך כל מה שאפשר לפי שאלתך ואתם יודעים אם היבם הוא אדם שאינו הגון אם לאו. ואם אינו הגון עשו עמו דרך פיוס ובקשה לחלוץ לה בהשתדלו' הקהל. ומה שהוקש' לך במ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' יבום לא רצה ליבם או לא רצת' להתיבם הרי זה חולץ לה ואחר כך תהי' מותרת לינשא. ואמרת כי טעות סופר יש בספר שאם לא רצת' להתיבם היאך תאמר היבמה מאין יבמי להקים וכו' והלא הוא רוצ' והיא אינה רוצ' אל יקשה לך זה ואל תשבש הספר שכיון שנתרצ' לבסוף שלא ליבם יכולה לומר מאן יבמי תהי' היא סבת המיאון או דבר אחר שהרי אותן שכופין אותן לחלוץ קריא' בעי ויכולין לומר מאן יבמי ולא חפצתי לקחת' שהרי אינו חולץ עד שיאמר רוצ' אני. ושלומך יגדל שמעון בה"ר צמח זלה"ה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>