עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/א/עט" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''ענין עט: ''' השער השלישי מן התחברות שני העניני' כאחד. ר"ל מצד שיש בזה שני דברי' עד אחד ועכו"ם מס"לת. ואומר תחלה שזה השער אינו אלא סניפין לשערי' הראשוני' וסעד להם לא שיהא הוא עיקר לבדו וכן מצינו לכל בעלי הוראה שסומכין סברותם בכל מה דאפשר להו ועושין אותו סניף לעיקר ראיותיהם דומה למ"ש בב"ק {{ממ|מ"ב ע"א}} משל דרבי עקיב' למה"ד וכו' משכח רברבי שקיל רברבי משכח זוטרי שקיל נמי זוטרי ואולי אחר זולתי יסמוך עליו לבדו ויעשנו עיקר כי קרוב אל הסברא הוא והוא זה ואקדים לו ב' הקדמות צודקות:

האחת כי כל הוצאת ממון מנתבע לתובע בעי' שתי יריעות כל אחת מהן עושה מעשה חצי הממון ולמדנו זה ממה שהצריכה התירה ב' עדים וכל אחד מהם עושה חצי מעשה ומ"ה אמרי' בפ' האשה שנתאלמנה {{ממ|כ"א ע"א}} ששני' החתומין על השטר ומת אחד מהם שאותו שנשאר לא יעיד על חתימת המת עם אחר ויהיו שניהם עדי הקיום ואמרי' טעמא משום דנפיק כולי' ממונא נכי ריבעא אפומ' דחד שהרי בחתימתו של זה העד החי יוצא חצי הממון ואם הוא יעיד על חתימת העד האחר לקיימ' עם אחר נמצא שאותו חצי ממון הנשאר יוצא חציו ע"פ עדותו של זה החתום בשטר גם כן וחצי הנשאר שהוא רביע מכל הממון ע"פ חבירו שהעיד עמו לקיים חתימת המת ולפ"ז פסול שא"א להאמין עד אחד יותר ממה שהאמינה אותו תורה והתורה לא האמינתו אלא בפלג' דממונ' לא בכולי' ממונא נכי ריבעא:

וההקדמה השני' כי עדות הפסולין היו מרובין או מועטין כל מקום שהאמינום חכמים דינן כעד אחד ולמדנו זה ממ"ש בפרק האשה שלום {{ממ|יבמות קט"ו ע"א}} מעשה בשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי סמאי בספינה וטבעו והשיא ר' את נשותיהם ע"פ נשים ואמרי' והא מים כמלחמה רמי ומאה נשים כע"א דמי והשיא ר' את נשותיהן וכו' ומ"ש בפ"ג שאכלו {{ממ|מ"ה ע"ב}} ק' נשי' כשנים דמי לא נאמר בדקדוק אלא לומר שאינן כג' לענין זמון ושנים לענין זמון כאחד לענין עדות:

ואחר זה אומר דבודאי יש לנו לסמוך על עדות זו ואפי' לא הי' העד האחד באותו אופן של סמיכות שכתבתי בשער הראשון ולא המס"לת ג"כ באותו אופן של סמיכות שכתבתי בשער השני אלא עד אחד בעלמ' ומס"לת בעלמ' אפ"ה מהתחבר והצטרף שניהם יש לב"ד להוציא ממון של זה שאמרו עליו שמת ולהחזיק זה הקרוב בו. ולא שאני אומר דבשאר עדות ממון דעלמ' מצטרפין עד אחד עם מס"לת להיות כשני עדים שזה לא מצינו בשום מקום שכל זמן שיש נתבע בפנינו ומכחיש בעדותן אין עליו מן התורה אלא חיוב שבועה מצד עדותו של ע"א ועדותן של מס"לת לנגד הכחשתו של בן ברית כשחק מאזנים נחשבו. אבל אני אומר לפי הקדמותי שהקדמתי שאם לב ב"ד סמוך על עדות מיתה כמו האשה דדייק' ומנסבא דמצי למעבד עובד' ע"פ סמיכותן לפ"ז אני אומר שאם יש בעדות מיתה עד א' ומצטרף עמו מס"לת יש להם לסמוך בדעתם שאמת מעידי' וע"פ ידיעתם זאת יכולים להכניס בנחלה האחי' שהם היודעי' ועדי' בדבר זה אחר ידיעתם זאת שהרי פלג' ממונ' נפיק אפומא דההוא סהדא שסמכו עליו בצירופן של מס"לת. ופלג' דממונ' נפיק אפומייהו דמס"לת שדנו כעד אחד וסמכו עליהם בצירוף העד האחד ויש להם סמיכות בלבד כאלו ב' עדים העידו בדבר זה וכאלו אינהו דייק' בהאי סהדות' וידעי דקושט' היא כי היכי דאשה דייק' בחד מנייהו או עד או מסיח ומנסבא אפומיה שכיון שאין נתבע כופר ומכחישן כשאר תביעות דעלמ' סמכי' עלייהו. וכ"ש שיש בזה ב' דברים שזכרתי בשערים הקודמי'. האחד שאינו אלא גלוי מלתא בעלמ' שהרי הפליג בים לפנינו ולא בא עם המפליגין עמו ולא ידענו מה היה לו ואלו אמרי שמת בגלוי מלת'. והשני שהוא מלתא דעבידא לאגלויי ולא משקרי כולי האי עד ומסיחין הלכך ראיה ברורה יש לב"ד שזה שאומרים עליו שמת שכן הוא האמת ואין ספק בדבר ויש להכניס היורש לנחלה ע"פ ראיה זו. ונשלם השער השלישי:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>