עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/א/יג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
מסג"אניס אל זקן הקהל ר' מכלוף בן חנין י"א השואל הזה שאל שאלה זו להרי"בש [[שו"ת הריב"ש/קמה|ח"ג סי' קמ"ה]]:

'''שאלה יג: '''

יעקב היה נשוי שתי נשים רחל ולאה ומת והניח קרקעות ומטלטלין ולא היו לו יורשים כלל ורבק' אמו החזיקה בנכסי' והגבי' במעמד זקני הקהל לשתי נשיו כתובותיהן וללאה הגבי' קרקע אחד והחזיקה בו ונסתלקה בו משאר נכסים. אח"ז ערער מושל העיר על הנכסים לפי שלא היו בנים ליעקב ואמר כי נכסיו ראויין למלכות ולהנצל מערעור זה עשתה רבקה אם יעקב שטר מכירה מקרקע לאה לראובן שהוא אדם נשוא פנים בערכאותיהם לפי שבדיני עכו"ם היא יורשת את בנה ובפני עדים מנה לה דמי הקרקע ובצאת העדים החזירתם לו לפי שמכירה זו לא היתה אלא להרוחה. אחר זה צוה המלך שלא יגזלו להם שום דבר לפי שמדינם אין נכסי אומה אחת ראויים לאומה אחרת אז בקשה רבקה מראובן שיחזיר לה שטר מכירת קרקע לאה כדי שתחזירנה ללאה ולא יכלה עמו לפי שהיתה ידו תקיפה עליה ומי יוכל לדון את שתקיף ממנו וגם שבידו היה שטר ראיה שמכרה רבקה הקרקע אליו והיא היורשת בדיניהם וכראות לאה צרת נפשה הודית בפשרה שעשו ביניהם יחידי הקהל שישאר חצי הקרקע ביד ראובן ויחזיר חצי הדירה ללאה ועשה לה שטר מכירה מחצי הקרקע ונתנה לו המעות בפני עדים והחזירם לה כשיצאו ונשאר חצי הקרקע ללאה וחצי לראובן ודמיו חוב עליו עד שיפרענה והתנה עליה בשטר המכירה ואמר לה לאיש נכרי לא תמשול למכור קרקע זה אם תמכרנו לו שיהא המכר בטל וכל זה בערכאותי' וראובן היה נותן שכירות חצי הדירה שהחזיר ללאה ובחצי האחר היה מחזיק בחזקת שלו ולאה סבלה כל זה לפי שהוא היה בא מכח רבקה שהיא יורשת בדיני עכו"ם וראתה ששתיקותה יפה לה מדבורה. עוד ראובן פרע ללאה החצי שהשאיר לעצמו קרוב למחציתו בפרעון אחר פרעון מעט מעט ובנשאר נתן לה שמן לתשלום הפרעון והיא לא רצתה לקבלו ונשאר ביד ראובן ובתוך כך מתה ועכשיו ראובן אומר ליורש לאה טול דמי חצי' הדירה שהיה ללאה שאתה יורשה והיורש אומר איני חפץ בדמים אלא בקרקע זה החצי גם החצי האחר כי קנייתך אינה כלום וגם כי השטר עשאוהו עדי' מקבלי שחד. וגם התנאי שהתנית עם לאה שלא תוכל למוכרו לזולתך איני חפץ בו לפי שבדיניהם שטר הנעשה בתנאי כזה בטל. זהו תורף שאלתך בדברים הצריכים לנדון זה. ואע"פ שיש בה דברים אחרים אינם צריכים לו.

'''תשובה: '''  הדברים פשוטי' שאין לראובן בקרקע זה זכות בעולם מכמה צדדין. האחד שהוא החזיק בו מכח מכירת רבקה אם יעקב ומכירתה בנכסי בנה אינה כלום לפי שהאם אינה יורשת את בנה דתנן בפ' יש נוחלין {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קח/א|בבא בתרא קח.]]}} האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחות נוחלין ולא מנחילין ותנן נמי בסוף {{ממ|שם}} האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין. וא"ת שכיון ששטר זה נעשה בערכאות של גוים ובדיניה' האם נוחלת את בנה מכשירינן ליה מדתנן בפ"ק דגטין {{ממ|י' ע"ב}} כל השטרו' העולים בערכאות ש"ג כשרים הא ליתא שלא הכשירו שטרותיהם יותר משטרו' שלנו אבל עשאום שוים שלא לפוסלם משום דינא דמלכותא דינא כדאיתא התם אבל אם הם פסולים מחמת חסרון שיש בהם שיהי' נפסל בו שטר שלנו כגון שלא כתב מטלטלי אגב מקרקעי וביוצא בזה לא מכשרינן להו כלל לפי שאין הקפדת המלכות אלא להכשיר עדיהם וספריהם אבל שידונו ע"פ דיניהם אין המלכות מקפדת בכך שגם הם אין להם הסכמה בדיניהם יש מקומות שדנים ע"פ ספר אחד ויש מקומות שדנין ע"פ ספר אחר וכ"ש בדינינו שאנו רואין שאין המלכות מקפדת אם נדון בינינו כפי דיני ישראל אדרבה הם מצוים הבועט בדינינו להכניע עצמו אליו וגם ספרי דיניהם גוזרים שאין לדון ליהודים ביניהם לבינם אלא בדיניהם וכיון שכן אין בזה משום דינא דמלכות' דינא וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכ"כ האחרונים ז"ל משמו וכתב הרשב"א ז"ל בתשו' שאם לא תאמר כן בטלת ח"ו דיני ישראל. וכיון שבדינינו אין רבקה יורשת את יעקב בנה אף ראובן הבא מכחה אין לו זכות בקרקע זה מכח מכירתה כלל אעפ"י שנעשית בערכאותיהם:

והשני ששטר זה עשאוהו עכו"ם הידועי' בקבלת שחד כמו שנז' בשאלה דודאי פסול דטעמא דמכשרי' שטרות העולים בערכאו' ש"ג היינו משום דחזקה לא מרעי נפשייהו כדאי' בפ"ק דגטין {{ממ|שם}} אבל אי לית להו האי חזקה לא מהמני' להו וכ"כ הריא"ף ז"ל שם דדוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא וגם הרמב"ם ז"ל כתב והוא שיהו עשויין בערכאות שלהן וכו'. וכן צריכין שיעידו עדי ישראל על אלו העכו"ם שהם עדי השטר ועל זה השופט שקיים עדותן שאינן ידועי' בקבלת שחד ע"כ. ובודאי שהפריז על מדותיו דא"כ נפל פתא בבירא [הג"ה נפל פתא בבירא ברכות פרק הרואה {{ממ|[[בבלי/ברכות/נו/א|ברכות נו.]]}} נפל כריסא בבירא פר' אלו טרפו' {{ממ|[[בבלי/חולין/נ/ב|חולין נ:]]}} נפל פיתא בבירא פרק במה אשה {{ממ|[[בבלי/שבת/סו/ב|שבת סו:]]}}] דמי יעיד עליהם בזה דסתם עכו"ם מקבלי שחד כדאשכחן בפ' כל כתבי {{ממ|[[בבלי/שבת/קטז/א|שבת קטז.]]}} בעובד' דר"ג ודאימא שלם אחתיה בהדי ההוא פלוסופא אלא סתם ערכאות אינם מקבלי' שחד וכ"כ הרא"ש ז"ל אבל מ"מ אם הוחזקו בקבלת שוחד פסול אפי' בערכאו' ושמא לזה נתכוון הרמב"ם ז"ל:

והשלישי שלא נקנה קרקע זה כראוי לראובן לפי שלא נעשית מכירה זו אלא כדי להבריח ארי מנכסים אלו ושטר הנעשה כזה הוא דומה לשטר אמנה דאמרי' בפרק האשה שנתאלמנה {{ממ|י"ט סע"א}} שאסור להשהותו משום ואל תשכן באהליך עולה אלא שבנדון הזה היה מותר כל זמן שהי' הערעור קיים מפני שהוא כמציל מידם. ודומה למ"ש פ"ק דע"ז {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/יג/א|יג.]]}} הולכין ליריד של עכו"ם ולוקחין בהמה עבדים ושפחות שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאו' שלהם מפני שהוא כמציל מידם ור' יהושע בן קרחה התיר {{ממ|שם ו' ע"ב}} ליפרע מהם מלוה על פה לפני אידיהן מה"ט. וכן נמי בפ' השולח {{ממ|[[בבלי/גיטין/מד/א|גיטין מד.]]}} גבי המוכר עבדו לעכו"ם ועבד שהפיל עצמו לגייסו' אמרינן הכי ובפ' מי שהוציאוהו {{ממ|[[בבלי/עירובין/מז/א|עירובין מז.]]}} אמרי' שמותר לכהן לדון ולערער אפי' בבית הפרס מפני שהוא כמציל מידם אבל אחר שנסתלק הערעור היה אסור לקיימו משום עולה ואפי' מאן דפליג בשטר פרוע משום דזמנין דמשהו ליה משום פשיטי דספרא מודה בשטר אמנה. ואפי' נתרצו אח"כ לקיים מכירה זו בשטר זה אין קנייתו כלום משום דחספא הוא. ודומה למאי דאמרינן בפ"ק דב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/יז/א|יז.]]}} שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו מפני שכבר נמחל שעבודו ואפי' לוה בו בו ביום וכ"ש לאחר זמן דמפסיל מטעמא אחרינא דהוי מוקדם כדאי' התם והא נמי דכותה דבשעת' דכתביה הוי אמנה ואפי' נתרצו אח"כ במכירה זו בשטר זה אין מכירה זו כלום דהא חספ' בעלמ' הוא ואף מטעם מוקדם מפסיל דשטרי חוב המוקדמין פסולין. ואף המאוחרין כדאי' בפ' ג"פ {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קעא/ב|קעא:]]}} והכי נמי משמע בפ' חזקת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/לב/א|לב.]]}} דאמרי' התם ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנית' והא שטרא א"ל שטרא זייפ' הוא. ופירשו הראשונים ז"ל לאו זיופי זייפה אלא שהיא שטר אמנה והלה מודה דכתביה ניהליה באמנה וזה טוען אע"ג דהאי שטרא באמנה כתבת לי בתר הכי זבינתה לארעא וכתבת לי שטרא מעליא ואירכס. ובודאי אי הוה מצי לקיומי שטריה הוה מצי לקיומי ואפליגו בה רב יוסף ורבה רבה אמר מה לי לשקר אי בעיא אמר שטר' מעלי' הוא ומהימן בהכי דהא מצי לקיומיה ורב יוסף אמר אמאן קא סמכת אהאי שטרא האי שטר' חספ' בעלמ' הוא אף על גב דקיימא לן בהא כרבה היינו משום טעמ' דמה לי לשקר אבל בנדון הזה שלא היה שם שטר מכירה אחר אלא זה אפי' רבה מודה דאין טענתו כלום דאמאן קא סמכ' אהאי שטר' והא חספ' בעלמ' הוא שהרי נעשה בהערמה והו' לי' שטר אמנה. ועוד שאפי' נעשה בלא הערמה אין שטר זה מועיל לקנות בו לפי שצריך שיהי' לשון השטר בצד שיועיל לקנות בו כגון שיאמר שדי קנויה לך שדי מכורה לך כדאי' בפ"ק דקדושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כו/א|כו.]]}}. א"נ שיאמר אני פ' מכרתי דמועיל האי לישנ' כדאי' בפ' השולח וכן כתבו הרב בעל העטור והרשב"א ז"ל אבל אם אין בשטר לשון זה אלא שיאמרו העדים פ' מכר לפ' אין שטר זה מועיל כלל לקנות בו ואינו אלא לראי' בעלמא. וידוע הוא מלשון השטר הנעש' בערכאותיה' שהוא על נסח זה שהוא לשון העדים לא לשון המוכר וא"כ אין שטר זה מועיל כלל לקנות בו וכיון שלא נתן כסף בתורת קניה כי מה שנתן מעות בידה הי' בתורת הערמה שתחזירם לו מיד ואפילו מתנה ע"מ להחזיר לא הוי' ואין נתינת כסף בזה מועיל מדרך קנייה וגם השטר אין בו תורת שטר מכמה טעמים ואפי' היה שטר מתנה דליכא מתן מעות היה פסול כ"ש במכר שטר אינו קונה עד שיתן הכסף וכדאיתא התם {{ממ|[[בבלי/קידושין/כו/א|קידושין כו.]]}} א"כ במאי קני ראובן להאי ביתא. וא"ת הרי החזיק בו כמה שנים וקי"ל חזקת הבתים ג' שנים הא ליתא דחזקה אינה קונה אלא בטענה שטוען קניתיו כראוי ואבד שטרי ומהימן בהכי משום דעד תלת שני מיזדהר איניש בשטריה טפי לא מיזדהר כדאיתא בפ' חזקת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/כט/א|בבא בתרא כט.]]}} אבל אם אין שם טענה או שטענתו רעועה אין חזקתו כלום כדאי' התם {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/מא/א|מא.]]}} ובהדי' תניא בתוס' המחזיק בשדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה אינה חזקה ותחזור השדה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ד מהלכות טוען ונטען האוכל שני חזקה מחמת שטר שיש בידו ונמצא שטר בטל בטלה החזקה ותחזור השדה עם כל הפירות לבעלים עכ"ל וכ"כ הרמב"ן ז"ל. וכיון שראובן לא זכה בקרקע זה כלל הרי היא בחזקת לאה ויורשיה לפי שבפני הזקנים שהם ב"ד הגבו לה קרקע זה בכתובתה וצריך ראובן לחשב עם יורשיה מכל הפירות שאכל עד היום הזה ואם נתן לה בחייה מקצת הדמים ינכה אותם מדמי הפירות אע"פ שנתנם לה בתורת פרעון שכיון שלא זכה בקרקע בתורת קנייה אין פרעונו כלום ותטלם היא או יורשיה בתורת פירות ואם יש שם מותר יחזיר המותר ויחזיק היורש בקרקעו' זהו הדין הפשוט בזה:

ולענין היורש ראיתי בשאלתך עוד דברים נוספים והו' כי לאה בחלותה צותה מחמת מיתה שיתנו מנכסיה לבן בת אחותה ג' זהב ולהקדש ג' זהב ושאר נכסיה ליורש שלה אח"כ אויבי היורש המתינו עד שנטרפה דעתה וקרעו צוואה זו ועשה צוואה אחרת ולא השאירו ליורש כי אם מעט ונתנו למי שאין ראוי לירש וחלקו השמן הנז' שנשאר ביד בעל חצי הדירה ברצונם והנשאר מהעזבון חלקו לשני' החצי ליורש עצמו והחצי לבן בת אחותה הנז' והעידו ג"כ עליה שהסכימה על אותו תנאי שנעשה בערכאות עכו"ם והוסיפו שאמרה שאין ליורש אלא דמי החצי בלבד ובבא היורש אחר מיתתה מצא כי כל זה נעשה שלא מדעתה כי כבר נטרפה דעתה וקרע גם הוא זאת הצואה האחרונה ומפחדתו שלא יצא ערעור על ירושה זו מפני שלא היו לה בנים כמו שיצא על הראשונה שתק ובקשו ממנו שיקיים הצוואה האחרונה ויתנו לו המטלטלין המופקדין ואם לאו שלא יתנו לו ורא' ידם תקיפ' והניח הענין ולא דבר בו כלל. ועכשיו המחזיק בדירה אומר לו טול דמי חצי הדירה שמכרה לי לאה כי כן צותה שאין לך בה אלה הדמים והוא תובע כל הדירה כלה זהו תורף דבריך אע"פ שהארכת:

הוי יודע שמתנת ש"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה ואם עמד חוזר וכל שאם עמד חוזר אף אם לא עמד יכול לשנותה דקי"ל דייתיקי מבטלת דייתיקי כדאי' בפ' יש נוחלין {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קלה/ב|בבא בתרא קלה:]]}} ודייתיקי היינו מתנת ש"מ כדאי' התם וגם המחלק נכסיו על פיו וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין כדאי' התם {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קכו/ב|קכו:]]}} ואפי' כתב כל נכסיו לאחרי' והניח את בניו אעפ"י שאין רוח חכמים נוחה הימנו מה שעשה עשוי {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קלג/ב|קלג:]]}} ומיהו דוקא אם אמר בלשון מתנה אבל אם אמר בלשון ירושה אין בדבריו כלום כדאיתא התם {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קכו/ב|קכו:]]}} ועכשו בנדון הזה אם מעידים עדים בצוואה אחרונה שנעשית כראוי וקבלו עדותן כראוי או כתבו העדי' שטר כראוי ואין בזה פסול אחר אלא מחמת שהיא מבטל' הראשונה ושגרעה כח היורש אינה נפסלת בכך. אבל אם יש בה פסול אחר אם מפני טרוף הדעת או מפני פסול העדים או מפני קבלת עדותן שאינה כראוי או שאמרה בלשון ירושה למי שאינו ראוי לירש או פסול אחר אין צוואה אחרונה כלום ונשאר היורש מחזיק בירושתו. ואם יש ספק בצוואה אחרונה ושאין הדבר ברור כראוי הוי יורש ע"פ צוואה ראשונה מוחזק והמוציא ממנו עליו להביא ראי' ולברר שצוואה אחרונה נעשית כהוגן וכל זמן שלא יברר לא יטול כלום בין מן המטלטלין בין מן הקרקע: ולענין טענת מחזיק בקרקע שאומר ליורש אין לך אלא דמי החצי הנשאר והיורש טוען קרקעי אני נוטל אני רואה בזה טענת היורש ואפי' היתה הצוואה האחרונה כשרה לפי שמה שאמרה שאין ליורש אלא דמי חצי הדירה הוא מפני שטר המכירה שעשה לה ראובן באותו תנאי שהתנה עליה בעת שמכר לה שלא תמשול למכרה לאיש אחר ואוחו שטר אינו כלום לפי שמכיר' ראובן ללאה אינה מכירה כלל לפי שבא מכח רבקה שאין לה כח למכור כמ"ש למעלה. וכיון שמכירה ראשונה אינה כלום אף השנייה אינה כלום ואף התנאי שהתנה עליה אינו כלום והכל בטל וכיון שהכל בטל אף דבריה בצוואה אחרונה בטלים לפי שהיא מפני אותו תנאי אמרה כן ובודאי אלו הודית בשעת מיתה ואמרה זה הקרקע הוא של ראובן בתנאי שיתן ליורש כך היו דבריה קיימין דקי"ל ש"מ שהודה דבריו קיימין מעובדא דאיסור גיורא כדאי' בפ' מי שמת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קמט/א|בבא בתרא קמט.]]}} ועדיפא טפי מהודאת בריא דבריא בעי שיאמר אתם עדי וש"מ לא. וכ"כ הרמ"בם ז"ל וכן הרמב"ן ז"ל שאפי' במתנה המתקיימת מחיים א"צ לומר אתם עדי שלא הוזכר אתם עדי אלא בהודאה אבל במתנה לא הוזכרה אתם עדי אפי' בבריא ובהודאת ש"מ אינו צריך כלום דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי וכדאמר בפרק גט פשוט {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קעה/א|בבא בתרא קעה.]]}} ש"מ שהודה א"צ שיאמר אתם עדי דדש"מ ככתובין וכמסורין דמו אבל בנדון הזה אינו כן שהיא לא הודית אלא שאמרה שיתקיים התנאי הכתוב בשטר המכירה וכיון שאותו חנאי אינו כלום אף דבריה עכשיו אינן כלום שא"א שיועילו דבריו של ש"מ בדבר שדבריו של בריא לא יועילו בו. והכי מוכח בפ' מי שמת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קמז/ב|בבא בתרא קמז:]]}} דאמרי' התם אמר רבי נחמן ש"מ שאמר ידור פ' בבית זה יאכל פ' פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו דקל זה לפ' ויאכל פירותיו תנו בית זה לפ' וידור בו ואסיקנא התם משום דמילתא דאית' בברי' אית' בש"מ דליתא בבריא ליתא בש"מ. והלואתי לפ' דאמרי' התם דקנה הא פירש רב אחא טעמ' דבבריא נמי איתא במעמד שלשתן ופסק כותיה הרב אבן מגש ז"ל. וכן נראה מדברי הריא"ף ז"ל ואפי' לטעמ' דרב פפא דאמר הואיל וראוי היורש ליורשה הכא אינו כלום דהתם אי שתיק ש"מ היורש יורש הלוא' הכא דשתק תנאה בטל. אף כשקיימה אותו לא עשתה כלום וכיון שתנאי זה בטל הוא כשעשאתו בשעת בריאותה אף כשצותה עליו בשעת חוליה אינו כלום. ולא עוד אלא אפי' היה שטר המכירה באותו תנאי כשר בכאן אינו מועיל כלום שהוא לא התנה עליה אלא שלא תמכור אבל שלא תורישנו לא התנה עליה. וכיון שמפני התנאי יכול ליורשו כמ"ש [ומ"ש] שאין לו אלא דמים אין בדברי' ממש שהיא לקיים תנאה עשתה כן ותנאה אינו מעכבו מלירש והרי הקרקע ופירותיו ליורש לאה דאע"ג דגבי מוכר פירות דקל לחברו קי"ל כרב נחמן דאמר דאי שמיט ואכיל לא מפקי' מיניה מפני דמחילה בטעות הויא מחילה כדאמרי' בפ' איזהו נשך {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/סו/ב|בבא מציעא סו:]]}} הא א"ר נחמן התם דלא אמרינן הכי אלא היכ' דאיכ' איסורא דרביתא אבל היכא דליכ' איסור' כגון זביני דאסמכתא דהויא הלואה לא הויא מחילתו מחילה והדרא ארעא והדרי פירי. ובנדון הזה נמי כיון דזביני בטלי הוו להו זוזי שנתן ראובן ללאה הלואה ואי לא הדרי פירי הוו רביתא הלכך הדרא ארע' והדרי פירי ליורש. על כן יאמרו להם המושלים באו חשבון מכל מה שנתן ראובן המחזיק ללאה בחיי' ולאחר מותה ליורשיה ויטלנו היורש בחשבון {{ממ|השכירו'}} [הפירות] ואם יש עודף או חסרון ישיבו זה לזה וישאר היורש בקרקעו. ועתה אשיבך בשאר דברי' באו בשאלתך אע"פ שאינן מעלין ולא מורידין לענין מעשה בענין הנדון שלפנינו:

מה ששאלת על תנאי המוטל בשטר המכירה שבשבילו הוא נפסל בערכאותי' אם הוא כשר בדינינו נראה שהיא פסול אע"פ שכתבתי בשם הרמב"ן ז"ל שהכל הולך אחר מה שחייב דינינו בערכאותיהם לא כפי מה שחייב דינם היינו לפסול שטר הכשר בדיניהם ע"פ דינינו אבל להכשיר ע"פ דינינו שטר שלהם שהוא פסול בדיניהם לא. דשטרות העולים בערכאותיה' הכשירו וזה אינו עולה כי הערכאות לא קיימוהו והבו דלא לוסיף עלה:

ומה ששאלת אם נוגע בעדות כשר לעדות. דבר זה פשוט הוא שכל מי שיש לו הנאה בעדות זו שהוא מעיד בה עדותו בטלה אלא א"כ נסתלק מכל אותו עדות בצד שלא תגיע לו הנאה ממנו וכדאיתא בפרק חזקת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/מג/א|בבא בתרא מג.]]}} שצריך ב"ד יפה לידע היאך יקרא העד נוגע בעדות כדי לפוסלו.

ומה ששאלת אם עדות המעיד מפי העדים עכו"ם אם הוא כשר אם לא. דבר זה פשוט הוא בגמ' בפ' שבועות העדות {{ממ|[[בבלי/שבועות/לה/א|שבועות לה.]]}} דעד מפי עד אינו כלום בדיני ממונות אפי' מפי עדים כשרים כ"ש מפי עכו"ם שאפי' הם בעצמם שהעידו מפיהם אין מקבלין אותס.

ומה ששאלת אם נתקבלה עדות שלא בפני בע"ד אם דנין על פיהם דע כי הרב בעל העטור ז"ל כ' שאין דנין ע"פ אותה עדות עד שתקובל פעם שנית וכ"כ הרשב"א ז"ל אלא א"כ היו הולכים העדים למדינת הים והבע"ד הוא במקום רחוק לא יכול לבא עד שילכו עדיו. וגם הרמב"ן ז"ל כ' בתשוב' שב"ד שקבלו עדים שלא בפני בע"ד נעשו כטועים בדבר משנה.

ומה ששאלת שנים שהעידו והיו כשרים ואח"כ נפסל אחד מהם אם עדותן קיימת אם לא. דע שאם נפסל קודם שהעיד בב"ד או קודם שחתם בשטר פסול להעיד אע"פ שהי' כשר בשעת עדות דבעינן תחלתו וסופו בכשרות אבל אם אחר שהעיד נפסל דנין ע"פ עדותו ואם הי' פסול קודם שהעיד נשא' האחר יחידי ודינו כעד א' בעלמא וזוקק לשבועה. ויש בזה דקדוקי דברים ולא רציתי להאריך בהם לפי שאינן צריכין לנדון ולא השיבותיך עליהם אלא להסיר ספקותיך בהם וכתבתי הנ"ל בלי שום ראיה כלל ואם רבו הראיות בספרים וחתמתי שמי שמעון בה"ר צמח זלה"ה.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>