עריכת הדף "שו"ת רדב"ז/תשלא" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שאלת''' ממני אודיעך דעתי בסדר הפרשת תרומות ומעשרות בירושלים: 

'''תשובה''' לפי שאין דעתי מסכים למה שכתב בעל כפתור ופרח שאין תקנה למעשר שני בזמן הזה אלא להוציאו בטבלו חוץ לירושלים צריך אני להקדים לך כי הפרשת תרומות ומעשרות בזמן הזה אפי' בירושלים אינו אלא מדרבנן וכן כתב הרמב"ם ז"ל סוף פ"ב מהלכות תרומות. ואע"ג שהראב"ד ז"ל חולק עליו כבר ידעת שכל מנהג הארץ הזאת היא ע"פ הרב והוא רבן של כל הגלילות הללו ומה שכתב הרב בתחלת הפרק התרומות והמעשרות אינם נוהגין מן התורה אלא בא"י בין בפני הבית בין שלא בפני הבית היינו בזמן שכלל ישראל שם אבל בזמן הזה אינם אלא מדרבנן. עוד דע כי אע"פ שדעת הרב שאין קנין לעכו"ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות אם גמרו בידי ישראל מ"מ מוכר תרומת מעשר לכהן והמעשר שלו הרי שאין לכהן עלינו אלא תרומה גדולה ותרומת מעשר קונה אותה בדמים. עוד דע כי בזמן הזה שהתרומות עומדת לשריפה יש לו להפריש כל שהן לכתחלה. אבל תרומת מעשר צריך להפריש א' ממאה בדקדוק שהרי אמרה תורה מעשר מן המעשר. עוד דע כי אע"פ שאמרו אין תורמין אלא מן המוקף כל מה שבתוך בית אחד מוקף נקרא כי הבית מצרף את הכל וגם תרומת מעשר צריך להפריש מן המוקף לדעת הרב. עוד דע כי מה שאמרו המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים הטעם הוא מפני שהטבל מעורב בו ונמצא הכהן או הלוי אוכל טבלים. אבל השתא שתרומת מעשר עומד לשריפה ואין הכהן אוכל אותה אע"פ שירבה במעשרות לית לן בה דהא לקלקלה אזיל והמעשר הרי הוא שלו כיון שלוקח אותו מן העכו"ם ואין צריך להפרישו אלא קורא לו שם במקומו ומפריש תרומה ותרומת מעשר כל אחד בפני עצמו או שתיהם יחד כאשר כתב הרב סוף פרק שלישי מהלכות תרומות אבל הנכון להפריש כל אחד לעצמו כדי שלא יתבלבל עוד דע כי אע"פ שהתרומה היא טמאה נתנת לכהן שנאמר נתתי לך את משמרת תרומותי וכו' הנ"מ בזמן שהוא טהור אבל האידנא שכלם טמאים אין נותנים להם תרומה לא טמאה ולא טהורה שמא יבא לידי תקלה ושורפין אותה או משליכה לאיבוד במקום שלא יבואו בה לידי תקלה. עוד דע כי שנה ראשונה ושנייה ורביעית וחמישית שלאחר השביעית שהוא שנת השמיטה נוהג מעשר עני ויש לו אחד מג' דרכים שיתן אותו לעניים ממש או שיאמר לעני בכמה אתה מוכר לי המעשר שיש באלו החביות ונותן לו או שיפקיר נכסיו והרי הוא עני וזוכה במעשר וחוזר וזוכה בנכסיו אבל מן הדין פטור הוא כיון שאין קדושה בו שהרי אומר לו מכח העכו"ם אני בא כאשר כתבנו במעשר ראשון של לוי ובשנה השלישית והששית של שמטה נוהג בו מעשר שני ויש בו קדושה שצריך להעלותו ולאכלו בירושלם. ואם עדיין לא קלטוהו מחיצות ירושלם הדבר ברור שיכול לפדותו או אם קלטוהו מחיצות ועדיין הוא בטבלו יכול להוציאו חוץ לירושלם ולפדותו שם וזולת זה אין לו תקנה לדעת בעל כפתור ופרח אלא שיפריש המעשר ויניח אותו עד שירקב ויפסד ואמר שכן דעת הרב ממה שכתב פ"ב כשם שאין אוכלין מעשר שני בזמן הזה בירושלם וכו' עד ואם הפרישו שם בזמן הזה ירקב ע"כ. וכתב אף אנו נאמר בזמן שהיה שם מקדש והיה מעשר שני שנטמא היה נפדה ואוכלין דמיו בטהרה אבל עכשיו שאין שם מקדש יובילהו לים המלח עד שנאמר כל שישנו באכילה אינו בפדייה וכל שאין באכילה אינו בפדייה עכ"ל. ואין זה נכון אצלי כלל שהרי כתב הרב והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזמן הזה פודה לא יהיה זה חמור מהקדש ומשליך הפרוטה לים הגדול ע"כ. הא קמן שאפי' שאינו יכול לאכול הפרוטה בקדושת מעשר שני אפ"ה יכול לפדותו מעשר שני טמא נמי אע"פ שאינו יכול לאכלו בקדושת מעשר שני יכול לפדותו. וכן נראה מדברי הרב שאחר שכתב דיני מעשר שני בזמן הזה כתב בסמוך אין פודין מעשר שני בירושלים אלא א"כ נטמא משמע שאם נטמא פודין אותו אפי' בזמן הזה מדלא חלק. עוד כתב פרק שלישי וז"ל כבר בארנו שהמעשר שנטמא אפי' בירושלים פודין אותו ויאכל ואוכלין את דמיו בטהרה בתורת פירות מעשר כמו שיתבאר אפי' נטמאו הפירות כלם כשהם טבל מפריש מעשר שני בטומאה ופודה ע"כ ולא לישתמיט לומר דדוקא בזמן שב"ה קיים איירי אלא ודאי בכל זמן איירי ופודהו בשוה פרוטה או בפירות אחרים ממונן בשוה פרוטה ומוליך אותו לים הגדול או משליך אותם לאיבוד וכל הראיות שכתב בעל כפתור ופרח אינם כדאי ולא ראיתי להאריך בהם ולפיכך הקדמתי לך שאין עיקר החיוב מדרבנן ותו דאיכא למאן דפסק יש קנין לעכו"ם להפקיע מידי תרומה ומעשר הילכך אין לנו להחמיר בדבר כ"ש בהצטרפות הטעם שכבר כתבתי בתשובה אחרת שכל כוונת היהודים היא בעיר ציון ולא בירושלם ונמצא שלא קלטוהו מחיצות וכן העכו"ם קורין לשכונת היהודים צהיון ואע"פ שדחה טעם זה בעל כפתור ופרח משום דכתיב דרכי ציון אבלות ואין ניכר עתה אי זהו ציון ואי זהו ירושלם מ"מ יש לסמוך על קבלת העכו"ם וכיון שאסורו קל דמה להם לשקר בזה. כללא דמילתא כיון דאיכא ד' לטיבותא סומכין עליהם ופודין אותו א' שעיקר חיובו מדרבנן ותו דגוף הקרקע של עכו"ם ותו שנטמאו הפירות ותו שאין הדבר ברור דשכונת היהודים היא מכלל ירושלם וכן נהגו לפדות את מעשר שני ויפה נהגו והרי לך הסדר מקבץ החביות או הפירות לבית אחד ואם הוכשרו לקבל טומאה מוטב ואם לאו מכשירים במים ומברך תחלה אשר קדשנו להפריש תרומות ומעשרות ומפריש כל שהו ואומר הרי זו תרומה על כל היין או על הפירות שבתוך הבית הזה ומשליך אותה תרומה לאיבוד במקום שלא יבואו ליהנות ממנו וחוזר וקורא שם למעשר בצפונו או בדרומו ומפריש אחד ממאה מהכל ואומר הרי זו תרומת מעשר על המעשר שיש בתוך החביות האלו או על הפירות שיש בצפונו או בדרומו ואם רוצה לצאת ידי מחלוקת מפריש המעשר ואחר כך מפריש ממנו תרומת מעשר אם הוא דבר הנכלל כאן ומשליך אותו לאבוד לפי שהוא אסור כמו תרומה גדולה ולא ישיח כלל ואם שח בין הפרשת תרומה לתרומת מעשר צריך לחזור ולברך ואחר כך לוקח מעט מאותו המין אשר בא לתקן או מעות ואומר אם שנה זו הוא ראשונה או שנייה או רביעית או חמישית שנוהג בה מעשר עני איני צריך כלום או הריני מפקיר נכסי ומעשר עני ראוי לי ואם הוא שנה שלישית או ששית שמעשר שני נוהג בהם מברך אשר קדשנו וכו' לפדות המעשר ואומר הרי המעשר אשר בתוך חביות הללו או בתוך פירות הללו מחוללים על זה והרי הם חולין ומשליך אותו או המעות לאיבוד במקום שלא יבואו ליהנות בו ואם יודע באיזו שנה מהשמטה הוא עומד אינו צריך להתנות ומ"מ טוב הוא להתנות מפני המחלוקת שיש לראשונים אי זו היא שנת השמטה ולא תחשוב דאנא מנקיט קולי דמר דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן וקולי דמר דאמר אין קנין לעכו"ם להפקיע מידי תרומה ומעשר אלא כולה כרבינו פסיקנא אלא שאמרתי שאין להחמיר כ"כ כיון שהקרקע של עכו"ם שהרי מטעם זה מוכר תרומת מעשר לכהן ומעשר ראשון ומעשר עני שלו ואע"פ שאין זה טעם להתיר האיסור לדעת הרב מ"מ לסניפין בעלמא עם שאר הטעמים נקיטנא ליה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת רדב"ז: חלק שני]]