עריכת הדף "שו"ת רדב"ז/א'תקנט" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''{{ממ|קצה}} שאלת ''' ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהל' מאכלות אסורות וז"ל השוחט בהמה ומצא בה שליל וכו' ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אעפ"י שלא הפריס ע"ג קרקע ואינו צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת וקשיא טובא דתרוייהו פלוגתא דר' יהודה ור' מאיר נינהו והיכי פסק בשחיטה כרבי יהודה ובחלבו כרבי מאיר: 

'''תשובה ''' כבר תמהו עלה הראשונים ואחרונים ובעל מ"מ פתר בה כמה פתרי אבל מתוך דבריך משמע דאכתי לא מישבה דעתך ומי אני אשר אבוא אחר דבריהם ומ"מ להוציאך חלק אי איפשר ואודיעך דעתי בקוצר כי הספרים מצויים אצל הכל. גרסינן בפרק בהמה המקשה הטילה נפל ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה ור"ל אמר חלבו כחלב חיה ומסקינן לפלוגתייהו הכי הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכלו ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי ור"ל סבר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי ופירש"י ז"ל וקצת מפרשים דאליבא דר' יהודה פליגי ודחקו לתרץ מאי שנא תולש חלב דסבר רבי יוחנן דהוי חלב ומאי שנא שוחט ומצא בה בן ט' חי דסבר רבי יהודה דחלבו מותר אבל הרב ז"ל סובר דהאי פלוגתא שייכא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי מאיר ומשום דאיכא לדחויי דתרווייהו אליבא דרבי יהודה וכדפירש רש"י ז"ל לא קאמר תלמודא לימא כתנאי אבל קושטא דמלתא דשייכא בפלוגתא דהני תנאי ופסק ר' יוחנן בשחיטה כר' יהודה ובחלבו כר' מאיר דקי"ל ר' יהודה ור' מאיר הלכה כר' יהודה הנ"מ דלא פסקו אמוראי דבתר אמוראי אית לן למפסק הלכתא וטעמא דהאי פסקא דבשלמא גבי שחיטה ד' סימנים אכשר ביה רחמנא או דאימיה או דידיה. אבל גבי חלב חדשים גרמי ואין חדשים בלא חיות וסימנים דאימיה דומיא דסימנים דידיה מה סימנים דידיה לא. שרו תרבא אף סימניס דאימיה לא שרו תרבא. וא"ת הא א"ר אלעזר מחלוקת בבן ט' חי והלך ר' מאיר לשיטתו ור' יהודה לשיטתו משמע דחד טעמא הוא לשחיטה וחלב וגיד גברא אגברא קא רמית ר' יוחנן פליג עליה וס"ל דלאו הא בהא תליין ואפילו תימא דהא בהא תליין לר' יהודה מסתבר טעמיה דר' יהודה בשחיטה ולא בחלב דיו לולד להיות כאמו דאין שחיטה מתרת חלבה. וראיתי להרשב"א ז"ל שהקשה על הרב ז"ל ממתני' דקתני מצא בה בן ח' חי או מת או בן ט' מת וליכא מאן דפליג עלה ואי חדשים לבד גרמי ואסור ואמאי לא אקשי מינה לר' יוחנן דאמר אסור חדשים גרמי ליה ע"כ. וקושיא זו צל"ע שהרי מודה הרב ז"ל דשוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' מת דשחיטת אמו מתרת כל מה שבתוכה אפילו חלב בן ט' מת מכל בבהמה תאכלו וכן כתב הוא ז"ל בהדיא ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אעפ"י שלא הפריס וכו' משמע אם מצאו מת חלבו מותר וכן העיד עליו בעל מ"מ וטעמא דמלתא דחדשים דחיות גרמי לאסור חלבו אבל חדשים דמת לא גרמי דלאו חדשים נינהו והרי הוא כשאר נפלים דעלמא דחלבן מותר ושמא לא היה הנוסחא של הרשב"א ז"ל כנוסחת שלנו. וא"ת לפי שיטה זו דשייכא האי פלוגתא בפלוגתא דר' יהודה ור' מאיר לימא מר הלכה כפלוני ומר הלכה כפלוני. ותו אמאי לא פליגי כלישנא דברייתא בשוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי י"ל דרבותא אשמעינן בהאי פלוגתא לריש לקיש דאתי כר' יהודה דלא מיבעיא היכא דשחט את אמו דפשיטא דחלבו מותר דכל בבהמה תאכלו אלא אפי' היכא דהושיט ידו אפ"ה אין בו דין חלב אע"ג דאית ביה איסור נבלה אבל לר' יוחנן אפי' מה שבפנים אסור כיון שכלו לו חדשיו והרי הוא חי אבל לגבי שחיטה אית לן למפסק כר' יהודה חדא דר' יהודה ור' מאיר הלכה כר' יהודה. ותו דרבי שנה אותה בלשון חכמים דתנן וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת רדב"ז: חלק חמישי]]