עריכת הדף "שו"ת רדב"ז/א'תקיא" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''{{ממ|קלח}} שאלת ''' על מה שכתב הרב פ"ב מהלכות חמץ ומצה וז"ל ואם מצא אותה הפת שנטלה העכבר אין צריך בדיקה וק"ל טעמא דמכיר אותה הפת אין צריך בדיקה אבל אם אינו מכירה צריך בדיקה ואמאי כיון שבדק את הבית תחלה חזקה שלא הניח שם פת זה ואמאי לא תלינן שזהו הפת שהכניס העכבר: 

'''תשובה ''' כיון שראה העכבר שנכנס לבית וככר בפיו אתרעא חזקת הבדיקה ואתחזק איסורא ולא נפיק מספיקא עד שיתברר ולפיכך צריך בדיקה תדע שהרי גבי הניח ט' צבורין וכו' הקשה הראב"ד ז"ל לא מחוורא הא מילתא אלא לענין ביטול אבל לענין בדיקה ספיקא דרבנן היא ולקולא ופשטא דסוגיין משמע דלענין בדיקה איירי וכן כתבו הגאונים והרמב"ם ז"ל דלענין בדיקה איירי ותירץ ר"י הזקן דמיירי כגון שנטל לפנינו ונכנס בפנינו להניחו שם דהוה ליה כספיקא דאורייתא וכההיא דט' חנויות שלקח בפנינו ואינו יודע מאי זה מקום לקח דספיקו אסור כיון שנולד הספק לפנינו הכא נמי כיון שראינו שנכנס העכבר וככר בפיו הוי כספיקא דאורייתא והורעה החזקה וצריך בדיקה. א"נ כמו שכתב הרא"ה ז"ל דכיון דבדיקת חמץ תחלתה על הספק החמירו בספיקה יותר משאר ספיקות של דבריהם ובהא מתרצא השגתו של הראב"ד ז"ל והכא נמי כיון שבדיקת חמץ על הספק נתקנה אע"ג דרגלים לדבר שזהו הככר שהכניס העכבר עדיין צריך בדיקה מן הספק עד שיודע בודאי שזהו הככר שהכניס העכבר. ומה שכתב הרב בסמוך גבי תינוק ונכנס אחריו לאו אחריו מיד קאמר שאם לא היה לו שהות לאכול ולפרר צריך בדיקה דתלינן שמא בא' מן החורין הניחו ופירורין אלו שם היו אלא שנכנס אחריו אחר שעה ומצא פירורין אפי' שלא היו כדי כל הככר לדעת רבינו אין צריך בדיקה דתלינן דאכל מקצת ופירר מקצת שכן דרכו של תינוק לאכול ולפרר. וא"ת שהרב כתב לקמן גבי שני בתים בדוקים וידע שנכנס לא' מהם ונכנס אחריו ובדק ולא מצא כלום או שבדק ומצא ככר בכל אלו אינו צריך לבדוק פעם שנייה שאין כאן קבוע והא הכא דאעפ"י שאין מכיר אם זהו הככר או לא אין צריך בדיקה דקי"ל כמ"ד זה שאבד הוא שנמצא לא קשיא כלל דלעיל איירי שראה העכבר נכנס לבית וככר בפיו שודאי הוקבע האיסור בפנינו כאשר כתבתי לעיל אבל הכא איירי שלא ראינו את העכבר נטל את החמץ ונכנס אלא שהיה שם צבור של חמץ וידענו שנטל העכבר ממנו וידענו ג"כ שנכנס בבית זה אבל לא ראינו שנכנס והככר בפיו ולפיכך אין כאן קבוע דדילמא במקום אחר הניחו ודוק ותשכח ולא תלינן בוקי סריקי בדברי הרב לומר כי מה שכתב אותה הפת לאו דוקא. וא"ת דאמרינן בהך בבא אע"פ שמצא פירורין אין אומרין כבר אכל אותה הפת במקום זה ומאי איריא מהאי טעמא אפי' מצא כל הככר כיון שאינו מכיר שזהו הככר שנטל העכבר צריך לחזור ולבדוק וי"ל כיון שמצא הככר שלם ואינו מכירו איכא למימר אחר הוא אבל היכא דמצא פירורין סד"א זהו וכאן אכלו ואלו פירורין דיליה ורגלים לדבר קמ"ל צריך בדיקה שאין דרכו של עכבר לפרר. ולענין מאי דאמרינן בגמרא עאל ולא אשכח פלוגתא דר' מאיר ורבנן דתנן היה ר' מאיר אומר כל דבר שבחזקת טומאה לעולם טמא עד שיודע לך טומאה להיכן הלכה וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה וקי"ל כחכמים וק"ל בשלמא לגבי טומאה שייך שפיר פלוגתייהו אבל לגבי חמץ הרי בדק כל הבית ומאי הוה ליה למעבד תו וליכא למימר דחוזר ובודק פעם אחרת חדא דמה שלא מצא בבדיקה הראשונה אחר שנכנס העכבר ונכנס אחריו ולא מצא איך ימצאנו בפעם השניה שלא נחשדו ישראל להיות בודקים כל דהו אלא בדיקה גמורה. ותו שכתב הרב אינו צריך לבדוק פעם שניה ולפי פירוש זה פעם שלישית היא אלא עיקרן של דברים דאליבא דר' מאיר שאינו יוצא מידי ספק עד שיודע לך טומאה להיכן הלכה הרי הבית בחזקת שאינו בדוק ואינו נפטר מבל יראה ובל ימצא עד שיבטלנו ואם לא ביטלו ונמצא אחר כך חמץ עובר עליו ולדעת רבנן כיון שבדק ולא מצא אע"פ שלא ביטל ונמצא אחר כך חמץ אינו עובר עליו וקי"ל כרבנן. ומה שכתב הרב אינו צריך לבדוק פעם שניה משום שאר החלוקות כתב כן אבל בחלוקת ונכנס אחריו ובדק ולא מצא כלום פשיטא דאינו צריך לבדוק עוד דמאי אית ליה למעבד טפי וליכא לפרושי דלר' מאיר צריך לבדוק כל שאר הבתים הסמוכות לבית זה דהא תנן אין חוששין שמא גררה חולדה וכיון שהעכבר נכנס לבית זה אין חוששין לבית אחר. ותו דלר' מאיר לא יצא מידי ספק עד שנודע להיכן הלכה גם לענין חמץ אפי' שנבדוק הבתים הסמוכים לבית זה עדיין לא יצאנו מידי ספק אלא הנכון מה שכתבנו לעיל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת רדב"ז: חלק חמישי]]