עריכת הדף "שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/פג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''תשובה פג'''{{ש}}לכבוד ש"ב חביבי הגרב"ד ק"ק '''בערלין''' הרב ר' '''מאיר ווייל''' נ"י.}}

'''{{עוגן1|מכתב}}''' ש"ב מעכ"ת הגיעני היום, אשר התעורר כבודו בענין המנהג במקומו שבכל גיטין שמסדרים הב"ד לומר להזוג, תדעו שבדיני ממונו' בירושת הבעל וכדומה הכל כמקדם, וע"ד שינתן גט כריתות שקורין שייד בריף מהערכאו':

'''{{עוגן1|ודאי}}''' דהענין קשה מאד, אף דיש לדון כיון דלהרבה פוסקים אין על משפט הירושה דינא דמלכותא דינא, כמבואר בהגהת ש"ע חוה"מ ססי' רס"ט, ועיין בב"י בסי' כ"ז תשו' הרשב"א בארוכה, ונראה לענ"ד להוסיף עוד לשיטת הרמב"ם בהל' נחלות שא"א להתנות ולשנות דינא דירושה כיון דכתיב והיה לכם לחוקת משפט עשאו הכתוב לחק, ואינו בכלל תנאי שבממון קיים, א"כ י"ל דגם דינא דמלכותא דמהני בממון היינו כיון דניתן למחילה וביד האדם בעצמו לוותר זכותו בתנאי, אבל בזה דעשאו הכתוב לחק א"א לשנות בשום אופן והו' כמלתא דאיסורא, ואף להפוסקים דבכל ענין שייך דינא דמלכותא מ"מ נ"ל דודאי אין בחק המלך לומר דהגט לא יכרות לענין ירושה שתהא נקראת שארו וירש, אלא דהוי חק המלך כאומר ירש פלוני נכרי שאינו בעלה, ומה דתולה עד שיגרש בערכאות, זהו כמו תנאי בעלמא דבעוד שלא יהיה הגט גם בערכאו' יהא זוכה בפירותיה ויורשה, ולא דהוי עוד בעל לענין זה, אלא דרך משפטי המלוכה דיהיה לו זכיות מה שיש לבעל בנכסי אשתו, א"כ י"ל דאינו בכלל חוץ מירושתה דהיינו שהגט לא ירות לענין ירושה שתהי' עוד שארו ליורשה אבל נ"ד הוי כאומר שהגט כורת הכל ופקע כל דיני אישות, אלא דמצד משפט המלך זוכה בנכסיה אף שהוא לה כאיש נכרי, מ"מ זהו מספיק על הדין דסתמא שנשאר זכותו מצד דינא דמלכותא אינו מזיק להגט, אבל לומר להם במפורש, תדעו לכל דברים שבממונא עדיין הזכות כמקדם י"ל דהוי כאומר חוץ לירושתה, אף דבשעת נתינת הגט אינו מזכיר זה מ"מ י"ל דהוי כנותן ע"ד האמירה, זולת שיפרש להדיא אני נותן הגט בלי שום שיור ושיכרות בכל ענינים ואין לי עוד שום זכות בממונך מדין בעל רק חק המלך אף שאינך עוד אשתו לשום דבר נותן לו המלך זכות מה שיש לבעל על אשתו או שהב"ד יפרשו להם באר היטב, ועדיין צ"ע:

'''{{עוגן1|וע"ד}}''' הגט שנשלח לכאן ניתן ביום ה' העבר כראוי, ודרך גררא הייתי נבוך בשליח הולכה והרשאה מקויימת בידו, אבל אין מכירים חתימת הב"ד, אף דקיי"ל דאינו מעכב וכמ"ש הב"ש סי' קמ"א, ומטעם דמדינא לא בעי' הרשאה דהגט שבידו מוכחת עליו שהוא שליח, ולזה אני מסופק אם יכול לעשות שליח אחר, די"ל דבזה מדינא לא מהימן, דהשהו הבעל לעשות שליח אחר, דע"ז אינו מוכיח הגט שבידו, וצריכים אנו ללמוד מן ההרשאה ובעינן מקויימת כראוי, ואין ראיה ממתני' גיטין {{ממ|דף כ"ט ע"ב}} ונותנו לשליח אחר ואומר בפ"נ ולהפוסקים דבהרשאה א"צ לומר בפ"נ, ע"כ מתני' מיירי בלא הרשאה ואעפ"כ עושה שליח אחר, דהתם דמיירי בחלה דאף דלת"ק דרשב"ג לחד אוקימתא באת הולך אף בחלה אינו עושה שליח אחר, מ"מ כיון דבהולך סתם יכול לעשות שליח משום דמסתמא במקום אונס לא קפיד אא"כ גלי דעתיה דקפיד ואמר את הולך, מש"ה בגט סתם הוי כהולך סתם ונאמן השליח שלא אמר את הולך, כיון דבאמת מסתמי לא קפדי במקום אונס, אבל בלא חלה דקיי"ל דגם בהולך סתם אינו עושה שליח, דקצתם קפדי ובעי' גילוי דעת דלא קפיד, י"ל דאין השליח נאמן בכך, ובעי' ההרשאה מקויימת כראוי, גם אין לדון דהשליח נאמן מדין שליש, דל"ש בזה טעמא דהימניה דהא עיקר הימניה מטעם שבידו למסרו להאשה, והא זה באמת רצונו בכך אבל לעשות שליח אחר ע"ז לא הימניה וזה אין בידו ליתן לשליח אחר שיתן לה הגט, דמסתמא לא ירצה השליח אחר לעשות כן, כיון דמדינא אינו רשאי, ואין אדם חוטא ולא לו, ומה דכתבו תוס' בסוגיא דשליש הא דלא נקט בעל אומר להולכה, אף דל"ש בזה הימניה דזהו רצונו דהבעל צ"ל דמ"מ שייך הימניה דאולי יחזור בו בעודו ביד השליח, והשליח לא יחוש לזה וימסור הגט לידה והיא תאמר שקבלה הגט מהבעל מש"ה הימניה, דאף אם באמת יחזור בו תהיה מגורשת שיהיה למפרע שליח לקבלה, ואך עדיין ק"ל בההיא דהתם בעל אומר לגירושין ושליח אומר לגירושין וכו' ולהימני' לשליש הא בזה ל"ש כלל הימניה, דמה יכול לעשות דלאסור בידה זהו רצונו דהבעל וצע"ג, א"כ בנ"ד ל"ש כ"כ הימניה, זולת דנידון דמקרי בידו כיון דבידו למסור הגט בעצמו לידה ולשוי' גרושה יכול למסור בידה ג"כ ע"י אחר ולשוי' גרושה בכך, ועדיין צ"ע:

'''{{עוגן1|עוד}}''' נבוך אני בשליח הולכה דצריך שיאמר בפ"נ בפני ב"ד וקיימ"ל דשליח העד נעשה דיין, וסגי שיתן בפני ב' אם השליח הוא שליח בשכר מהבעל, למה דקיי"ל דאף בהרשאה צריך שיאמר בפ"נ, ומטעם דשמא הגט שמסר לו נאבד מידו והשליח זייף וכתב גט אחר וכמ"ש בד"מ [ובאמת לדידן דקורעים הגט ונשאר ביד ב"ד לכאורה ל"ש כן, דהא אנן ל"ח לזיופא וכמו דבארץ ישראל א"צ לומר בפ"נ מה"ט אלא דחיישינן דיערער הבעל בשקר, א"כ בהרשאה דבעל באמת מסר לו הגט ואם יערער יצטרך לומר דלא זהו הגט שמסרתי לו וזהו שייך אם הגט בידה שבאה להנשא בזה יהיה ביד הבעל לומר אני מכיר שהגט זה לא זהו הגט שמסרתי להשליח, אבל עתה דמעולם לא יבא הגט ליד ראיית הבעל, אלא דהב"ד כותבים לה דנתגרשה ותנשא בזה באיזה טענה יהי' ביד הבעל לומר שיודע שהגט מזוייף, ומהיכן ידע שלא מסר השליח לה אותו הגט שמסר הוא לשליח] א"כ הוי השליח נוגע דשמא אבד הגט ויפסיד שכרו מש"ה זייף, וא"כ אף דמ"מ נאמן לומר בפ"נ ואף דמהריב"ל והמ"ב החמיר דעד שמעיד דמת בעלה והוא נוגע דא"כ וגרע מהיא עצמה, היינו דהתם י"ל דהיא עצמה עדיפא משום דייקא, אבל בגט דבהיא עצמה ג"כ ליכא דייקא דאם יבא הבעל תכחיש אותו דנתגרשה ויכולה להעיז דהגט בידה מסייע לה אלא דנאמנת משום דד"ת א"צ קיום, וכדאיתא בריש גיטין ולא נזכר שם טעמא דדייקא, וא"כ גם נוגע כשר, אבל לצרף השליח לדיין לא הכשירו חז"ל קרוב ובע"ד י"ל דגם נוגע אינו כשר לזה, ובעינן שיתן בפני ג' ושורש דנותנו בפני ב' י"ל דוקא היכי דהוא שליח בחנם דאינו נוגע, ואולם גם בשליח בחנם לכאורה הוי נוגע דשמא איבד הגט ויצטרך לשלם להבעל מדין שומר, לא מבעי' אם הנייר היה שוה הרבה אלא דגם בלא"ה י"ל דהגט שוה להבעל יותר מצד שכר כתיבת סופר וכדומה, [ואני מסופק בזה די"ל כיון דאין גופו ממון לא עדיף משטרות דאין חייבים עליהם מדין שומר,] ואם יטעון דהגט נאנס מידו או להד"ם יצטרך לישבע, וכל כמה דלא נשבע דאין זה הגט מזוייף הוי נוגע, ומה"ט קשה לי במתני' גיטין {{ממ|דף כ"ח}} ואם אמר טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר, ומטעם דאין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר והא בסוגיא דגיטין {{ממ|דף י"ד}} גבי הולך מנה מבואר דגם בממון שייך אין רצוני, אף דל"ש דחפץ יותר בגוף החפץ, מ"מ חושש שמא זהו אינו זהיר כ"כ בשמירה ולא יהי' לו לשלם ועיין במהרש"א שם א"כ בכל גיטין נימא על הגט עצמו אין רצונו דשמא זה לא יהיה זהיר כ"כ ויאבד הגט ממנו ויצטרך להוציא הוצאות מחדש, וצלע"ג:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>