עריכת הדף "שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/פח" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
;שאלה פ"ח
עגונה אחת שהיא שומרת יבם שהעידו שנהרג היבם בגזירת הריגת ק"ק פאלנאי בחדש אב ת"ח לפ"ק:

וזה אשר העיד החבר רבי אהרן בן הר"ר נפתלי בתורת עדות וכו' בב"ד פה ק"ק ניקלשפורג אחד היה נקרא ר' הירץ והיה מניקלשפורג ושם בניקלשפורג היה לו אח ואחות ואביו היה נקרא האז ורבי הירץ הנ"ל היה דר בק"ק טשודנאב ואשת ר' הירץ היתה בת דודתי וכשגברו היונים נמלטנו לק"ק פאלנאי ואני נמלטתי משם ממקום למקום ורבי הירץ נשאר שם כי הילד שלו האז נחלה שם ולבסוף בתוך אותו שנה אחר ששמענו שנעשה שלום בגליל ההוא חזרנו אל הגליל ההוא ובאנו לק"ק אוסטרא ושם מצאנו נשים בנות דודתי אחיות של אשת ר' הירץ הנ"ל ושאלנו אותם על הנשארים לפלטה מי הם הנשארים בחייהם ומי נהרגו ואיה איפו' הם בעליהם והשיבו הנשים על בעליהם שאינם יודעים איה איפו' הם כי נמלטו משם אבל גיסינו הר"ר הירץ אנו יודעים שנהרג דהיינו ביום ד' היתה ההריגה ואז היינו נחבאים ואחר כך ביום ה' יצא הכרוז כל מי שניצול יצא לחוץ ולא יעשה לו מאומה מהיום והלאה בכן הלכנו ביום ו' לחפש אחר קרובינו ובאנו אל רחוב א' ומצאנו לר' הירץ שהיה שוכב נהרג ואשתו והילד קטן אצלה:

עוד העיד כהר"ר אהרן בה"ר נפתלי הנ"ל בתורת עדות בבית דין הנ"ל ובמעמד הנ"ל שזמן קצר אחר כך באו למשפט הר"ר שמואל חמיו של ר' הירץ הנ"ל וקרוב אחד של ר' הירץ הנ"ל עבור הבית של ר' הירץ שהניח בק"ק טשודנאב ר' שמואל טען ר' הירץ נהרג תחלה ואחר כך בתו אשת ר' הירץ והוא יורש את בתו והשני טען שהיא נהרגה תחלה ואחר כך ר' הירץ והוא יורש אותו והביאו כל אחד מהם עדים יהודים שהמירו דתם בגזירה מחמת אונס וחזרו לדת שכדבריו כן הוא בכן לא היו יכולי' לבא על הברור מי מהם נהרג תחלה ונעשה פשרה ביניהם שיחלוקו ובין כך ובין כך העידו השני כתות עדים שרבי הירץ בודאי נהרג זהו העדות של כהר"ר אהרן בהר"ר נפתלי שהעיד בתורת עדות וכו' בפני בית דין ק"ק ניקלשפורג:

ואחרי כן כמו שנה תמימה ויותר העיד עוד אחד על הריגת ר' הירץ הנ"ל בגזירת פאלנאי וזהו אשר העיד הנער אליעזר בהר"ר יוסף ר' זוסקים מק"ק טשודנאב בתורת עדות בעונש וכו' בב"ד פה ק"ק ניקלשפורג בניסן תי"ד לפ"ק כאשר חזרנו ובאנו אל בתינו אחר הגזירה באנו לק"ק טשודנאב ושאלנו לאותן אנשים שהיו שם מי הם הנשארים בחייהם ומי הם הנהרגים בכן היה אחד שנקרא ר' הירצקי והיה מארץ הזאת ממעררי"ן וירש ס"ת ועץ החיים שהיה משוקע בכסף והס"ת היתה מקלף של צבי והוא היה חתן ר' שמואל לוברטוף ואז היתה בתו ילדה שם כששאלנו על הגזירה והגידה הילדה אבי נהרג בפאלנאי ולאהיו יכולים לילך מחמת ריבוי ההרוגים ויצא הכרוז מהריקים שיהיו קוברים לכלם מחמת הסרחון הגדול והכלבים היו טורפים בהם והיו שוכבים הרוגי' יהודים וערלים בערבובי' וחפש כל אחד לכל מי שהיה מכיר בכן הכירה הילדה ההיא את אביה ר' הירצקו הנ"ל והרבה סימנים הגידה בו בין שאר הרוגים ביום שלישי להריגתו, ובפניה קברו לרבי הירצקי הנ"ל כל זה הגידה הילדה ההיא והילדה ההיא היתה בת שתים עשרה שנה: זהו העדות של הנער אליעזר בהר"ר יוסף שהעיד בתורת עדות וכו' בב"ד פה ק"ק ניקלשפורג בניסן תי"ד לפ"ק:

'''תשובה''' הנה חזרתי על כל צד וצדי צדדים ולא מצאתי היתר ברור לעגונה זאת שתהא מותרת לשוק על פי העדות האלו הן על פי מה שהעיד העד הא' כהר"ר אהרן בהר"ר נפתלי והן ע"פ מה שהעיד העד הב' הנער אליעזר בהר"ר יוסף כי הנה על פי העד הראשון הר"ר אהרן מה שהגיד בשם האחיות של אשת ר' הירץ שמצאו לרבי הירץ הרוג ברחוב אחת ביום שלישי לגזירת הריגה אין להתיר משום דלא ביארו דבריהם יפה ולא אמרו אלא שמצאו אותו הרוג וכיון שבמלחמה נהרג שהיתה בעיר דגריע היתה ממלחמה שהיא על פני השדה כידוע לכל לא סגי בהא שאמרו שמצאו אותו הרוג לחוד דחיישינן שמא לא הכירו יפה שהוא זה שמעידין עליו ואף על גב דלבדדמי לא חיישינן לומר שמא לא נהרג כיון שמצאוהו אחר מלחמה דהכי כתב המרדכי בפרק האשה בתרא והביאו הרב ב"י סימן י"ז סעיף מ"ט וז"ל דבמקום שאמר העד אפילו בשעת מלחמה ראיתיו הרוג אחר כך והכרתיו יפה יפה בטביעות עין בהא לא איבעי' לן דפשיט' דנאמן דלא גרע עד אחד מאשה דאי אמר המת על מטתו דנאמנת דלא שייך למימר בה בדדמי דלא שייכה אלא בהריגה שיש לאמרה על הספק אבל באמתת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום וכו' עכ"ל והביאו הרב בהג"ה ש"ע סי' נ' הרי מבואר שאם לא אמר שנהרג במלחמה אלא שמצא אותו הרוג סגי ולא חיישינן לבדדמי לומר שלא נהרג והוא סבר שנהרג, ואם כן הוא הדין נמי דלא חיישינן לשלא הכירו יפה, הא לאו מילתא הוא דאדרבא משם ראיה דבכי האי גוונא איכא למיחש לשלא הכירו אותו יפה, שהרי דקדק המרדכי וכתב וז"ל ראיתיו הרוג אחר כך והכרתיו יפה יפה בטביעות עין וכו' עכ"ל, הרי לא סגי במה שאמר ראיתיו הרוג אחר כך אלא צריך שיאמר נמי והכרתיו יפה, ואי לא אמר הכי חיישינן דלא זהו שמעידין עליו כיון שהוא במלחמה ולא סגי באומרים סתם שהכירוהו דאף על גב דבשעת שלום סגי באומרים סתם שהכירוהו ותלינן דהכירוהו יפה מכל מקום בשעת מלחמה צריך שיאמר בפירוש שהכירוהו יפה, וזהו מיקרי ספק בתחלת העדות ולא אזלינן לקולא:

דכן מבואר פרק יש בכור דף מ"ו דאמר התם כי אקילו רבנן בסופה, בכתחלה לא אקילו רבנן ופירש רש"י בסופה לאחר שכוונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיק אפילו בעבד ושפחה, אבל בתחלה תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה עכ"ל, הרי מבואר בהדיא שלעולם צריכין שהכירו אותו יפה שהוא זה שמעידין עליו אלא שבשעת שלום באומר סתם שהכירו תלינן שהכירו יפה אבל במלחמה צריך שיאמר בפירוש שהכירו יפה כמו שכתב המרדכי הבאתיו לעיל, והני נשי לא אמרי מידי שיהא משמע ממנו שהכירוהו יפה שהרי לא אמרו אלא שמצאוהו הרוג, ואית לן למיחש דלא בקשו לדקדק אחריו אם זהו ר' הירץ בעל אחותם אלא כיון שראו אחותם אשת ר' הירץ שוכבת הרוגה והילד שלה אצלה, וההרוג הזה היה שוכב בסמוך לה סברו ודאי שזה הוא ר' הירץ בעלה ולא בקשו לדקדק אחריו להכירו יפה ואמרו על פי שנראה להם שהוא ר' הירץ בעל אחותם, ובפרט כי אז בשעת הגזירה היה חום גדול והמוכים והפצועים ומכל שכן ההרוגים לגמרי נעשים נפוחים ואין להכיר ההרוג כי אם אחר דקדוק יפה, אף על פי שמצאו אותו תוך ג' ימים להריגתו, מכל מקום דקדוק צריך להכירו במלחמה והם לא אמרו כלל שהכירו אותו לכך ודאי דאין לסמוך על עדותן כלל, דבהדיא כתב המרדכי שצריך שיאמר במלחמה והכרתיו יפה מפני שזה מיקרי ספק בתחלת העדות ולא מקלינן:

ועוד אמר לי לבי שבכי האי גוונא שלא אמרו אלא שמצאוהו הרוג ולא אמרו שהכירו אותו יפה לא זו דאית לן למיחש לשלא הכירו אותו יפה שזהו שמעידין עליו ושמא אחר הוא אלא אף זו אית לן למיחש נמי לבדדמי שהם סברו שמת ממש ואפשר שלא היה מת דעד כאן לא כתב המרדכי דאם אומר שמצאוהו אחר כך הרוג דלא חיישינן לבדדמי אלא דוקא היכא שאומר והכרתיו יפה שאז כיון שנתקרב אליו לראותו שפיר להכירו אם הוא זה שמעיד עליו אז ראה נמי שפיר שהוא מת ממש וכיון שהוא אחר מלחמה לא חיישינן לבדדמי לומר כל הני מיקטל הוא פליט אלא ודאי קושטא קאמר ואנו סומכין עליו אבל כשאינו אומר והכרתיו יפה רק שמצאוהו הרוג אפשר שלא קרב אליו לראותו שפיר להכירו שהוא זה שמעיד עליו אלא עמד מרחוק וראוהו ונדמה לו שהוא זה שמעיד עליו ואפשר שגם זה לא ראה אם מת ממש ואית לן למיחש גם לבדדמי שהוא סובר שודאי הוא מת ממש ואפשר שלא היה מת ממש אלא מגוייד ואין לסמוך על עדותו:

וכן משמע לי נמי מלשון הרב בהג"ה ש"ע סעיף נ' שכתב וז"ל ויש אומרים אפילו בעד אחד אם אמר מת או אמר נהרג וראיתיו אחר כך והכרתיו הטיב וראיתיו שמת נאמן עכ"ל הרי דקדק וכתב בסוף וראיתיו שמת אף על פי שכבר כתב אם אמר מת או נהרג כתב עוד וראיתיו שמת היינו משום שצריך שיראה שהוא מת בודאי אף על פי שאין צריך שיאמר לפנינו וקברתיו אי כיוצא בזה שהיה מטלטלו ממקום למקום כמו שצריך לומר כשאומר שנהרג במלחמה אבל מכל מקום צריכין אנו לידע שהוא ראה אותו שפיר שנתקרב אליו וראוהו שפיר אז אי אמר מת ודאי קושטא קאמר לכך כשהוא אומר והכרתיו יפה הרי אנו ידעינן שראוהו שפיר ודקדק אחריו אם הוא זה שהוא מעיד עליו וממילא גם זה שאמר שהוא מת קושטא קאמר כיון שראוהו שפיר אבל אם אינו אומר שהכירו יפה אפשר שלא נתקרב אליו לראותו שפיר אית לן למיחש גם לבדדמי שאפשר שלא מת והוא סובר שמת ולכך הני נשי כיון שלא אמרו אלא שמצאו אותו הרוג אבל לא אמרו שהכירוהו יפה לא זו דאית לן למיחש לשלא הכירוהו שהוא זה שהם מעידין עליו אלא אף זו אית לן למיחש שאמרו בדדמי שסברו שכבר מת ואפשר שהיה חי עדיין דכיון שלא ידעינן שראוהו שפיר חיישינן גם לבדדמי, אף על גב דהני נשי תרי הוו לכל הפחות שהרי אמר מצאנו שם נשים וכו' הרי אמר לשון רבים נשים ואין פחות משתים והרא"ש כתב דבתרי לא חיישינן לבדדמי היינו דוקא בעדים כשרים הוא דס"ל לרא"ש דבתרי לא בעינן שיאמרו וקברנוהו וכדכתב הוא גופה טעמא למילתא דבתר תרי סהדי לא דייקינן אבל נשים אפילו מאה כחד חשבינן להו כדאיתא פרק האשה שלום דף קט"ו בעינן שיאמרו וקברנוהו במקום דאיכא למיחש לבדדמי:

והנה זהו מה שנראה לי דבכי האי גונא שלא אמרו הנשים והכרנו אותו יפה יש לחוש אפילו לבדדמי וכדפירשתי ואף אם יחלוק החולק על זה כיון שהמרדכי כתב בסתם אם מצא אותו הרוג אחר כך לא חיישינן לבדדמי כיון שלא אמר על ההריגה מכל מקום על זה שצריך שיאמר והכרתיו יפה אין מי שיחלוק דהכי כתב המרדכי בהדיא וכן הוא בפרק יש בכור דלא מקלינן בגוף העדות כל זמן שלא ידעינן על מי מעידין וזה מבואר ברוב הפוסקים בתשובת מהר"ם פאדוואה סימן ל"ו וכן באינך וכדפירש רש"י התם על כי אקילו רבנן בסופה וכו' לכך בנדון דידן שלא אמרו הנשים והכרנו אותו יפה ודאי דאין לסמוך על עדותן כיון שהיה מלחמה:

וכן מה שהעיד הר"ר אהרן הנ"ל עוד שהיו מדיינים על הירושה של רבי הירץ הביאו עדים יהודים שהיו ממירים דתם מחמת אונס הגזירה וחזרו לדת זה הביא עדים לדבריו וזה הביא עדים לדבריו ובין כך ובין כך העידו השני כתות שרבי הירץ בודאי נהרג גם על עדות זה אין לסמוך להתירה לשוק:

אף על גב דלכאורה היה נראה שיש לסמוך על עדות זה שמעיד בשם שתי כתות עדים שר' הירץ נהרג להתיר אותה לשוק דמהי תיתא שלא לסמוך על עדות זה אי משום שאז כשראו העדות דהיינו הריגת רבי הירץ היו ממירים דתם ואז היו פסולים לעדות ונמצא תחלתן בפסול, אף על פי שאחרי כן חזרו לדת ושם כשרים לעדות מכל מקום לא מהני עדותן דאנן תחלתן וסופן בכשרות בעינן הא לאו מילתא הוא הא כבר כתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ד שמתירין נשים על פי בעלי תשובה דכיון שתחלתן בשעת הגזירה היה על ידי אונס לא הוי תחלתן בפסול וכן הסכימו אחריו האחרונים ובנדון דידן פשיטא דאין לפוסלן מחמת זה דמי יימר כשראו הריגת רבי הירץ שהיו כבר ממירים הדת דילמא לא היו ממירים אלא אחר כך דשמא לא באו עליהם להרגם אלא אחר כן ואז המירו דתם ובתשובת הרא"ש מיירי שיודעים שכבר המירו דתם כשראו הריגת אותו שמעידין עליו ויהי מה בין שעדיין לא המירו דת כשראו הריגת רבי הירץ ובין שכבר המירו לא מיקרי תחלתן בפסול כיון שהיה על ידי אונס כמו שכתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ד ואם כן אין לפוסלן מחמת זה ויש לסמוך על עדותן:

ואי משום דאיכא למיחש לבדדמי שהרי אמרו שנהרגו במלחמה ולא אמרו וקברנוהו ואנן בעינן שיאמרו וקברנוהו דהאי מלחמה שהיה בעיר מהאויבים היתה גריע ממלחמה שהיא על פני השדה מערכה מול מערכה הא כבר כתב הרא"ש הביאו הטור והרב בהג"ה ש"ע סעיף נ' דבתרי לא בעינן שיאמרו וקברנוהו והכא הוו שתי כתות עדים שאמרו שנהרג לא בעינן שיאמרו וקברנוהו:

ואף על גב דהנהו שתי כתות עדים לא העידו לפנינו ואין אנו מדיינין אלא על פי עד אחד שהעיד בשמם כך מכל מקום כיון שרבותינו ז"ל האמינו לעד אחד בעדות אשה הרי אנו מאמינים לו שכך אמרו תרי סהדי והוי כאלו הוי אותן תרי סהדי לפנינו ובתרי לא בעינן שיאמרו וקברנוהו:

וכן מצאתי בתשובת מהר"ם לובלין סימן קכ"ח דף צ"א סוף ע"ג שכתב וז"ל ובשני עדים הסכימו כל הפוסקים זולת הרי"ף וכו' דבשני עדים לא שייך לומר דאמרי בדדמי וכו' ואף על גב דאותן שני עדים לא באו להעיד בפני ב"ד כי אם אותו משה בר פסח שהוא עד אחד העיד שהגידו להם השני יהודים הדברים הנ"ל מכל מקום אין נראה לחלק בזה בעדות אשה עכ"ל הרי מבואר דכשאחד מעיד בשם שנים הוה כאלו העידו שנים לפנינו ובשנים לא בעינן שיאמרו וקברנוהו:

ואי משום דאלו שתי כתות עדים הכחישו זה את זה שכת אחת אומרת הבעל נהרג תחלה וכת אחת אומרת אשתו נהרגה תחלה ושתי כתות עדים המכחישין זה את זה עדותן בטלה הא נמי לאו מילתא הוא דהא כבר כתב הרא"ש בתשובה והביאו הטור א"ה בסימן י"ז סעיף ח' עד אומר מת ועד אומר נהרג הואיל ושניהם מעידים שאינו קיים תנשא אשתו דקיימא לן כר"י ור"ש דמתניתין בפרק האשה שלום אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ושניהם מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו (דף קי"ז) ולהרב ב"י הוקשה מפני מה הוצרך הטור להביא בשם אביו הרא"ש הא מתניתין היא כבר כתבתי ישוב ע"ז בתשובה סימן מ"ה לכך בנדון דידן הואיל ששני כתות מודים שנהרג רבי הירץ הרי יבמה זו מותרת לשוק כר"י ורבי שמעון דמתניתין:

ועוד נראה דבר מן דין השנוי במתניתין באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ששניהם מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו אלא אפילו אי לא הוי כדי להתיר אשה להנשא כי אם עדות ממון אין לפסול הנך עדות לגמרי אף על פי שהן מכחישין זה את זה אלא שלאותו דבר שהן מכחישין זה את זה עדותן בטלה אבל במה שיש בתוך אותו עדות שאין מכחישין זה את זה מקיימין:

דהכי כתב בהדיא במישרים הביאו הרב ב"י בטור ח"מ ס' ל"א במחו' א' וז"ל כתוב במישרים נ"ב ח"ז ואם אינם מכחישים זו את זו אלא בקצת עדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו הקצת עכ"ל הרי מבואר במה שאין מכחישין זו את זו נתקיים ובנדון דידן אפשר שאין מכחישין זו את זו בכל מה שהעידו אלא במקצת והיינו שכת ראשונה העידו שרבי הירץ נהרג ביום ד' כחצות היום ואשתו נהרגת אח"כ ביום ד' סמוך לערב וכת שנייה העידו שאשת ר' הירץ נהרגה ביום ד' בהשכמה ובעלה ר' הירץ נהרגה ביום ד' אחר כך כחצות היום הרי שאין מכחישין זו את זו אלא בהריגת אשת ר' הירץ אבל בהריגת ר' הירץ גופיה לא הכחישו זו את זו ששני כתות עדים שניהם העידו וכוונו עדותן שרבי הירץ נהרג כחצות היום ויש לנו לקיים עדותן לענין הריגת ר' הירץ אפילו לענין ממון כגון אם הניח ר' הירץ יותר מכדי כתובת אשתו מורידין לאותו קרוב לנחלה לאותו מותר שעל הכתובה ולא אמרינן כיון דהכחישו הכתות עדים זו את זו הרי עדותן בטלה לגמרי ודילמא לא מת ר' הירץ ואין מורידין קרוב לנחלה כל זמן שלא ידעינן שזה מת אלא אמרינן למאי דהוכחשו הוכחשו ובמה דלא הוכחשו מתקיים עדותן כמו שכתב במישרים ובסמוך יתבאר טעם לזה כי דין אמת הוא ואם כן היה נראה לפי זה שיש לסמוך על העדות אלו שהעידו שנהרג שיש היתר ליבמה זאת:

אמנם אחר עיון הדק הטיב נראה דאין להתירה על פי עדות האלו כיון שהם מכחישים זה את זה והיינו משום דאפשר לומר דעד כאן לא קאמרי במתניתין באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ששניהם מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו אלא דוקא כשיש שלום בעולם דלא חיישינן לבדדמי ומעידין על דבר ברור התם הוא דאמרינן משיאין את אשתו משום דאף על גב דהם מכחישין זו את זו ואחת מהן ודאי שקר קאמרה מכל מקום שנייה אינה משקרת ולא אמרינן כיון דהאחת משקרת חיישינן דילמא גם שנייה משקרת דרבי מאיר הוא דסבירא ליה כך כמו שכתבו התוספ' התם פרק האשה שלום ריש דף קי"ח בדבור המתחיל ומכחישות זו את זו וכו' אבל ר"י ור"ש לא סבירא להו הכי אלא סביר' להו אף על גב דמכחישות, זו את זו והאחת ודאי שקר קאמרה מכל מקום השנייה נשארה בחזקתה והרי אחת מעידה שאינו קיים הרי אלו ינשאו דכל אחת אומרת שהיא נשארה בחזקתה ומכל שכן כשבאים שני עדים ומעידי' זה אומר מת וזה אומר נהרג אע"ג דמכחישין זה את זה והאחד מהן ודאי שקר מכל מקום השני נשאר בחזקתו והרי עד אחד כשר מעיד שאינו קיים הרי זו תנשא דמשיאין אשה על פי עד אחד וזהו הטעם של מישרים שכתב אם אינם מכחישין זה את זה אלא בקצת עדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו הקצת עכ"ל היינו משום דאף על גב דכת אחת ודאי הוחזקו שקרנים מכל מקום כת שנייה לא הוחזקו שקרנים ואם כן נתקיים אותו מקצת על פי אותן שני עדים שבכת שלא הוחזקו שקרנים וזה נכון היא ובעדות אשה סגי אם רק עד אחד נשאר בחזקתו אבל אם מעידים שנהרג במלחמה והם מכחישים זה את זה כמו בנדון דידן שזה אומר הבעל נהרג תחלה במלחמה ואחר כך אשתו וזה אומר בהפך ולא אמרו וקברנהו שמא יש לנו לומר דאין שום אחד מהן שקרן אלא אמרי בדדמי כיון שלא אמרו וקברנוהו ונמשך מזה שאם באים להעיד ביחד בעדות אחרת מקבלין אותם ולא אמרינן דעדותן בטלהכיון שכבר הכחישו זה את זה והוחזק אחד מהן שקרן אלא תלינן דאמרי בדדמי ולא הוחזק שום אחד מהם לשקרן דכל מה דאפשר למיתלי דלא יהיה כמכחישין עדיף טפי משום דאוקי גברא אחזקתיה ולעולם אימא לך מה שמעידין על מיתת זה האיש לא מהני עדותן משום דאפשר שאומרים בדדמי כיון שלא אמרו וקברנוהו:

אף על גב דבתרי כתב הרא"ש דלא חיישינן לבדדמי היינו דוקא היכא דליכ' הכחשה ביניהם ולא איתרע חזקה דידהו וכמו שכתב הרא"ש גופיה הטעם ריש פרק האשה שלום וז"ל וכן מסתברא דבתר סהדות' דתרי סהדי לא דייקינן עכ"ל הרי משמע דלא דייקינן בתר תרי סהדי משום דמהי תיתא לדקדק אחר עדים דלית בהו ריעות' אבל היכא דמכחישין זה את זה ודאי דיש לדקדק אחריהן ושפיר אית לן למיחש לבדדמי:

וניחא טפי למימר שלא יועיל עדותן להתיר האשה משום דמחזקינן להו שאמרו בדדמי ונמשך מזה שהם כשרי' להעיד יחד בעדות אחרת ממה שנאמר שמעידים על דבר ברור ולא בדדמי כדי להתיר האשה על פי האחד שאינו מוחזק לשקרן ונמשך מזה שלעדות אחרת הם פסולין משום דאחד מהן ודאי שקרן דלעולם לאוקמיה גברא אחזקתיה שלא יהא פסול עדיף טפי לכך אין לסמוך על עדותן דכיון שלא אמרו וקברנוהו יש לנו להחזיקם שאמרו בדדמי כדי לאוקמינהו אחזקתם שיהיו כשרים להעיד בעדות אחרת בכת אחת:

ומכל שכן להרי"ף דסבירא ליה דאפילו בתרי בעינן שיאמרו וקברנוהו והרב' מן האחרונים שחששו לדברי הרי"ף ולא רצו לסמוך על הוראה זו דבתרי לא בעינן שיאמרו וקברנוהו ואזלי לחומרא דאין לסמוך על עדות האלו כיון דלא אמרו וקברנוהו:

וליכא למימר שיש במשמעות הלשון של זה העד ר' אהרן בירר דבר על מיתת ר' הירץ היבם הזה כאלו אמרו וקברנוהו שהרי אמר וז"ל ובין כך ובין כך העידו השני כתות עדים שרבי הירץ בודאי נהרג עכ"ל הרי כיון שאמר לשון זה בודאי נהרג הוי בירר דבר על מיתתו כאלו היו אומרים וקברנוהו דקברתיו לאו דוקא אלא כל מילי דמשמעותו על בירור מיתה סגי כמו שכתב הר"ן והרי"בש הביאם הרב ב"י והרב בהג"ה ש' סעיף י"ז הא לאו מילתא הוא משום דפשוט הוא דבאומר שנהרג במלחמה לא מהני אפי' באומר שיודע בודאי שנהרג ולא בדדמי אם אינו אומר היאך יודע שנהרג בודאי כגון קברתיו או כיוצא בזה שהיה מטלטלו ממקום למקום וכל זמן שאינו אומר כיוצא בזה אף על פי שהוא אומר שיודע שנהרג בודאי ולא בדדמי חיישינן דכל מה שהוא אומר הכל הוא בדדמי אלא צריך שיאמר דבר לפנינו דאנן נוכל לידע על ידי כן שאינו אומר בדדמי כגון שאומר וקברתיו או שהיה מטלטלו ממקום למקום ולא היה נודד כנף וכיוצא בזה לכך לא מהני האי לשון שאמר העד הזה רבי אהרן בשם העדים שבודאי נהרג דאף על פי כן חיישינן לבדדמי:

הרי מבואר מזה שכתבתי דאין בעדות העד הראשון הר"ר אהרן בהר"ר נפתלי דבר מספיק כדי להתיר על ידו האשה הזאת היבמה שהיא זקוקה לרבי הירץ בן רבי האז שתנשא לשוק:

וכן נמי אין להתיר האשה הזאת על פי מה שהעיד הנער אליעזר בן הר"ר יוסף מק"ק טשונדאב מכמה טעמים טעם ראשון משום שמגיד ששמע מהילדה בת רבי הירץ שהגידה שנהרג אביה בגזירת ק"ק פאלנאי ובפניה קברו אותו תוך ג' להריגתו והילדה ההיא היתה בת שתים עשרה שנה אלה הן תורף דבריו והנה לפי דבריו לא שמע את זה מהילדה כי אם על כל פנים ערך עשרה חדשים אחר ההריגה שהיתה בפאלנאי מפני שכל אותן הנמלטים מהגלילות ההם שהיו שם הגזירות לא חזרו להתם כי אם אחר שחזרו החיילות הריקים לאחור ונתיישבו קצת וזה ידוע לנו שלא היה אלא כמעט בסוף כלות שנה תמימה וכדמשמע נמי מהגדת העד הראשון הר"ר אהרן בהר"ר נפתלי שלא חזרו להתם אלא בסוף כלות שנה תמימה אחר גזירת ההריגה בפאלנאי ובעדותו הגיד שהילדה היתה אז בת י"ב שנים ואם כן בשעת הגזיר' כשראתה הריגת אביה היתה פחותה מבת י"ב שנים הרי היתה קטנה והסכמת הפוסקים הוא מהרי"ו בתשובה בדיני קצרים סימן מ"ה ובפסקים וכתבים דמהרא"י סימן ר"ך הביאם הרב בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן י"ז סעיף י"ג דאין סומכין על דברי קטנים אלא לאלתר כגון שאומרים עכשיו אנו באים מהספד פלוני וכו' ואפילו הגדילו ואחר כך אינם יכולים להעיד מה שראו בקטנותן:

ומכל שכן שלפי מה שהגיד שהילדה לא היתה אלא בת י"ב שנים כשהגידה כך שאפשר שאפילו באותו פעם היתה עדיין קטנה לענין עדות כיון דאין יודעין אם היו לה שערות וזה פשוט דלענין עדות לא סגי בשנים לחוד אלא שנים ושערות וכן פסק הטור ח"מ סימן ל"ה וכן כל הפוסקים לכך פשוט הוא דלא מהני העדות של הילדה הזאת בת ר' הירץ:

טעם שני דלא מהני עדותה של הילדה הזאת בת רבי הירץ משום דהיא בת היבם ואינה נאמנת להעיד ליבמה זקוקת אביה דהיא אחת מחמש נשים שאינן מעידות והם שנויים בפרק האשה שלום דף קי"ז חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה והיינו שבכלל בת בעלה היא כן משמע לי מלשון הטור א"ה סימן קנ"ח שכתב וז"ל חמש נשים שאינן נאמנות להעיד לאשה שמת בעלה כדפרישית לעיל אינה נאמנת גם כן להעיד לה שמת יבמה עכ"ל הרי נקט מנינא חמש נשים דלא למעוטי שום אחת מהן ובכללם הוא בת בעלה ולא תוכל למצוא בת בעלה שתעיד על יבמה שמת בעלה אלא בכי האי גונא כמו בנדון דידן שהיא בת יבמה והיא מעידה שמת אביה דהיינו היבם ונקראת בת בעלה כיון שהיא זקוקה לאביה מיקרי בת בעלה וקאמ' דאינה נאמנת להעיד על היבם דהיינו אביה שמת כדי להתירה לשוק דבבת בעלה ממש לא מצי מיירי דאי יש בת לבעלה לא היתה אשתו זקוקה ליבם כלל ומה צורך יש בעדות בת בעלה להתירה לשוק אלא ודאי דבת בעלה היינו בת היבם שהיא זקוקה לו כמו בנדון דידן הרי מוכח דאין הילדה הזאת שהיא בת היבם נאמנת להעיד על היבמה שהיא זקוקה לאביה להעיד שמת היבם דהיינו אביה כדי להתירה לשוק זהו מה שנראה לי בזה:

וחתני האלוף התורני המופלא הרב הגדול מהר"ר גרשון הוכיח מהתלמוד דפרק האשה שלום דף קי"ז דאין בת היבם מעידה על היבמה מהא דקמבעיא התם חמות הבאה לאחר מכאן אי נאמנת ולא איפשטא ופסק הטור בסימן י"ז וכן הרב בהג"ה ש"ע סעיף ג' דאינה נאמנת ומשמע ליה להרב הנ"ל דהוא הדין בת בעלה הבאה לאחר מכאן דמאי שנא והאריך בפלפולא ובסברות כדי שלא לחלק ביניהם ודבריו נכונים:

וכי תימא כיון שנמצא בתשובת מהרר"י מינץ סימן י"ד שכתב וז"ל אפילו לדברי הרא"ש דסבירא ליה דעד אחד אינו נאמן ביבמה להתירה לעלמא מכל מקום יש לחלק ולומר דהני מילי למאן דסבירא ליה דמצות יבום קודמת או במקום שנהגו ליבם דאיכא למימר זימנין דסניא ליה כמו שמחלק הרא"ש פרק האשה רבה אבל בין האשכנזים כבר פשט המנהג ויתד הוא שלא תמוט וקבוע במסמרות נטועים שאין ליבם כי אם לחלוץ אם כן אין לומר זימני דסניא ליה לכך איכא למימר דאפילו היא עצמה נאמנת לומר מת יבמי והוא הדין עד אחד וכו' עכ"ל ואם כן מהאי טעמא נמי יש לומר דבת היבם יכולה להעיד על אביה שמת כדי להתיר ליבמה לשוק דכיון דהאידנא אין מייבמין אלא חולצין לית לן למימר ששונאת זו את זו:

הנה בעיקר הדין עד אחד ביבמה להתיר לשוק כבר כתבו רוב האחרונים דיש להקל במקום עגון להתירה על פי עד אחד דלא כהרא"ש והכל מבואר במה שהביא הרב ב"י בטור א"ה סימן קנ"ח אכן מה שכתב הרב מהרר"י מינץ דאפילו להרא"ש דסבירא ליה דאין עד אחד נאמן להתיר ליבמה לשוק אפשר היינו דוקא היכא דנוהגין ליבם אבל האידנא שאין נוהגין בין אשכנזים אלא לחלוץ עד אחד נאמן דלא שייך למימר זימנין דסניא ליה וכו' הא לאו מילתא הוא והגם כי אין משיבין את הארי אחר מותו מכל מקום כיון דהוא גופיה לא כתב בהחלט כן אלא היה מפקפק שכתב בסמוך להא דלעיל וז"ל ואפילו אם נאמר דמסברא זו אין סברא לחלק כיון דיש מקומות שנהגו ליבם מכל מקום נאמר בנדון דידן מודה הרא"ש וכו' או מצד שילדה ולד וכו' עכ"ל הרי לא רצה לסמוך על סברא זו ובקש צדדים אחרים להתיר אותה יבמה על כן רשאי אני לומר נמי דאין להם שורש ועיקר לדברים אלו לומר כיון דהאידנא לא נהיגי ביבום אלא בחליצה תו ליתא לטעמא דזמינין דסניא ליה ושהיה עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק אפילו להרא"ש הא ודאי ליתא:

משום שהרי מן התורה אין עד אחד ולא אשה ועד מפי עד וכו' נאמנים להעיד אלא משום תקנות עגונות הקילו רבינו ז"ל שמשיאין על פי עד אחד ואשה ועד מפי עד וכו' והיה ביד רבינו ז"ל כח להקל משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' כמו שכתב הרשב"א הביאו מהרי"ק שורש ל' וסבירא ליה להרא"ש דאף על גב דהקילו משום עגונא להאמין עד אחד ואשה וכו' להתיר אשה להנשא אבל כדי להתיר יבמה לשוק לא האמינו הרי לדידיה הניחו היתר יבמה לשוק על דין תורה שלא להאמין על פי עד אחד ואשה וכו' וכשהתירו להאמין משום עגונא לעד אחד ואשה וכו' לא היה בכלל זה היתר יבמה לשוק ואם כן היאך סלק' דעתך למימר דאנן ניקום להקל ולהאמין לעד אחד מה שהתורה פסלה ואף על גב דטעמא של זימנין דסניא ליה לא שייך השתא מה בכך כיון דהתורה פסלה לעד אחד ואשה וכו' ומעולם לא אפקוהו רבנן לקידושין דהנך במקום עגון יבמה לשוק לכך אין שורש ועיקר לדברים אלו להרא"ש דסבירא ליה דאין עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק:

ואפילו להרי"ף והרמב"ם ואינך רבוותא דסבירא להו דעד אחד ואשה וכו' נאמנים גם ביבמה להתירה לשוק כמו באשה להנשא לבעל וכשהאמינו לעד אחד ואשה משום עגונא האמינו גם ביבמה לשוק והכל חד הוא ואפקו רבנן לקידושין לכל הנך במקום עגונות הן להתיר אשה להנשא לבעל הן להתיר יבמה לשוק ולא חילקו ביניהם וליתא להך סברא דכתיבנא אליביה דהרא"ש שהניחו על דין תורה ביבמה אפילו הכי הך סברא שכתב הרב מהרר"י מינץ במקום שהחמירו מטעם דזימנין סניא ליה יש להקל האידנא כיון שאין נוהגין אלא לחלוץ ודאי ליתא:

דלפי זה תהיה יבמתה מותרת להעיד לה אף על פי שהיא אחת מחמש נשים דהא דיבמתה אינה מעידה לההוא משום שחוששת שתהיה צרתה אחר כך שימות בעלה ותתייבם לבעלה והאידנא אין נוהגין ליבם אלא לחלוץ ליתא להאי חששא ואם כן תהיה נאמנת להעיד לה והא לא מסתבר כלל דאני אומר כשחשו רבנן לתקנות עגונות והקילו שאפילו אשה תהיה נאמנת ואפקוהו לקידושין האמינו לכל הנשים חוץ מהנך חמש נשים ולא אפקו לקידושין במקום שמעידין הנך ה' נשים והניחו על דין תורה שאין אשה נאמנת להעיד לכך אף על גב דהאידנא אין מייבמין אלא חולצין אפילו הכי אין יבמתה מעידה לה כיון דהיא אחת מחמש נשים שלא הקילו בה רבנן מעולם שתהא נאמנת להעיד לה לכך נראה דגם בת יבמה לא תעיד וכן כדי להתירה לשוק לא תעיד לה כמו שבארנו דהוה בכלל בת בעלה ועוד אפילו אי שבקינן להו סברא דידהו דבמקום דלא נהיגין ביבום אלא בחליצה לא שייך למימר זימנין דסניא ליה אפילו הכי חיישינן האידנא שהרי אף על פי שבין האשכנזים נוהגין האידנא הכל לחלוץ ולא ליבם מכל מקום אין כופין על כך אפילו היכא שיודעין בו שנתן עיניו בממון כמו שכתב הרב בהג"ה ש"ע סימן קס"ה ולא עוד אלא אפילו שואלין אותו בשעה שבא לחלוץ אם רוצה ליבם או לחלוץ ויש מוסיפין לומר לו שמותר לישאנה ואין זה בכלל חרם ר"ג מאור הגולה ואם כן לפי זה ודאי דאכתי יש לחששא זמנין דסניא ליה כיון שאם הוא רוצה לייבמנה אין כופין אותו לחלוץ ומכל שכן דבת יבמה לא תעיד על מיתת אביה כדי להתיר יבמה לשוק דחוששין שמא יתרצו שניהם היבם והיבמה ביבום לשם מצוה דמניחים אותו ליבם כדאיתא בהג"ה סימן קס"ח:

הטעם השלישי דאין לסמוך על הגדת הנער אליעזר מה שהגיד בשם הילדה בת היבם רבי הירץ משום דחזינא תיוהא ביה דלאו קושטא קאמר שהרי העד הראשון הר"ר אהרן בהר"ר נפתלי העיד שקרוב אחד של רבי הירץ וחמיו של רבי הירץ היו מדיינים על בית של רבי הירץ שהיה לו בק"ק טשודנאב לירד לנחלה זה אומר הבעל מת תחלה וזה אומר אשתו מתה תחלה ואי האי עד נער אלעזר קושטא קאמר שאחר הגזירה ראה הוא ילדה אחת בת רבי הירץ הרי היא בת יורשת ועל מה היו מדיינים ואפילו אם תמצא לומר שמתה אחר כך והם היו מדיינים על הירושה אחר שמתה הילדה ההיא הא מכל מקום כיון שהיא היתה בחייה אחר מות אביה ואמה הרי היא יורשת וכשמתה אחר כך הנחלה ממשמשת והולכת למעלה למשפחות בית אביה וזיל קרי ביה רב הוא ועל מה היו מדיינים אלא ודאי דהנער אלעזר לאו קושטא קאמר:

אלא שמכל מקום אפשר לומר לעולם אימא לך שהנער אלעזר קושטא קאמר שנשארה בת אחת לרבי הירץ אחר מותו אלא שהב"ד בק"ק אוסטראה ובעלי דינין לא היו יודעים שנשארה בת אחת אחר מות אביה ואמה והיו מדיינים על הירושה אף על פי שלא היו יודעים אם אין קרוב אחר יותר קרוב מהם על פי תשובת הרא"ש כלל פ"ו סימן ט' וכן פסק הרב בהג"ה ש"ע מטור ח"מ סימן רפ"ד הן אמת שהדין כך שיכולים בית דין להוריד קרוב לירושה אף על פי שאין יודעים אם אין אחר קרוב יותר ממנו אבל מכל מקום קשה הדבר להאמין מצד תואר הענין שלא יהיו יודעים מאותה בת שנשארה לרבי הירץ כיון שהיתה בק"ק טשודנאב אחר הגזירה ולפי דברי הנער אלעזר היו שם כמה וכמה אנשים ומסתמא אותן שרצו להחזיק בבית של רבי הירץ גם המה היו שם תחלה קודם שירדו לדין והיאך לא נודע להם שנשארה בת לרבי הירץ אחר מותו ומה גם כי האחיות של אשת רבי הירץ היו שם בגזירה ונשארו בחיים ולא ידעו מאומה מאותה בת אלא ודאי דהאי עד אלעזר לאו קושטא קאמר אלא שלמדוהו לומר כך:

וליכא למימר בהיפך שהנער אליעזר קושטא קאמר והעד הראשון רבי אהרן לאו קושטא קאמר הא ודאי ליתא כי הנה זה העד הר"ר אהרן יודע ספר הוא והוא ממולא בשנים גם היה פה איזה ימים והיה מתנהג כשורה והוחזק לנאמן וכשר מה שאין כן הנער הזה אלעזר שהוא נער ואינו יודע ספר ולא הוחזק לנו כלל כי מיד שבא הנה למחרתו העיד כך ונסע לדרכו ודאי דיש יותר להאמין להאי עד כהר"ר אהרן דכבר כתב מהרא"י בפסקיו סימן רכ"ד על אחד שבא ממרחקים שהיה נקרא רבי טוביה בר אברהם שהעיד על מיתת אחד שהיה אשתו עגונה ממנו י"ב שנים וכתב בסוף אותה תשובה וז"ל ויוכל מר להתיר לכל גבר דיתצביין אך בתנאי זה אם ידוע למר שהועד עדות בלי ראיה כי אינני מכיר את העד אם הוא מן הריקים הפוחזים דלא חיישו במידי לאסהודי שקרא וכל שכן דכהאי גונא דסבורין הם שבודאי לא יבואו לידי הכחשה מחמת ריחוק הדרך כי יש לתמוה קצת על אשר שכתבת שישבה עגונה י"ב שנים וזה שמת אינו כי אם ג' שנים נמצא שבתשע שנים לא ידעה מה היה לו וכו' עכ"ל: הרי כתב שיש לדקדק אחר העד דהיה נראה ליה תיוהא ביה ובעד הזה הנער אלעזר איכא תיוהא טפי ודאי דהיה ראוי לדקדק אחריו אם היה לפנינו ויותר יש להאמין להעד הר"ר אהרן ולכך אין לסמוך על עדות של הנער אלעזר בהר"ר יוסף מה שהעיד בשם הילדה בת רבי הירץ:

ועוד קא חזינא תיוהא בעד הזה הנער אלעזר שהגיד בעדותו שהילדה בת רבי הירץ מצאה לאביה הרוג שוכב בין שאר הרוגים והגידה בו סימנים הרבה עוד הגיד שהיה ביום שלישי להריגה עוד הגיד שבפניה קברו אותו עוד הגיד שהיתה בת י"ב שנים וכל זה הגיד מעצמו בלי שהיו שואלים אותו על כל פרט ופרט אין זה כי אם כל רוחו הוציא כסיל ששחדוהו שיאמר כל זה מה שיועיל לענין עדות אשה שצריך לומר והכרתיו יפה ושיהא תוך ג' ימים להריגה ושצריך לומר וקברתיו לפי שכבר הגיד בתורת עדות הר"ר אהרן כמבואר למעלה והוא לא הגיד כי אם סתם והיו מפקפקים בזה שלא העידו שהכירו אותו יפה ושלא אמרו וקברנוהו ובשביל כן לא יצאתה היבמה הזאת להיתר וקרובי היבמה חקרו ודרשו ומצאו לנער זה שאמר שהניח רבי הירץ הילדה והיתה קטנה ולמדוהו לומר כפי אשר היה נראה לו באומד דעתו שהיתה כבת י"ב שנים ושהכירה אותו יפה על ידי סימנים ושראתה שקברוהו ובא לפני ב"ד והגיד הכל מעצמו בלי ששאלו אותו על הפרטים אומדנא דמוכח הוא ששחדוהו לומר כך לכך נראה דאין לסמוך על עדות של הנער אלעזר בהר"ר יוסף מק"ק טשודנאב מכל הנך טעמים:

טעם ראשון דמוכח כשראתה אביה הרוג היתה קטנה ואינה נאמנת אלא לאלתר: טעם שני דאין בת היבם נאמנת להעיד כדי להתיר יבמה לשוק: וטעם שלישי ורביעי מחמת תיוהא דחזינא ביה: הרי בארנו שאין שום צד כדי להתיר היבמה הזאת לשוק על פי העדיות האלו מה שהעיד הר"ר אהרן בהר"ר נפתלי ומה שהעיד הנער אלעזר בהר"ר יוסף מק"ק טשודנאב:

אכן נראה צד היתר ליבמה זאת מטעם זה כיון שהעד הר"ר אהרן בן הר"ר נפתלי העיד שקרוב אחד של רבי הירץ היבם וחמיו היו מדיינים על ירושת ביתו של רבי הירץ ונתפשרו וחלקו הבית אית לן למימר ודאי שהב"ד ההוא שהיו מדיינים לפניהם עמדו על הדבר ונתברר להם על פי אותן עדות או על פי אחרים שזה היבם רבי הירץ מת בודאי דאי לאו הכי לא היו מורידין קרוב לנחלה דאף על פי שמשיאין את האשה על פיה או על פי גוי מסיח לפי תומו מכל מקום אין היורשין יורדין לנחלה עד שיודעים בעדות ברורה שמת כדתנן בפרק האשה שלום דף קי"ז וכמו שפסק הטור ח"מ סימן רפ"ד:

ואף על פי שהרמב"ם כתב בהפך הביאו הטור ח"מ התם סימן רפ"ד וז"ל מי שטבע במים שאין להם סוף וכו' וכן אם באו עדים שראוהו שנפל לגוב אריות וכו' או שנדקר במלחמ' וכו' בכל אלו הדברים וכיוצא אם אבד זכרו אח"כ יורדים לנחלה בעדות זו אף על פי שאין משיאין את אשתו עכ"ל וכן כתב המרדכי שילהי יבמות היינו דוקא היכיא דאבד זכרו שנשתהה זמן רב התם הוא דאמרינן שמורידין לנחלה וכדמבואר בהדיא בדברי הרמב"ם שכתב אם אבד זכרו דוקא אבל לא היכא דעדיין לא אבד זכרו ובנדון דידן כשהיו דנים על ירושת היבם הזה רבי הירץ עדיין לא היה אבד זכרו שהרי מבואר בדבריהם שהיו דנין על הירושה תוך שנה ראשונה בסופה וזה פשוט הוא שאז באותו זמן עדיין לא אבד זכרו כי אפשר היה שנשבה בין הקדרים והוליכוהו למרחקים לארצות התוגר עם שאר שביים לאלפים ולרבבות שהיו לשבי וידוע הוא שבני ישראל רחמנים המה והכל היו מצפים שיפדו את השבויים אותן בני ברית שבארצות התוגר כאשר באמת עשו כן נדיבי עם אלהי אברהם וידוע היה שלא היו יכולים לחזור לארצות האלו תוך שנה ראשונה אף על פי שנפדו שם ואם כן אי לא הוה בריר להו לב"ד שזה רבי הירץ מת בודאי לא היו מורידים לנחלתו את קרוביו כי היו צריכים לחוש שמא לא מת והוא נשבה והיום או למחר יבא כשיבאו שאר השבויים כי באותו זמן עדיין לא חזר שום אחד מן השבויים אלא ודאי דהוי ברור להב"ד ההוא מפי אותן עדים או מפי אחרים שזה רבי הירץ בודאי מת לכך הורידו קרוביו לנחלה:

וליכא למימר דילמא אותו בית דין לא הוה גמירי ולא היו יודעין הדין שאין מורידין לנחלה אלא עד שיודעים בבירור שמת דהא מסקינן בפרק יש נוחלין דף קנ"ח דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ולכך ודאי דהוה ברור להו שמת רבי הירץ והורידו קרוביו לנחלה לכך נראה דבמקום עגון יש לסמוך על זה ולהתיר היבמה הזאת שהיתה זקוקה ליבם רבי הירץ בן האז:

אבל עדיין צריך עיון כיון שאין מפורש בעדות הר"ר אהרן שהפשרה נעשית על פי ב"ד דילמא הא דאמ' הר"ר אהרן בעדותו שנתפשרו שיחלוקו לא היה על פי ב"ד שפסקו כך שיחלוקו אלא שמעצמם נתפשרו וכדמשמע קצת מלשונו שאמר שנעשה פשרה ביניהם ולא אמר שעשו פשרה ביניהם דהוה משמע שעשו הב"ד פשרה ביניהם אלא שנעשה פשרה ואפשר לומר שהב"ד לא באו על הבירור שרבי הירץ מת בודאי רק שהם הבעלי דינין נתפשרו מעצמם שיחלוקו וצריך עיון:

לכך אין בידי להתי' היבמה הזאת לשוק אף על פי שיש לו צדדים להתי' כמו שבארתי מכל מקום קשה עלי הדבר מאד מטעמים שכתבתי אבל מכל מקום איני אומר קבלו דעתי אלא איזה תלתא בעלי הוראה תופסי ישיבה שיהיה לבבם שלם בדבר ויהיו מורים להתירה לשוק הרי דבריי בטלים כנגדם ותנשא היבמה הזאת שהיתה זקוקה לרבי הירץ בן האז מק"ק טשודנאב לכל גבר דיתצבייין:
<noinclude>{{שולי הגליון}}{{דיקטה}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>