עריכת הדף "שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/טז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
;שאלה ט"ז
קהל טבריא ירדו למנין לקבל עליהם רב מורה צדק, והסכימו על ג' רבנים בזה אחר זה שאם לא יבא ר' פלוני הראשון ישלחו אצל רבי פלוני השני, ואם גם השני לא יבא ישלחו אל ר' פלוני השלישי שיבא אליהם, והנה שלחו אל רבי פלוני הראשון ונתרצה להם לבא ובבואו כחמש פרסאות מן טבריא שלחו לקראתו קהל ציפורי שיבא אליהם שהם קבלוהו לרב ומורה, והשיב להם כיון שכבר הבטיח לקהל טבריא לבא אליהם לא יחל דברו, ובא ביום ד' לטבריא ונתקבל שם בכבוד גדול וביום השבת בשר צדק בקהל רב בדרוש נחמד, ורוב בני הקהלה באו לכבודו אל המשתה אשר הכינו הקהל יצ"ו, ושלחו לו דורנות והיו ששים ושמחים הוא בהם והם בו, וביום השלישי שלאחריו הניח את מקומו ונסע עם כל בני ביתו לציפורי כי יאות לו לשבת בציפורי מבטבריא, ונפל חילוק אחר כך בין אנשי הק"ק טבריא, יש מהם אומרים אחרי שכבר היתה הסכמתם לשלוח לרבי פלוני השני אם לא יבא הראשון ישלחו אל רבי פלוני השני שיבא אליהם ויש מהם אומרים שהסכמה הראשונה כבר נתבטלה שלא קבלו עליהם את רבי פלוני השני אלא שאם לא יבא הראשון אבל שכבר בא הראשון פקע זכות השני מהם ויכולים לבחור באיזה רב ומורה שירצו, הדין עם מי:

'''תשובה''' יראה שיכולים הקהל לבחור באיזה רב שירצו, ואינן צריכין לשלוח לר' פלוני השני שיבא כי ההסכמה הראשונה כבר אזלא לה שהרי לא התנו על רבי פלוני השני אלא שאם לא יבא רבי פלוני הראשון אבל אחר שכבר בא אליהם רבי פלוני הראשון פקע זכות של רבי פלוני וכן של רבי פלוני השלישי אע"ג דלא שהה שם רבי פלוני הראשון אלא איזה ימים אין בכך כלום דלא תלה הדבר בשהייתו שמה אלא בביאתו שמה וכבר בא:

וראיה לזה מהא דאיתא פרק שלשה שאכלו דף נ' אמר רב הונא ג' שבאו מג' חבורות אינן רשאין ליחלק אמר רב חסדא והוא שבאו מג' חבורות של ג' בני אדם, פירש רש"י שאנו ג' נתחייבו בזימון כבר כל אחד בחבורה שלו ונצטרפו השתא לחבורה אחת חייבין לזמן ע"כ, וקאמר עלה רבא לא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמון עלייהו בדוכתייהו, אבל אזמן עלייהו בדוכתייהו פרח זמון מנייהו פירש רש"י אמר רבא מנא אמינא לה דתנן מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה או שחלקוהו אחים או שותפים טהורה, החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא מכאן ולהבא אין למפרע לא אלמא כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה הכי נמי כיון דאזמין עלייהו פרח זימון מינייהו, פירש רש"י מטה טמאה שנגנבה חציה אלמא כיון דפלגוה פקע שם מטה מינה ושם טומאה אף על גב דהדר הדרוה והרי היא מטה לא הדרא טומאתה ה"נ כיון דפקע שם ג' מנייהו בהפרדה ושם זימון על ידי שזימנו הראשונים עליהם אף על גב דהדור לכלל שם ג' לא הדרי לכלל זימון וכו' עכ"ל:

הרי מבואר כיון ששעה אחת נתבטלו הזימון פקע שם זימון מנייהו, וכן מטה כיון שנחלקה פעם ושעה אחת פקע שם מטה מינה ואזלא לה טומאה, הוא הדין נמי בנדון דידן שרבי פלוני הראשון בא אליהם אותה שעה פקע זכות הרב השני וכיון דפקע זכותו שעה אחת פקע לגמרי אף על פי שלא שהה שם רק איזה ימים מה בכך שהרי כשבא להתם סברו הקהל שישאר לגמרי שם ונתייאשו מן הרב הב' הרי פקע זכותיה ותו לא הדר אפי' אחר נסיעת הרב הראשון:

ועוד ראיה מהא דכתב הרב ב"י בטור חשן משפט הביאו בש"ע סימן כ"א מי שקנו מידו שאם לא יבא ליום פלוני וכו' יאבד זכותו וכו' ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים וכו' ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו יום הרי זה פטור מקנין זה וכו' וכתב הסמ"ע וז"ל, פירש וה"ל כאלו לא קנה בקנין מעולם ואפי' עבר ממנו האונס ולא בא מיד יבא כשירצה וכו' עכ"ל:

הרי מבואר כיון שאירע שעה אחת שלא היה חיוב הקנין חל עליו פקע אותו חיוב ממנו לגמרי ותו לא הדר, אף על פי שהאונס ההוא עבר ממנו אח"כ אפי' הכי נפקע ממנו לגמרי החיוב ההוא הוא הדין בנדון דידן כיון שאירע שעה אחת שהקהל טבריא היו פטורים מהרב השני והיינו אותה שעה שהרב הראשון בא אליהם נפטרו ממנו לגמרי ואע"פ שאחרי כן מיד אחר איזה ימים נסע הרב הראשון מהם תו לא הדר עלייהו החיוב הראשון כיון דפקע שעה אחת פקע לגמרי:

וליכא למימר כיון שלא שהה הרב הראשון שם סופו מוכיח על תחלתו שלא בא לטבריא כדי להשתקע אלא לראות תחלה איזה יכשר בעיניו טבריא או ציפורי ואם כן ביאתו שמה לא תקרא ביאה הא ודאי לאו מילתא היא דהא מכל מקום סבור היה הוא בעצמו שיכשר בעיניו לדור שם ואדעתא דהכי בא שם מיקרי ביאתו ביאה ואדרבא דמסתבר לומר שסופו מוכיח על תחלתו שסבור היה לישאר שם כיון שקבל דורנות מהם ואי אז כששלחו דורנות היה בדעתו ליסע משם ולא לישאר שם ודאי דלא היה מקבל דורנות מהם, אבל באמת ליכא הוכחה כלל מסופו על תחלתו:

ועוד מסוגיות התלמוד פרק ב' דחולין דף ל"ט השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"ז וכו' וכן מנדרים פרק ה' דף מ"ח הנודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל וכו' מוכח דלאו בכל גונא אמרינן סופו מוכיח על תחלתו ויתבאר זה בפסק היתר עגונה מרת הענדל אשת רבי זלמן אויסטרליץ לקמן, ויעויין שם כי שם נתבאר הכל וכאן אין להאריך:
<noinclude>{{שולי הגליון}}{{דיקטה}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>