עריכת הדף "שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/סז" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''נדרשתי''' לאשר שאלוני על יבמה העומדת זקוקה ליבם שואל' חליצה או יבום ממנו עד שאומרת לו כנוס או פטור והיבם מסרב מה דינו. עוד נשאלתי על אשה שנעלם בעלה זה זמן רב שלא נודע מקומו איו ונמצא איש א' מעיד איך שאל מגוי א' מה נעשה מהספינה פ' והשיב הגוי שנשברה הספינה והיו שם ג' יהודים והזכיר פ' בעל האשה הנזכר שגם הוא היה שם ונטבע ופלטו הים ונקבר והנה הח' הש' כמוהר"ר בצלאל נר"ו כת' פסק בהתר האשה הזאת בפשיט' ואני החותם לא נראו לי דבריו ומ"מ שאלו ממני אם תוכל אשתו לגבות כתובתה כדי לפרנס עצמה מי אמרי' דדרשינן מספר כתובה לכשתנשאי תטלי כתובתיך וכיון שלפי דעתי אינה יכולה להנשא ג"כ לא תטול כתוב' או דלמא ממונא מאיסורא לא ילפינן לראשונה אני אומר כי אינה צריכה לפנים שתאמר שהיבמה אינה מחזקת עצמה בתביעה א' חליצה לבד או יבום לבד אלא נותנה הברירה ליבם שאומרת לו כנוס או פטור יבם או חלוץ פשיטא ופשיטא שכופין אותו לחלוץ כי ליבם אין כופין שאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' והילך לשון הריב"ה בטור א"ה סי' קס"א שכתב וז"ל ומצוה על הגדול ליבם או לחלוץ לא רצה חוזרים על האחים זה אחר זה דרך גדילתם לא רצו חוזרים אצל הגדול ואומרים לו עליך המצוה ליבם או לחלוץ וכופין אותו לחלוץ אבל אין כופין אותו ליבם עוד נתברר שם שאם אמר הגדול המתינו לאחי שיבא או שיבריא אין שומעין לו אלא אומר לו עליך המצוה כו' וכ"כ הרמב"ם פ"ב מה' יבום וז"ל מי שמת והניח אחים רבים מצוה על הגדול ליבם כו' עד לא רצו חוזרים אצל הגדול ואומרים לו עליך המצוה חלוץ או יבם ואין כופין היבם ליבם אבל כופין לחלוץ ע"כ ונראה בעיני דכיון שכתבו כופין סתם משמע דלא בדברים לבד כופין אלא אפי' בשוטים ודי בזה לשאלה הראשונה לשאלה השנית אני אומר שעם היות אמת דלכאורה היה נר' לומר דכיון דקי"ל אין כתובה נגבות מחיים ולפי דעתי אשה זו אסורה לינשא כמו שכתבתי הט' ודאי שאנו חוששין שעדיין חי הוא וא"כ היה לנו לקיים הדין שאין לגבות לאשה זו כתובה אפי' שהוא ס' כי ס' מת מספקא לא מפקינן ממונא אלא אדקאי קאי אלא שאני אומר שמ"מ ראוי לצדד הדבר לאידך גיסא ולומר דלא מפני שאנו אומרי' שלא תנשא מפני שיש לנו להחמי' באיסור א"א מ"מ לענין ממונ' יש לנו להקל ולמסור ממון כתובת' ביד' ומצאתי סמך לזה כתב המרדכי בסו' יבמו' וז"ל אם נפל למי' שאין להם סוף ע"פ עדים נחתי יורשים לממון דגבי ממו' אמרינן מית וגבי איסור אמרינן דאסור לינשא ואחמור ולא דמי לאין אחין נכנסין לנחלה ע"פ ולא ע"פ נחתי אלא על פי מל"ת עכ"ל עו' כתב הרשב"א אם לא הית' ראויה לינשא לכתחל' אלא שאם נשאת לא תצא אף היא גוב' כתובתה דשפיר קרינן ביה לכשתנשאי לאחר ולא תצא וזנ"ל ע"כ וגם יש חולקים כדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו עוד תשובה במרדכי בכתו' בהג"ה עלה תק"ן על איש שהניח אח קטן ואשתו מעוברת וילדה ומת הולד תוך ל' יום והיא תובעת כתובת' כו' עד האפטרופו' טוען שאין שיי' לו' מן שמיא קנסו ליה אלא היכא דודאי היא זקוק' אבל הכא לא ומסיק התם דגוב' כתוב' נמצינו למדין אע"ג דגבי איסו' מחמרינן מ"מ לגבי ממו' יכולי' אנו להק' ותגב' האש' כתובת' גם בנ"ד נמי יל"ל כן דאע"ג דלדעתי יש לנו להחמי' שלא תנש' לכתחלה מ"מ תטול כתובת' כיון דאין אנו אוסרין אותה מטעם ברור אלא משום דאמרינן דשמא עדות זה לא הוי מל"ת שאפי' שלא שאלו לגוי מן היהודי אלא מן הספינ' ויש פני' לו' דהוי מל"ת שפי' ויש פנים לו' דלא הוי מל"ת כיון דס"ס לא התחיל הגוי לספר הדברים בתחלה אלא ע"י שאלה די לנו להחמיר לענין איסורא ולא להחמיר בממונ' הנלע"ד כתבת וחתמתי שמי אני הוא הצעיר שמואל די מדינה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת מהרשד"ם: אבן העזר]]