עריכת הדף "שו"ת מהרש"ל/ג" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''שאלה ''' אם חולה מותר לשאול במכשפים על ידי גוים:

'''תשובה'''  כבר הקדימוני מהרא"י ז"ל וכתב שלדרוש במכשפי' ובקסמי לא מצינו איסור מפורש בדבר דשואל אוב או ידעוני דווקא הזהירה תורה עלי' דאינון חמירי טפי ואין שאר מכשפים בכללם לחומרא והכי מוכח בשמעת' קמיית' דיבמות דבעינן לחיי' המכש' סקיל' ולא ילפי' לה מכלל אוב וידעוני ואין לומ' דעוב' משו' לפני עור לא תתן מכשול לדברי ר' ישמעאל פ' ד"מ דבני נח מוזהרים על הכישוף משום דלא ק"ל כו' ישמעאל דכול' תלמוד' אמרינן דשבע מצות נצטוו בני נח וריב"א ואשר"י נמי פסקו דלא כחזקיה דאמר בני נח מצווין על הסירוס וא"כ אין כאן רק איסור עשה דתמי' תהיה וגו' כדכתב ונראה מדבריו דאין איסור ממש קאמר עכ"ל ואני אומר כבודו במקום העליון מוכח אבל בדברי הרמב"ם לא דקדק יפה דהא כתב בפ' י"א דע"ז אסור לקסום ולשאול לקוסם אלא שהשואל מכין אותו מכת מרדות והקוסם שעושה מעשה לוקין אותו כו' ע"כ הרי לך להדיא שסובר ששניהם בלאו אלא מפני שאין בו מעשה מכין אותו מכו' מרדות כמו שכתב באותו פרק גבי שואל אוב ומה שכתב באות' הפרק שהן באיסור דעלמא משום תמים תהיה היינו דווקא המאמין בהם על זה קאמר שהוא מן הסכלים והשוטים והתורה הזהירה על אלו ההבלים מלהאמין בהם ולחשוב שהן אמת כו' כמו שכתב שם להדיא ואף על המאמין כתב הרמב"ם באותו הפרק שאם כיון מלאכתו או הילכתו בעת שקבעו הוברי שמים הרי זו לוקה ואומר אני דסברת הרמב"ם הוא מה שכתב בתורה ושואל אוב או ידעוני קאי אבל אינך בכתיבי דהאי קרא כגון מעונן ומנחש וקוסם ומכשף ולא כתבה תורה שואל גבי אוב אלא משום שלשם מחולק השואל מן הפונה בבעל אוב עצמו שזה באזהרה וזה בכרת מה שאין כן בכל אינך אבל לעולם מילת ושואל אכל דכתיבי בקראי לעיל מיניה קאי ועוד לפי שאוב אין דרכו אלא בשאלה שאפי' הפונה אינ' אלא שואל והא ראייה שרש"י פי' ששואל אוב הוא אזהרה אף על הפונה ומ"ה כתבה התורה ושואל אוב. וה"ה כל הני שדרכן בלא שאלה אלא שעושין מעשה בעצמן אם שואל בהן חיי' ומ"מ בתשובת רמב"ן מצאתי דדווקא באוב וידעוני אסרה תורה השאל' אבל לא באינך הכתוב בקרא וז"ל גוי המכשף וישראל שואל בו אינו אלא משום תמים תהיה כשואל בכלדים והשתא לכאורה נראה דאפי' סתם חולה אינו אסור לשאול במכשפים וקוסמים לפי סברת הרמב"ם דאין בו אזהרה אלא איסור בעלמא משו' תמים תהיה וגם אין בו איסור מבואר אלא דרש בעלמא שהרי לא נמנה בכלל והעשויים וגם עיקר המקרא להלוך בתמימות הוא דאתא ולהיות אמונת השם ית' זכרו והבטחתו חקיקה בלב האדם ומשום הכי היכא שהוא חולה אינו ראוי להחמיר לאסור אבל מ"מ אומר אני מאחר דעיקר איסורו לפי שהם הבלים וכזובים ודברי תיתועים ואין בהן ממשות א"כ מהאי טעמא אין להתיר כלל לשאל במכשפי' משום תמים תהיה מאחר שאין בהן ממש ורוב' הבל א"ל חולה שיש בו סכנה דשרי אפילו לפי דעת הרמב"ם דפעמים הם מכוונים ומוצאים דברים כנים ונכוחים ואפי' ספק נפשות דוחה את השבת שהוא בסקילה ק"ו בכה"ג אבל היכא דליכא סכנה נפשות לא אפילו הוא סכנה אבר שהרי כבר חלקו כל האחרונים על ר"ת דמשוה סכנת אבר כעניין חילול חילול שבת לסכנת נפש וראיית' ברורה ומ"מ לפעמים יראה להתיר אפילו דברים שאין בו סכנת נפש אלא סכנת אבר וכגון שידוע שבא לאדם החולה ע"י כישוף או ע"י מקרה ורוח רעה דשרי לשאול בהן לפי דברי הרמב"ם דעל אותה עניינים וביוצא בהן רוב המכשפים יודעים ומוצאי' עזר ותרופה ואפשר אף לדברי הרמב"ם יראה למצא היתר ולומר שלא אסרה תורה כישוף בכה"ג דאינו בא אלא לגרש ולבטל כישוף ורוח רעה הדומה כי לא אסרה תורה אלא לשאול בהם ולרדף אחריהם ולהאמין בהם שיהיה ממש בעניינים וראייה קצת לדבר שהסנהדרין היו לומדים כישוף כדי בטל כישוף של המחויבי' מיתה וכה"ג מצאתי בתשובת מהר"ר מנחם מ"ץ דמות' ללמוד מן המכשף ענייני כישוף כדי להצל עצמו או אחרים ע"כ. ומצאתי לו און מריש פרק כל הבשר דמסיק שם דרב חסדה ורבה בר רב הונ' הוי קאזלי בארבא אמר להו מטרונת' ליתבו בהדייכו לא אותבוה אמרה מילתא ואסרת' לארבא אמרו אינהו נמי מילתא ושריוה אלמא דשרי לבטל כישוף בכישוף וכ"ש על ידי גוי דשרי. אבל בע"א כגון סתם חולה ואין בו סכנה לא אוכל למצא היתר כלל: דברי שלמא לוריא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}