עריכת הדף "שו"ת מהרי"ק/קי" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

'''שלום''' אין קץ למרבה המשרה שר התורה אלוף ה"ה מהר"ר שמעון כהן יצ"ו הנה קבלתי כתבך על דבר המעמיקים לסתור עצה עמוקה של אותו צדיק רבינו גרשון מאור הגולה שתקן להכריז בבית הכנסת לכל מי שאבדה לו אבידה שיחזירוה ' הסוד הזה שיוכל להפקיע תקנת הגאון רבינו גרשון מ"ה דאטו מי עדיף מה שהבטיח מאן דהוא מאם היה נשבע שלא לגלות או מיגרע תקנת הגאון מתקנת הקהל והלא השיב רש"י ומביאו המרדכי בפ"ג דשבועות דמי ששמע שהציבור ממשמשים לגזור גזירתם ונשבע שלא לקיים כך וז"ל כן ראיתי שהנשבע לעבור דרך הציבור נשבע לשוא ואלו התרו בו חייב מלקות מדאורייתא כו' ולא נפטר מגזירת הקהל אע"ג שקדם שבועתו לגזרתם שהרי נשבע לבטל את המצוה הוא לסור מחוקי המצות ומדבר זה מושבע ועומד מהר סיני הוא והרי הוא בכלל ארור אשר לא יקום כו'. והרי לך בהדיא דאפילו שקדמה שבועתו לגזרתם אפי' הכי לא חיילא השבועה אלא הוא שבועת שוא ואפי' שאין כאן אלא גזירת הקהל כ"ש הכא דאין בהבטחתו וסודו כלום לדחות תקנת הגאון ר"ג מ"ה אשר הסכימו עליה כל ישראל כדכתב מר ומה זו העצה היעוצה לפרוץ פרצה ולהשלים האמת ארצה בסודם אל תבא נפשי כי אין עצה ואין תבונה נגד ה' ולפי דעתי שהי' ביד הרב או הדיין לנדות כל עושה אלה וכל העם ישמעו ויראו ולא יוסיפון לעשות כדבר הרע הזה. וגדולה {{ממ|ב}} מזו כתבו התוס' בשלהי נדרים דלפי משנה אחרונה שאמרו באומר טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה דבזמן הזה אם אמרה האשה טמאה אני לך ואומר הבעל שהוא מאמינה שהיא אסורה עליו דהא שויתה עליה חתיכה דאיסורא ועל זה כתבו דיש אומרים שהיו מנדין אותו על מה שגרם לבטל תקנת ר"ג שגזר שלא לגרש אשה בעל כרחה שהרי צריך הוא לגרשה מאחר שנאסרה עליו והלא דברים ק"ו ומה התם שהיא נתנה אצבע בין עיניה באמרה טמאה אני לך וגם כי יכול הבטל להשמט ולומר שלשם שמים נתכוין שאמת הוא שמאמינה ואינו רוצה להיות עמה אפילו הכי היו מנדין אותו על כי גרם לבטל תקנת הגאון כ"ש וכ"ש הכא שראוי לנדותו לכ"ע דפשיטא מאן דפליג אההיא כדמשמע לישנא דיש אומרים שמנדין אותו משמע דגם כן יש חולקין דוקא התם משום טעמי' דפרישית לעיל שהיא נתנה אצבע בין עיניה וגם אפשר הוא שאמת הוא שמאמינה אבל מודו שהיו מנדין אם יראה בעיני הרב והכל לפי מה שהוא אדם כמו שהשיב רבינו מאיר במקום אחר:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}