עריכת הדף "שו"ת מהרי"ל/נג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''הנה''' ראיתי כמה נשים כשנתארחות במעלי דשבת במקומות אחרות אז מדליקין את הנרות שהיה להן להדליק בבית אותם הנרות מדליקין בבית הכנסת ומברכים עליהם להדליק נר ש"ש. וכן נוהגים הנשים כשאירעו ליל טבילתם ליל שבת. והמקוה בבית הכנסת כדי שלא יטנפו בגדיהם ויטנפו בשרם כגון הכא במתא דקראשנ"ך אז נוהגים לילך בסנדליהם בבית הכנסת כדי שלא יטנפו בגדיהם ויטנפו בשרם ולאו אדעתייהו והוי חציצה ומדליקין בב"ה ומברכין. ותמיהני על זה כי עיקר נר ש"ש ניתקן בבית משום שלום בית ועל זה שייך לברך אשר צונו. מלא תסור. אבל בבית הכנסת מה שלום בית איכא. והלא כל מה שאנו מדליקין בבהכ"נ אינו אלא משום כבוד המקום ית'. ואע"ג שאנו מדליקין בחוץ בעוד היום הגדול בע"ש ומברכים עליו אע"פ שאין שייך התם משום שלום בית דשרגא בטיהרא מאי אהני' וגם פעמים שמדליקין בבית ואוכלין בחצר: וכן ראיתי מהר"מ זלה"ה ויתר רבותינו. וכן לפעמים אין הנרות ארוכות כ"כ שמדליקין עד הלילה דשייך לומר על אותם נרות משום שלום בית. ואפילו הכי מברכין. יש ליישב אותו מנהג כיון דבבית שייך שלום בית אין לחלק בין קיץ לחורף אבל בבית הכנסת דאין מדליקין אלא לכבוד מקום ית' אין שייך שם אשר צונו להדליק כו'.

'''תשובה''' על הנשים המדליקין בבהכ"נ ומברכין. אם היו מדליקים נרות שלהם או לוקחות נרות לשם כך ומוסיפין אותם על נרות בבית הכנסת שבלאו הכי היה קצת נרא' ליישב מנהגא כי אלו הנוספים לידו חשיב לשלום בית אע"ג דבלאו הכי איכא נרות טובא בבית הכנסת מידי דהוה ב' וג' בעלי בתים אוכלות במקום אחד כל אחד מברך על מנורה שלו אע"פ שיש כבר אורה מרובה. אע"ג שהא"ז גמגם בזה מכל מקום יש מנהגינ' הכי. ובעניות דעתי נ"ל ליישב דכל מה דמיתוסף אורה יש ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות וזויות דבכה"ג מדליקין נרות בבית הכנסת בי"ט אע"ג דשרגא בטיהרא מאי אהניא וכתב מהר"ם הטעם בתשובה דלא הוה נר של בטלה דכל מה דמיתוסף נרות ונהנה חשיבה צורך היום ומצותו: ה"נ כל מה דמוסיף אורה חשיב הנאה טפי וכן בב"ה אי הוה מוסיפין הוה אור טפי ועשו להאיר אע"ג דבסמ"ג כתב דכל נר דשאינה צורך אין מברכין עליו ודלא ככל רבותי שכתבו לברך כשחל יום הכיפורים בשבת והדלקה בשבת חובה מכל מקום חזינן דלא נהיגי כוותייהו כמו שכתבת שמדליקין בבית ואוכלים בחצר כמו שכתבו הגדולים. וא"ת התם הוה קצת לצורך אכילה שמשתמש במקום הנר לצורך מידי לאכילה הכי נמי אפשר בבית הכנסת כעבדי מידי דנהנה בו הלילה לצורך אכילה וקל למצוא. אבל כתבת שמדליקין נרות משמע המבוררות כלומר המיוחדות בלאו הכי לכבוד בית הכנסת ולזה איני מסכים דלס"ד פרק אלו דברים חשיב נר בבית הכנסת לכבוד ולא להאיר אי איכא אדם חשוב אי לא ומשום הכי צריך נר אחר להדליק במוצאי יום כיפורים מנרות בית הכנסת שמוליכי' לביתם להבדיל עליו. וא"כ אז אינ' עשויה להאיר היה תימא היכא נפיק ביה. אי לאו דנימא דהוה נמי קצת להאיר ולשמחה שיהא להם אורה בבית הכנסת. ודוחק להכניס פילא בקופינא דמחטא. אבל בעירך שבית הכנסת של נשים הוה מרתיפו של השמש שמא חשיב לצורך סעודה למשוך יין בלילה. וכ"ש אם מדליקין בבית הכנסת של נשים אצל היין. וההוא גופא שכתבת שמדליקין בזויות בבית ואוכלין בחצר. כתב באגוד' בפי' שאם הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה דהוה ברכה לבטלה. וכמה פעמים שמעתי שקורין תגר על אותו מנהג ואמרתי דאותו מקום שדולקין שם הוה קצת חושך שכן דרך בערב שמחשכין קצת בחדרים ומשתמש שום דבר לאור הנר כדפי' לעיל. אבל החופות שמשכימי' הרבה ומקצת דולקות נרות קצרו' ועוד היום גדול קשה למצוא התירא אם לא שיהיו דולקו' במרתף ובמקום חשיכה. והרי הן בעיני כק"ש בערב שבת דערבית בחופה קודם פלגא דמנחה טובא לאין כח למחו' והמדקדק על עצמו ושם ארחותיו יעשה ארוכות:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>